המקרה הפולני וחומת המגן הישראלית

לפי החקיקה הנוהגת באיחוד האירופי על מדינות חברות להסגיר זו לזו חשודים בפלילים כעניין כבשגרה, וזאת על בסיס עקרון "האמון ההדדי" בין המדינות. ובחזרה אלינו, בכנסת ה-20 הוגשו עד כה 12 הצעות חוק פרטיות המכוונות בבירור או יובילו בהכרח להחלשת בית המשפט העליון

בנאומו בכנס לשכת עורכי הדין התריע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי מהלכים שנועדו לפגוע בגופים משפטיים שונים, ובראשם בית המשפט העליון עלולים לא רק לפגוע בשלטון החוק במדינה אלא גם לפגוע ביכולתו של בית המשפט לשמש חומת מגן מפני מהלכים של "לוחמת משפט" בזיקה הבינלאומית. התפתחויות מהימים האחרונים מזירה משפטית אחרת לגמרי מדגימה היטב את הקשר ההדוק בין שלטון החוק, פגיעה בסמכויות בתי המשפט ומעמדה הבינלאומי של המדינה.

בימים אלה מתנהל בפני בית הדין האירופי לצדק, ערכאת השיפוט העליונה של האיחוד האירופי, הליך משפטי שתכליתו לבחון אם אירלנד רשאית שלא להסגיר לפולין אזרח פולני החשוד בעבירות סמים. לפי החקיקה הנוהגת באיחוד האירופי על מדינות חברות להסגיר זו לזו חשודים בפלילים כעניין כבשגרה, וזאת על בסיס עקרון "האמון ההדדי" בין המדינות, הנובע מכך שכל מדינות האיחוד מחויבות לאותן אמות מידה גבוהות של כיבוד זכויות החשוד בפלילים. עם זאת, השופטת האירית באירלנד שדנה בבקשת ההסגרה סירבה לאשר את הבקשה והעבירה את העניין להכרעת בית הדין האירופי.

בבסיס החלטתה של השופטת שלא להכיר במערכת המשפט הפולנית כמערכת עצמאית הראוי לאמון ושניתן להסגיר אליה חשודים בפלילים מצויה העובדה הבאה: בשנתיים וחצי האחרונות אימץ הפרלמנט הפולני 13 חוקים שונים שכרסמו בסמכויות בתי המשפט במדינה, וזאת בנוסף לצעדים אחרים בהם נקטה הממשלה. החוקים שנתקבלו הקדימו את גיל הפרישה של השופטים המכהנים, הגבירו מאד את משקלם של הפוליטיקאים בהליך מינוי השופטים, וקבעו, בניגוד לקבוע בחוקה הפולנית, דרישת רוב מיוחד לצורך ביטול חוקים על-ידי בית המשפט החוקתי. בנוסף לכך, הממשלה סירבה להכיר בשופטים בבית המשפט לחוקה שמונו על-ידי הממשלה הקודמת בשלהי כהונתה ונמנעה מלפרסם את פסקי הדין של בית המשפט שנתקבלו על-ידי ההרכב ה"פגום".

בתגובה לשרשרת הצעדים והאמצעים הללו, החליטה נציבות האיחוד האירופי בחודש דצמבר האחרון לפתוח, באופן חסר תקדים, בהליך לשלילת זכות ההצבעה של פולין במוסדות האיחוד. החלטה זו נשענת על עמדת הנציבות כי הצעדים בהם נקטה ממשלת פולין מסכנים באופן מוחשי את שלטון החוק במדינה וכי יש בכך משום הפרה חמורה של התנאים לחברות באיחוד האירופי. אם ההליך יושלם, חברותה של פולין באיחוד האירופי תהיה מוגבלת – היא תמשיך לשאת בכל החובות של מדינה חברה, אך תאבד חלק מזכויותיה.

ובחזרה אלינו. בכנסת ה-20 הוגשו עד כה 12 הצעות חוק פרטיות המכוונות בבירור או יובילו בהכרח להחלשת בית המשפט העליון. בין ההצעות ניתן למצוא לא רק את פסקת ההתגברות, אלא גם הצעות להגביל את זכות העמידה בבית המשפט, לבטל את הלכת הסבירות, לקצר את משך הכהונה בבית המשפט העליון, ולהגביר את השפעתם של הפוליטיקאים על הליך מינוי השופטים בכלל ונשיא בית המשפט העליון בפרט. להצעות אלה מצטרפות הצעות חוק נוספות שנועדו להחליש את שומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית כמו "חוק היועמ"שים" ו"חוק ההמלצות" שעבר במושב הכנסת האחרון.

גם אם סביר להניח כי רוב הצעות החוק הללו לא יתגבשו לכלל חקיקה מחייבת של ממש, הן מזינות שיח ציבורי שקרי לפיו בית המשפט העליון "עצמאי מדי", ומספקות לגיטימציה פוליטית למהלכים שפוגעים בעצמאותו. חלק מהמהלכים שנועדו לחזק את הממשלה ולהחליש את כוחה של הרשות השופטת קרו כבר. כך למשל, הקואליציה השתלטה בפועל על כל ארבעת המושבים "הפוליטיים" בוועדה למינוי שופטים בניגוד לנוהג לפיה מושב אחד שמור לאופוזיציה. כמו כן, ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בחלק מהצעות החוק המחלישות את מערכת המשפט.

המקרה הפולני מבהיר כי קיצוץ כנפיו של בית המשפט פוגע בצורה ברורה ומוחשית לא רק בשלטון החוק עצמו, אלא גם במעמדה הבינלאומי של המדינה וכי יש לכך השלכות משפטיות ישירות במשפט הבינלאומי, הקושר בין עצמאות בתי המשפט במדינה למעמד המשפטי של החלטותיהם. אכן, הסיכוי כי בית המשפט הבינלאומי הפלילי יכיר בהליכי חקירה והעמדה לדין בישראל של חשודים בביצוע הפרות של דיני המלחמה קטן יותר אם מערכת המשפט נתפסת כבלתי עצמאית לגמרי. צודק אפוא היועץ המשפטי בקבעו כי בית משפט מוחלש אינו מסוגל להגן בצורה יעילה על שלטון החוק בישראל עצמה, וגם אינו יכול לספק למדינה חומת מגן שתמנע התערבות משפטית בינלאומית בסכסוך באזור.