על שררה וכוחם של מיעוטים לתקן

כמעט כל בני האדם יכולים להתמודד עם מצוקות. אם אתה רוצה להעמיד אדם במבחן אמיתי, תן לו כוח אברהם לינקולן

החשש מהסכנות שבכוח ושררה נוכח בתרבויות רבות ובולט במיוחד במסורת ישראל. אחד הביטויים הבולטים ליחסה המסויג של התרבות היהודית לכוח, נמצא בפרשת השבוע. בפרשה מוזהרים בני ישראל מגבהות הלב שעלולה לצמוח מהצלחות צבאיות וכלכליות ומהתחושה כי "כוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה". שכרון כוח מתואר כזרע פורענות שלא תבושש לבוא. פרשתנו מציעה מודל שלטוני שונה בתכלית, המכיר במגבלות הכוח האנושי ומבוסס על יחס שוויוני וצודק לכל אדם באשר הוא אדם.

למרבה הצער, נדמה כי מודל שלטוני זה לא מקבל ביטוי בפוליטיקה הישראלית. שבעים שנה אחרי הקמת המדינה, כלכלת ישראל איתנה, מעמדה בזירה הבינלאומית נוסק לגבהים חדשים ועל אף האיומים מצפון ומדרום, עוצמתה הביטחונית לא מוטלת בספק. ממשלת ישראל ה-34 היא מהיציבות שידעה מדינתנו הצעירה, וברחוב בלפור שבירושלים מתגורר ראש ממשלה שמכהן בכהונה הרצופה הארוכה ביותר מיום הקמת המדינה.

ובכל זאת, כמעשה שטן, דווקא בתקופת עדנה זו, החברה הישראלית חווה משברים פנימיים חמורים. הקיטוב בין המחנות השונים בחברה הישראלית הולך וגדל. מדדים שונים מצביעים על שחיקה קבועה באמון שלו זוכים מוסדות הציבור ונבחריו. כיצד ניתן להסביר את פער בין המדדים האובייקטיבים להצלחתה של המדינה, לבין התחושות הקשות של קבוצות הולכות וגדלות מאזרחיה?

תשובה מסוימת לשאלה זו יכולה להילמד מהתבוננות באירועי השבועות האחרונים: האירוע הבולט ביותר הוא כמובן חקיקת חוק הלאום. הדגש שניתן בחקיקה זו לזהותה היהודית של המדינה וההתעלמות המופגנת מעקרון השוויון הוביל לסערה ציבורית וגרר מחאה מצדן של קבוצות מיעוט רבות, כולל מצדם של בני העדה הדרוזית שרואים בחוק סתירת לחי מצלצלת. גם על חוק הפונדקאות שעבר ממש בימיו האחרונים של מושב הקיץ של הכנסת נמתחה ביקורת חריפה. התיקון לחוק השנוי במחלוקת הוציא עשרות אלפים מבני קהילת הלהט"ב ותומכיהם לרחובות בעיצומו של צום תשעה באב.

בין שני אירועים רבי רושם אלו כמעט וניתן היה לשכוח חקירה משטרתית של רב קונסרבטיבי המחתן זוגות שלא במסגרת הרבנות הראשית, שנעצה טריז נוסף ביחסים שבין מדינת ישראל ליהדות התפוצות.

שלוש הדוגמאות הללו מעידות כי נציגיו של הרוב הפוליטי בישראל לא מהססים לרגע להפעיל את הכוח שבידיהם לקידום מטרותיהם, גם במחיר פגיעה בלתי מידתית בקבוצות מיעוט. לגישה זו עשויות להיות השלכות הרות אסון. ההיסטוריה מלמדת שמדינות בהן לרוב השליט ישנה זכות להתעמר בקבוצות החלשות בחברה - מאבדות את הלגיטימציה לקיומן.

מכאן גם מובנת השחיקה באמון הציבור במוסדות השלטון בישראל. השלטון הפך לקרדום בידי בעלי הכוח שדרכו הם מגשמים אינטרסים צרים ללא התחשבות בהשלכות על יתר הקבוצות החברתיות.

למרבה המזל הציבור לא מחכה לפוליטיקאים שיתקנו את דרכיהם. יותר ויותר אזרחים פועלים לאיחוי השסעים בחברה הישראלית. כך למשל, ניתן לראות כי המאבק נגד המונופול החרדי על הממסד הדתי בישראל לובש פנים חדשות. הערעור המשמעותי ביותר על השליטה החרדית על שירותי הדת בישראל מגיע כיום דווקא מתוך שורות הציונות הדתית. לאחר שנים של נאמנות ממסדית כמעט עיוורת, נציגים בולטים של מגזר זה חברו הלכה למעשה לכוחות הפועלים לשבירת המונופול, והחלו להציע לציבור מערך כשרות אלטרנטיבי, לערוך נישואים מחוץ לרבנות ולאחרונה גם להעמיד בתי דין עצמאיים לגיור ולגירושין שנותנים מענה לאוכלוסיות שזכו לכתף קרה מהממסד, מבלי להתפשר על סטנדרטים הלכתיים.

דומה כי פגרת הכנסת לא יכלה להגיע בזמן מתאים יותר בשנה. בשוך עוד מושב סוער, יכולים מנהיגי הציבור וקהל בוחריהם, ובעיקר אלו הנמצאים כיום בעמדות כוח, לנצל את ימי חודש אלול ולערוך חשבון נפש. כך, יעלה בידיהם לבחון את תרומתם לשמירה על אחדות העם היהודי ואחדותה של החברה הישראלית.

פורסם לראשונה בשבתון.