היוזמה הצינית להורדת אחוז החסימה

ראש הממשלה מוביל בימים אלה מהלך להוריד את אחוז החסימה לקראת הבחירות הקרבות ובאות. אחוז החסימה הועלה מאז קום המדינה ארבע פעמים וכיום עומד על 3.25%. אם תבשיל היוזמה הנוכחית להוריד את אחוז החסימה, ידובר בתקדים מבחינת כיוון השינוי. כיוון זה עומד בניגוד להצהרות ראש הממשלה ופוליטיקאים אחרים שרק לפני שנים אחדות הצדיקו את העלאת אחוז החסימה כחלק מחבילה של חיזוק המשילות.

ראש הממשלה מוביל בימים אלה מהלך להוריד את אחוז החסימה לקראת הבחירות הקרבות ובאות. אחוז החסימה בבחירות לישראל עומד כיום על 3.25%. זאת, אחרי שהועלה מאז קום המדינה ארבע פעמים. התחלנו עם אחוז חסימה זהה נמוך של 0.83% והגענו כיום לרמה הנוכחית של 3.25%. אם תבשיל היוזמה הנוכחית להוריד את אחוז החסימה, ידובר בתקדים מבחינת כיוון השינוי. כיוון זה עומד בניגוד להצהרות ראש הממשלה ופוליטיקאים אחרים שרק לפני שנים אחדות הצדיקו את העלאת אחוז החסימה כחלק מחבילה של חיזוק המשילות.

אחוז החסימה בישראל עומד כעת, בהשוואה למדינות אחרות, על רמה בינונית. הוא יוצר תמריצים למפלגות לחבור ולהתמודד ביחד לכנסת, וגורם לבוחרים להפעיל שיקול דעת אם להסתכן ולתת את קולם למפלגות קטנות. הטיעון שאחוז החסימה הגבוה מביא ליותר קולות מבוזבזים אינו מחזיק מים. בבחירות 2013, כאשר אחוז החסימה עמד על 2% הצביעו 7.1% מהבוחרים לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה. שנתיים לאחר מכן, בבחירות 2015, ועם אחוז חסימה גבוה יותר (3.25%) ירד שיעורם כמעט במחצית ל-4.1%. במילים אחרות, העלאת אחוז החסימה הביאה לכך שפחות קולות "נזרקו לפח". הרמה הנוכחית של אחוז החסימה אף לא מסכנת את הייצוגיות של הקבוצות החברתיות המרכזיות בישראל, ובהן חרדים וערבים.

אפשר להמשיך ולהעלות טיעונים ענייניים נוספים בדבר היתרונות והחסרונות של אחוז החסימה אבל לא ניכר ששיקולים מסוג אלו הם המנחים את מקדמי המהלך. היוזמה הנוכחית היא בבואה לשינויים התכופים בכללי המשחק הפוליטי שלנו, המונעים מאינטרסים צרים וקצרי אופק ולא מחזון משטרי אמיתי. הציניות הזו מתגלה כאשר ראש הממשלה – זה שחזר וטען בצורך במפלגות גדולות שייצבו את המערכת הפוליטית ויגבירו את המשילות – מקדם מהלך של הורדת אחוז החסימה. זאת, על מנת לסייע לכמה בנות ברית קטנות להיכנס לכנסת הבאה. הגברת המשילות? טובת המדינה? שיקולים ענייניים? כל אלה מפנים את מקומם לטובת אינטרס פוליטי בואכה בחירות 2019. ובהפוך על הפוך, דווקא המפלגות הקטנות-בינוניות מתנגדות אליו. שוב, חלילה, לא משיקולים משטריים-משילותיים, אלא על-מנת למנוע מיריבים אישיים להיכנס לכנסת (ש"ס ואלי ישי) או מיריבים מבית להתפצל ולהתמודד בנפרד (תקומה מהבית היהודי).

היוזמה הצינית הזאת מצטרפת לשורה של יוזמות ומהלכים, חלקם הבשילו וחלקם נבלמו, שנוגעים לשינוי כללי המשחק הדמוקרטיים "תוך כדי תנועה". נתקענו בלי מועמד נוח לתפקיד נשיא המדינה? נבטל את מוסד הנשיאות! נוצר צורך ב"סידור עבודה" לחברי סיעתנו? נבטל את ההגבלה על מספר השרים (שהעברנו רק שנה קודם)! קיימת סכנה לשלמות הקואליציה אחרי הבחירות? נוריד חזרה את אחוז החסימה (שהעלינו רק לפני 4 שנים)!

המסר המצטבר מהמהלכים האלה בעייתי מאוד. האזרח הקטן רואה כיצד נבחרי הציבור מעצבים כלאחר יד את הכללים תוך כדי המשחק כך שיהיו נוחים להם ומפנים את רוח הדברים – טובתי קודמת לכל, גם אם זה כרוך בקומבינה קלה ופוגע בטוב הכללי. מעבר לכך, שינויים תכופים בכללי המשחק הדמוקרטיים מביאים לזילוּת של המסגרת החוקתית של מדינת ישראל. הדבר מבהיר, פעם נוספת, את הצורך המהותי בכינון חוקה משוריינת ברוב משמעותי שתיצור מסגרת ברורה של כללי משחק ותמנע את שינויים בהתאם לאינטרס רגעי.

פורסם לראשונה בדה מרקר.