שנה בלי נציב

בסוף החודש תחלוף שנה מאז כיהן בישראל נציב שירות מדינה קבוע – אחד האנשים הבכירים והמרכזיים בשירות הציבורי בישראל. מדובר במחדל שפוגע בשירות המדינה, ויותר מכך – מדגים בצורה מובהקת את הסכנה שבהמשך הפוליטיזציה שלו.

לכאורה, מדובר בהליך מינוי פשוט ביותר, הנשלט בידי הפוליטיקאים, כמעט ללא מעורבות של "שומרי סף" למיניהם. מי שקובע מי יהיה נציב שירות המדינה הוא ראש הממשלה: הוא נוקב בשם המועמד המועדף עליו, והממשלה מאשרת את המינוי, בכפוף לברכת הדרך מוועדת מינויים – שגם אותה ממנה הממשלה. אפשר אפוא לומר שזוהי "שיטת החלומות" של מי שתומך בהגברת השפעתו של הדרג הפוליטי על מינויים בכירים.

המקרה הזה, של אי מינוי נציב שירות מדינה, מראה שהגברת השליטה הפוליטית במינויים בכירים, צפויה לפגוע במשילות. הכשלים שליוו ומלווים את הליך המינוי עולים על כל דמיון. שלושה מהם בולטים במיוחד: ראשית, רק למעלה מחצי שנה לאחר עזיבתו של הנציב הקודם, בדצמבר 2017, נקב ראש הממשלה בשם המועמדת שהוא מעוניין למנות לנציבה. מדובר בפרק זמן ארוך מאוד, במיוחד לאור העובדה שמועד עזיבתו של הנציב הקודם היה ידוע מראש. בנוסף, המועמדת שביקש ראש הממשלה למנות, עפרה ברכה, בוודאי לא צברה את הניסיון המתאים לכהונה כנציבה. מחקר שערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה הראה

שבדמוקרטיות אחרות, וגם בישראל בעבר, רובם המכריע של הנציבים צברו ניסיון רב בתפקידי ניהול בכירים והיו מופקדים על תקציבים גדולים ועל ניהול כוח אדם משמעותי – למשל כמנכ"לים של משרדי ממשלה או כסגני הנציב. ברכה, לעומת זאת, מכהנת כמנהלת אגף בכיר לביקורות ברשויות המקומיות במשרד הפנים – תפקיד מכובד, אך רחוק מאוד מהתפקידים שהוזכרו קודם לכן. קשה להאמין ששמה היה עולה כמועמדת אם היה מדובר במינוי תחרותי באמצעות מכרז או ועדה לאיתור מועמדים. על כל אלה אפשר להוסיף שאופן מינויה של ועדת המינויים, שאמורה לבדוק את המועמד של ראש הממשלה, נעשה באופן החורג בבירור מהכללים שקבעה הממשלה עצמה – ולכן, בעקבות עתירה לבג"ץ, הודיעה הממשלה לאחרונה כי תמנה ועדה חדשה, בהתאם לכללים.

גם במינויים אחרים הנשלטים בידי פוליטיקאים התגלו בשנים האחרונות קשיים חמורים – ודי אם נזכיר את מינוי שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת, שהסתיים בהחתמתו כעד מדינה. ראוי גם להזכיר שהליך המינוי הקודם לנציב המדינה, בשנים 2011-2010, התנהל באופן לקוי ביותר – וגם אז לא כיהן נציב קבוע במשך למעלה מחצי שנה.

אף שמדובר בדוגמאות בלבד, הן מלמדות שיש סבירות גבוהה שפוליטיזציה של שירות המדינה לא תתרום להגברת המשילות, כפי שנטען לעתים קרובות – אלא להיפך. זו גם המסקנה שאליה הגיעו הוועדות המקצועיות שבדקו סוגיה זו בישראל בשנים האחרונות – ובהן ועדת הרפורמה לשיפור ניהול מנגנוני ההון האנושי, שבראשה עמדו נציב שירות המדינה דאז עו"ד משה דיין ומנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר הראל לוקר (2013), והוועדה לבחינת הסמכויות של הנהלת משרד האוצר, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר יוסי קוצ'יק (2017). לכן, בהנחה שמשילות אינה כוללת עיכובים כרוניים, חריגה מהכללים ומינוי מועמדים ללא כישורים נדרשים, ספק רב אם הרחבת השליטה של הדרג הפוליטי במינויים הבכירים אכן תשפר את המשילות. המגמה צריכה להיות בדיוק הפוכה – כדי לשפר את תפקודו של שירות המדינה יש לחזק את עצמאותו ואת מקצועיותו, למשל באמצעות אימוץ כללים המבטיחים מינויים ראויים בלוחות זמנים סבירים. התחלה טובה תהיה שינוי שיטת מינוי נציב שירות המדינה – במקום שראש הממשלה יבחר את הנציב, עליו להתמנות בידי ועדת איתור מקצועית ולאחר הליך תחרותי.

פורסם לראשונה בדה מרקר.