כשל השוק בהכשרות המקצועיות

השאלה המרכזית שנותרה פתוחה, וחשוב שהוועדה תיתן לה מענה, היא אילו הכשרות מקצועיות יניבו את התשואה המיטבית למשק ועל אילו הגיע הזמן לוותר, זאת לצד מיפוי סט המיומנויות הנדרש כיום בשוק העבודה, בדגש על תחומים בהם לאדם יש יתרון מובהק על המחשב והמכונה.

ועדת התעסוקה 2030 בראשותו של פרופ' צבי אקשטיין, שמינה שר העבודה והרווחה לפני כשנה, צפויה בקרוב לפרסם את המלצותיה לקידום התעסוקה ולהתמודדות עם אתגרי העשור הקרוב. הנושאים המרכזיים שנמצאים במחלוקת עוסקים בעתיד ההכשרות המקצועית ובתקציבן. בעוד צוות ההכשרה המקצועית של ועדת התעסוקה, בהובלת דיתה ברוניצקי, טוען ובצדק רב כי "על הממשלה לקחת אחריות על תקצוב ההכשרות המקצועיות וההשכלה הטכנולוגית, בדומה להשכלה האקדמית", הרי שאגף תקציבים באוצר מסתייג מהקביעה הגורפת, ומעדיף תקצוב סלקטיבי וזהיר יותר, תוך התניית המימון רק למקרים בהם קיים כשל שוק. על פניו טיעון הגיוני וסביר.

הפרדוקס הוא שבהכללה גורפת תחום ההכשרות המקצועיות, בדומה להשכלה גבוהה, מאופיין בכשל שוק, ובפרט כשמדובר בהכשרות למקצועות נדרשים - המציאות הנוכחית מוכיחה שכוחות השוק לבדם לא מביאים להקצאה האופטימלית. הסיבה העיקרית לכך היא שכל מעסיק שהכשיר עובד על חשבונו יודע שמרגע שהסתיימה ההכשרה, החל שעון העצר לפעול עד שיאבד אותו לטובת מקום עבודה אחר. מדובר במעגל קסמים - ככל שההכשרה טובה יותר והמקצוע מבוקש יותר בשוק, כך גוברת הסבירות שהשקעתו תרד לטמיון ותוך זמן קצר העובד יעבור למקום העבודה הבא, בטרם המעסיק קטף את פירות השקעתו. לכן, ברוב המקרים התועלת למשק מהכשרה מקצועית של עובד, גבוהה משמעותית מהתועלת למעסיק שהשקיע בכך. מצב זה עונה להגדרה של כשל שוק, ומכאן ההצדקה להתערבות הממשלתית במימון ובהכוונה של תחום ההכשרות המקצועיות.

פרדוקס נוסף הינו המדיניות הנוכחית המגבילה את ההכשרות במימון ממשלתי למובטלים בלבד. זוהי ראייה קצרת טווח, המתעלמת מתחזיות הגופים הבינלאומיים, המעריכים שקרוב למחצית מהמקצועות נמצאים בסכנה כי יוחלפו על-ידי מחשב או אוטומציה. דווקא היום, כאשר שיעור האבטלה כה נמוך, יש להגדיל את תקציבי ההכשרות לאותם עובדים. לא מדובר רק בנהגים, קופאיות בסופר ופועלי ייצור, אלא גם במנהלי השקעות, עורכי דין ועובדים במקצועות פרא-רפואיים, שנמצאים בסיכון להיעלמות או שהכישורים שיידרשו מהם ישתנו משמעותית.

כל שקל שיושקע בהכשרת העובדים שעתיד המקצוע שלהם בסכנה, יניב למשק תשואה גבוהה בהרבה וסביר שיחסוך בעתיד הוצאות גבוהות של דמי אבטלה והעמקת הפערים החברתיים.

בהקשר זה, יש לציין כי התקציב הממשלתי המופנה בישראל למדיניות אקטיבית בשוק העבודה (בעיקר הכשרות) הוא מהנמוכים בעולם המערבי ושיעורו ביחס לתוצר עומד על פחות משליש מהממוצע ב- OECD. מצב זה עלול לגבות מאתנו מחיר כבד ביותר בעתיד, כשלצד מחסור בעובדים מקצועיים, שיהווה חסם לצמיחה ויגרור פגיעה בפריון העבודה , תאלץ המדינה להכשיר את המובטלים החדשים שיתווספו, לאחר שלא רכשו בזמן את הכישורים הנדרשים לשוק העבודה המודרני.

לסיכומו של עניין, אין סימן שאלה באשר לנחיצות, לכדאיות ולדחיפות המשקית בהגדלת תקציבי ההכשרות המקצועיות ובהנגשתן גם לאוכלוסיות עובדות. למעשה השאלה המרכזית שנותרה פתוחה וחשוב שהוועדה תיתן לה מענה היא אילו הכשרות מקצועיות יניבו את התשואה המיטבית למשק ועל אילו הגיע הזמן לוותר, זאת לצד מיפוי סט המיומנויות הנדרש כיום בשוק העבודה, בדגש על תחומים בהם לאדם יש יתרון מובהק על המחשב והמכונה. תחומים אשר נהנים מביקוש גבוה ושכר הולם. השקעת החסר בהכשרות המקצועיות בישראל ובהכשרת עובדים קיימים בפרט, פוגעת ביכולתם של מאות אלפי עובדים ישראלים להעלות את שכרם ולהתפרנס בכבוד ומביאה לפגיעה קשה בפריון העבודה הישראלי, שכבר היום נמוך בכ- 25% בהשוואה למדינות המפותחות. אם לא ייעשה שינוי תפיסתי בתחום ההכשרות המקצועיות - תהיה זו בכייה לדורות.

פורסם לראשונה בדה מרקר.