פוליטיקה של הדרה בשירות המדינה

ככל שנציבות שירות המדינה מבקשת לקדם מהלך רציני לייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במוקדי קבלת החלטות בשירות המדינה, מהלך זה חייב להיות מלווה בשילוב אפקטיבי של ציבור זה באותם מוקדים בהם מעוצבת דמותה של הפקידות הבכירה. אשר על כן, על הנציבות לקבוע כלל, המחייב מינוי חבר או חברה ערביה בכל ועדת איתור

בראשית החודש פרסמה נציבות שירות המדינה הודעה בדבר עדכון מתכונת הפעילות של ועדות לאיתור מועמדים למשרות בכירות בשירות המדינה. עדכון זה מעגן שינוי דרמטי בהרכב הוועדות וכפועל יוצא – משפיע על דמותה של הפקידות הבכירה במדינת ישראל בשנים הבאות. בעוד שבעבר ועדות האיתור כללו על פי רוב חמישה חברים, כעת הן יורכבו משלושה בלבד.

קשה להפריז בהשלכות שקובע המהלך הנוכחי על תהליך האיתור של למעלה ממאה משרות בכירות בשירות המדינה שיבחרו במתכונת החדשה על ידי קבוצה מצומצמת מבעבר - יושבי ראש ועדות מחוזיות לתכנון ולבנייה; יושב ראש רשות החשמל; מנהל רשות החירום הלאומית; רשם הקבלנים; מנהל המנהל הפדגוגי; השמאי הממשלתי הראשי ועוד רבים וטובים יבחרו בהרכב מצומצם.

מחקר שנערך על ידי עו"ד לילה מרגלית במכון הישראלי לדמוקרטיה מצביע על מקום לחשש ששינוי זה יכרסם בצורה מסוכנת במעמד המקצועי והא-פוליטי של השירות הציבורי. זאת, לאור מהותו של המהלך שנועד להרחיב את השליטה הפוליטית של השרים במינוי המשרות הבכירות לשירות המדינה כחלק ממהלכי "המשילות" שמקדמת הממשלה דוגמת חוק היועמ"שים וההוספה הצפויה של תקני משנים למנכ"לים שימונו על ידי השרים שלא על בסיס מכרז מקצועי. למהלך זה השפעה נוספת – הוא עלול להפוך את מלאכת השגת הייצוג ההולם בוועדות האיתור לבעייתית וממילא גם את יכולתן וסיכוייהן של אוכלוסיות מיעוט כמו ערבים, נשים וחרדים להשתלב במשרות אלו ובמוקדי קבלת ההחלטות בשירות המדינה.
מאחר ושאלת טיב המינויים והספק הרב בהגדלת היעילות של הליך הבחירה ואיכותו כתוצאה מהרחבת הפוליטיזציה שלו נדונה בהרחבה בזירה הציבורית, כדאי להתעכב גם על סוגיית הגיוון של נושאי המשרות הבכירות ביותר בשירות המדינה.

מחקר התנהגותי שפרסמו פרופ' יובל פלדמן וד"ר תמר קריכלי לאחרונה, מצא שהאוכלוסייה שלגביה קיים החשש הגבוה ביותר מאפליה בקבלה לעבודה בישראל היא האוכלוסייה הערבית. לכן, ניתן לשער די בביטחון כי הערבים יהיו האוכלוסייה שתסבול יותר מכל מהשינוי המדובר, זאת משני טעמים מרכזיים המוכרים היטב לכל אדם שנכח בראיון עבודה כמראיין או כמרואיין.

ראשית, תת ייצוג לערבים בוועדות האיתור עשוי לתת דרור לאפליה והדעות הקדומות ולהשפיע באופן הרסני, על סיכוייו של מועמד ערבי לעבור בהצלחה את ועדת איתור אשר תורכב ברוב המקרים מיהודים בלבד. שנית, גם אם חברי הוועדה אינם בעלי דעות קדומות - מחקרים מראים, כי גם הטיות סמויות, אשר מצויות בקרבו של כל אדם (אפילו חבר/ת ועדת איתור), מייצרות דינמיקות בעייתיות בראיונות עבודה ומשפיעות בצורה בלתי-מודעת על שפת גופם ואופן דיבורם של המראיינים, באופן הגורר התנהלות עצבנית ומוצלחת פחות מצד המעומדים עצמם. מכאן ברור לכל בר דעת כי נוכחותם של בוחנים מקרב המיעוט עשויה להוות כלי חיוני לנטרול דינמיקה הרסנית זו ולקיום ראיונות בתנאים שוויוניים.

ככל שנציבות שירות המדינה מבקשת לקדם מהלך רציני לייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במוקדי קבלת החלטות בשירות המדינה, מהלך זה חייב להיות מלווה בשילוב אפקטיבי של ציבור זה באותם מוקדים בהם מעוצבת דמותה של הפקידות הבכירה. אשר על כן, על הנציבות לקבוע כלל, המחייב מינוי חבר או חברה ערביה בכל ועדת איתור. לאור המספר המצומצם של ועדות איתור המתקיימות מדי שנה, אין מדובר במעמסה גדולה מדי, בוודאי לנוכח התועלת הגדולה שעשויה לצמוח ממהלך שכזה או הנזק שיקרה לוודאי בהיעדרו. אם לא קיימת היתכנות לביצוע מהלך זה במסגרת ועדת איתור של שלושה נציגים בלבד, הרי שזוהי עוד סיבה טובה לסגת מהרפורמה המזיקה הזו ודווקא לפעול להרחבת המגוון בוועדות הבוחרות את פקידי הציבור הבכירים ביותר בישראל.

פורסם לראשונה בדה מרקר.