מה מסתירה מאיתנו מירי רגב בנוגע לקרנות הקולנוע?

חשיבותו של תחום התרבות למימוש חופש הביטוי בחברה דמוקרטית ולאפשרות הגשמה אישית וקבוצתית בחברה מחייבת כי גיבוש מדיניות תרבות תלווה בדיון ציבורי פתוח מתמיד, מעמיק ומבוסס עובדתית

Flash90

באמצע חודש יוני פרסם משרד התרבות והספורט תזכיר לתיקון חוק הקולנוע, לתגובות הציבור בתוך זמן קצר, עד ל-1 ביולי. התזכיר מציע שינויים דרמטיים ומעוררי קושי, מהותית ותקציבית, ובראשם ההצעה כי המשרד יקבע מאגר של בוחני תסריטים (לקטורים) וקרנות הקולנוע יידרשו למנות 70% מהבוחנים שלהן מתוך מאגר זה. בנוסף, מוצע כי למשרד יוענק גם שיקול דעת לקביעת הוראות ותנאים לתמיכה שעניינם אופן פעולת בוחני התסריטים. מובן כי הצעות אלו עלולות להביא לגרום להתערבות תוכנית ופוליטית בפעולת תחום הקולנוע, אך נדרש להקדים ולעסוק באופן פרסום ההצעה ובהסתרה של מידע חיוני מן הציבור, הנדרש כתשתית לדיון בהצעת החוק.

התזכיר פורסם לאחר שוועדה ציבורית לבחינת קרנות הקולנוע בחנה במהלך שנת 2017 את הביקורת ביחס לתחום הקולנוע ולפעולת הקרנות והגישה דו"ח אשר נדון במועצה הישראלית לקולנוע. שרת התרבות והספורט עצמה מינתה את הועדה הציבורית לצורך בחינת המצב הקיים. הצעת החוק, על פי האמור בדברי הסבר שבה, משקפת כמה מן ההמלצות המובאות בדו"ח. אלא, שדו"ח הוועדה לא פורסם מעולם לעיון הציבור, למרות החובה לפרסם דוחות מסוג זה.

מצב זה, שבו לא מפורסמת עבודה של ועדה אשר דנה בהצעות שמהוות בסיס לחקיקה משמעותית ובעלת השלכות משמעותיות, פוגע באפשרות לדיון ציבורי מעמיק וענייני. חיוני להציג לציבור את הסוגיות שהוועדה דנה בהן והצעות שנבחנו על ידה לשינויים, יתרונות וחסרונות שלובנו, והכל על מנת שניתן יהיה להעריך את משמעות ההצעות הדרמטיות הכלולות בתזכיר.

הוועדה הציבורית שמינתה שרת התרבות הורכבה מאנשי ציבור ואנשי מקצוע ממגוון דיסציפלינות ורקע שונה. כמצופה מוועדות ציבוריות, היא פרסמה קול קורא לציבור להגיש את עמדותיו בנושאים שבפניה. נוכח חשיבות השיח הציבורי בנושאי תרבות ואמנות והמשמעות המיוחדת הנודעת לחופש הביטוי, לזכות לתרבות ולהבעה עצמית, למגוון הדעות, השקפות וזהויות, מוקנה משקל מיוחד לפורומים הציבוריים בהם מתקיים שיח ומלובנות סוגיות מדיניות בנושאים אלה. כבר במאה ה-19, גרס המדינאי ההולנדי, רודולף תורבקה, כי על הממשלה להימנע מקבלת החלטות מהותיות בסוגיות הנוגעות לאמנויות, והכלכלן הידוע קיינס קידם ויישם עקרון זה במאה ה- 20 במסגרת המועצה האנגלית לתרבות ואמנות. גישה זו הפכה מקובלת במדינות רבות ומיושמת באמצעות עיקרון שמירת ריחוק, "כמטחווי זרוע", כך שגופים ציבוריים ומועצות ציבוריות מגבשים מדיניות בתחום התרבות ומיישמים אותה, בהפרדה מהדרג הפוליטי. בישראל מיושמת גישה זו בתקופה האחרונה באופן חלקי ביותר.

וכך, אין זו הוועדה הציבורית הראשונה שממנה שרת התרבות והספורט אשר דוחותיה ומסקנותיה אינם מפורסמים לעיון הציבור כתשתית לדיון ציבורי, וזאת למרות שהמשרד והשרה העומדת בראשו מבקשים לשנות סדרי עולם לאחר סיום עבודתה. זאת תוך קישור עשייתם לעבודתה של ועדה ציבורית ומקצועית. כך ארע גם כאשר כמעט ונגנזה עבודתה של הוועדה הציבורית והמקצועית שמינתה שרת התרבות והספורט לבחינתו של חוק הספרים ואשר כותבת שורות אלה נמנתה עליה. עבודת הוועדה הושלמה בשנת 2016, קודם שהמשרד פרסם תזכיר לביטול חוק הספרים. עמדות הוועדה לא עלו בקנה אחד עם עמדתה המוקדמת של השרה שהודיעה בציבור, עוד קודם מינוי הוועדה, אודות עמדתה הביקורתית ונטייתה לפעול לביטול חוק הספרים. רק ועדת הכנסת שדנה בהצעת החוק הביאה לפרסום מאוחר של דו"ח מצומצם מעבודת הועדה, פרסום שהיה מעט מדי ומאוחר מדי.

מצב זה, בו מסקנות ועדות ציבוריות ומקצועיות הממונות על ידי הממשלה ושריה לבחון נושאי מדיניות נותרות עלומות מן הציבור, מנוגד להיגיון הבסיסי שבהקמתן. לא כל שכן כך בתחום התרבות, נוכח מהותו, ועקרון הריחוק ממעורבות פוליטית שנגזר ממהות זו. הציבור זכאי להכיר דוחות אלה, שציבוריותם היא ממהותם, ולהבין את היחס ביניהם לבין מדיניות המשרד והשרה העומדת בראשו. הציבור זכאי להכיר את המידע העובדתי שהובא בפני הוועדה, ההצעות שנדונו בה, את עמדות חברי הוועדה ובכלל זאת עמדות מיעוט, החלטות ונימוקים. שאלמלא כן, מדוע להטריח את אנשי הציבור ואת הציבור הרחב וליצור מראית פני דיון ציבורי? זכות הציבור לדעת עולה בקנה אחד עם עקרונות שקיפות המידע הציבורי והעקרונות לטיוב רגולציה שקבעה הממשלה. אין לאפשר את קידום הצעת החוק לפני פרסום דו"ח הוועדה ויש לעמוד על כך שתקופת ההערות על תזכיר החוק תיקבע רק לאחר שתינתן אפשרות ממשית להיחשף למידע, להמלצות ולעמדות השונות.

פורסם לראשונה בגלריה.