על ההפרדה

מה קורה עם אוכלוסיות וקהילות אשר בכוונת מכוון אינן מעוניינות להיטמע בקבוצת הרוב? האם זו הפרדה מגדרית? האם ניתן ורצוי לכפות על אוכלוסיות וציבורים שלמים לימודים גבוהים או לימודים אחרים ללא הפרדה מגדרית המייחדת ומאפיינת ציבור מסוים?

Flash90

בשנים האחרונות מתחולל בישראל מאבק חברתי ותרבותי חריף ומתמשך סביב סוגיית ההפרדה בין נשים לגברים ובין בנים לבנות במוסדות לימוד שונים, החל במסגרות לגיל הרך ועד למסדרונות האקדמיה באוניברסיטאות ובמכללות. למיותר לציין כי להפרדה בין המינים ישנן השלכות כבדות משקל שאינן מתמצות רק ברמת ההישגים הלימודיים של שני המינים. מאבק זה מחלחל מהזירה החינוכית למרחבים ציבוריים נוספים כגון מרכזי קניות, קווי תחבורה ציבוריים, שירותי בריאות, הצבא ומקומות עבודה מעורבים.

כבר באמצע שנות החמישים (מאי 1954) קבע בית המשפט העליון בארצות הברית כי 'נפרד אינו שווה' (Separate is unequal) בהתייחסו להפרדה הגזעית במדינות שונות, בעיקר בדרום. ומאז כלל זה משמש כנר לרגליהם של מקבלי החלטות וקובעי דעת קהל הנתפסים כבעלי דעות נאורים וליברלים. כלל זה נקבע כנגד ההפרדה הגזעית בדרום ארה"ב במוסדות חינוך והוא התייחס בעיקר להפרדה בין אפרו-אמריקאים לרוב 'הלבן'. אך מה לגבי אוכלוסיות וקהילות אשר בכוונת מכוון אינן מעוניינות להיטמע בקבוצת הרוב ככל שהדבר כרוך בערעור ויתור על צביונן הייחודי הכולל למצער, הפרדה מגדרית? האם ניתן ורצוי לכפות על אוכלוסיות וציבורים שלמים לימודים גבוהים או לימודים אחרים ללא הפרדה מגדרית המייחדת ומאפיינת ציבור מסוים?

התשובה איננה פשוטה כלל וכלל. חסידי ערכי השוויון מצדדים כביכול 'בעיוורון' ערכי ונורמטיבי אשר איננו מתחשב בערכים, הנורמות ואורח החיים השונה של קבוצות דתיות וחרדיות. אלו מבקשים לשלב את החרדים באקדמיה ללא הפרדה מינימלית כלשהי בין המינים.. התומכים בעמדה זו אינם מתחשבים כלל וכלל בעמדה החרדית הרווחת, לא רק של מנהיגי ציבור זה ורבניו אלא גם של מרבית החרדים המעוניינים ללמוד באקדמיה ש-85%  מהם אינם מעוניינים ללמוד במסגרת אקדמית מעורבת ואפילו כשבודקים רק את החרדים שמעוניינים בלימודים אקדמאים, רק 29% הצהירו כי יהיו מוכנים ללמוד במסגרת שאינה מופרדת. לכן, ההשלכה הישירה של המצדדים בתפיסה שוויונית מוחלטת היא שללא הפרדה מגדרית מסוימת עלולים להיפגע מאמצי שילובם של החרדים במקומות עבודה ובאקדמיה, אשר מספרם וחלקם במקומות אלו רק הולך וגדל. כך, זינק מספר הגברים החרדים המועסקים בתוך עשור ללמעלה מ-50% ומספר הנשים החרדיות העובדות הגיע ל-73%. בעשור האחרון גדל גם מספר החרדים באקדמיה פי 11 והגיע בשנת הלימודים הקודמת ל-10,800. טענה נפוצה של  המתנגדים לכל הפרדה מגדרית או מגזרית מתייחסת לעובדה שבעשור האחרון החלה מגמה ברורה של הפרדה בין נשים לגברים בזירות ציבוריות מגוונות המעלה את החשש שהתעצמותו וגדילתו הדמוגרפית של הציבור החרדי הולכת ומשפיעה על המרחב הציבורי הכללי מבלי שנקבעו עקרונות, כללים, נורמות 'וכללי משחק' ציבוריים מוסכמים בסוגייה רגישה זו.

לעומתם, התומכים בהפרדה זו, בהסתייגויות כאלו ואחרות (ואני ביניהם) מעריכים כי השינויים בחברה החרדית הנם שינויים חברתיים ותרבותיים עמוקים המתרחשים בצעדי צב, אך מחלחלים אט אט לשכבות וקהילות נוספות ואף שמרניות בתוך ציבור מגוון זה. חלק ניכר מהתמורות והתפיסות החרדיות 'הרכות' כלפי מוסדות המדינה, סמליה, מוסדותיה והשינויים ביחס כלפי אוכלוסיות שאינן חרדיות, נובע דווקא מאותם צעירים אמיצים ופורצי דרך אשר כנגד כל הסיכויים רכשו תואר אקדמי והפכו לסוכני השינוי המשמעותיים ביותר בחברה זו.

לכן, עם כל חשיבותו וייחודו של ערך השוויון, יש להכיר בכך שהוא איננו ערך מוחלט. מבחינה פרגמטית ואולי אף זמנית, רצוי לספק על ידי המדינה ושלוחותיה, רמה מסוימת של הפרדה מגדרית בשם הרצון לסייע בשילוב וקידום החרדים באקדמיה, בצבא ובשוק העבודה. אך האם באמת זהו מצב זמני והאם ההפרדה היא מידתית?

כאן שוב צף ועולה החשש מפני הזליגה המרתיעה של ערכים שמרניים ובדלניים העלולים לפגוע במרקם החברתי העדין בישראל המחייב סולידריות ולכידות פנימית גבוהה. ועולות בשנית שאלות אודות המרחב הציבורי הכללי בישראל ומידת היכולת לאפשר לקבוצות פריפריה וקבוצות מיעוט לקבוע את כללי ההתנהגות הרצויים בו

כאן התשובה היא, שיש לעמוד על הסדרה קשיחה של קווי הגבול בסוגיית ההפרדה שתצמצם פגיעה בנשים באקדמיה, בתעסוקה או בצבא. יש לקבוע מקומות שבהם לא תתאפשר זליגה של הפרדה- לא לתארים מתקדמים באקדמיה, לא לגילאים צעירים במערכת החינוך, ולא במקומות שבהן תהיה פגיעה ממשית בנשים או גברים חרדים ושאינם חרדים.

רק כך ניתן לאזן בין הצורך לשלב אוכלוסיות מובדלות, ובראשן החרדים, בחברה הישראלית מבלי לפגוע בבסיס השוויון והנאורות של החברה בכללותה.

פורסם לראשונה בשבתון.