על האירועים בגבול עזה

העובדה שביום אחד של התנגשויות בגבול עזה נהרגו חמישה עשר בני אדם, ככל הידוע לא כולם פעילי חמאס חמושים, מטרידה מאוד. לכן, יש לחקור את האירועים בחקירה ישראלית מדוקדקת. היות שאין מדובר באירוע לחימה מובהק, נדרשת חקירת מצ״ח, בפיקוח הפרקליטות הצבאית, על מנת שהחקירה תעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים הנדרשים. חקירה כזו תידרש לשאלה, מהם הגבולות המותרים לשימוש בכוח במצבים שנוצרו?

השיח הציבורי מתאפיין בשתי גישות קוטביות: לפי האחת, ניתן להשתמש בכוח קטלני כלפי כל אדם המנסה לחצות את הגדר מעזה לישראל, משום שישראל רשאית להגן על ריבונותה ובשל סיכוני הטרור הקיימים. הגישה המנוגדת גורסת, כי יש להתייחס להפגנה אלימה של אזרחים, גם אם היא מאיימת למוטט גדר בין ישראל לבין ישות טרוריסטית וגם אם קיים חשש שבחסותה תתבצענה מתקפות טרור, כאל כל הפגנה אחרת ואין להשתמש בכוח קטלני אלא כלפי אדם היוצר סיכון ממשי ומיידי לחיים, למשל, חמוש המנסה לירות על כוחות הביטחון.

שתי הגישות המתוארות חוטאות למציאות העובדתית והמשפטית. יש להדגיש: שימוש בירי חי ללא הבחנה כלפי אזרחים אסור באופן מוחלט, גם אם מדובר באזרחים החוצים גבול או פוגעים במתקן ביטחוני. ומהצד האחר, גישה לפיה, אם אמצעים פחות קטלניים מוצו ועדיין המון ממוטט את גדר הביטחון, על כוחות הביטחון תמיד לעמוד בחיבוק ידיים ולאפשר יצירת פירצה, משום שהסכנה אינה מיידית, מהווה פרשנות דווקנית וצרה מדי של המשפט הבינלאומי ההומניטארי. המשפט נועד לאזן בין צורך צבאי לשיקולים הומניטאריים בלחימה ולא לגזור גזרות שלא ניתן לעמוד בהן. פירצה רחבה בגדר וכניסה לא מבוקרת לישראל עלולות לאפשר הטמנת מטעני חבלה, חדירת חוליות טרור ופגיעה באזרחים ישראלים ובחיילים. בגבול עזה זו סכנה חמורה וממשית, גם אם אינה מיידית.

באופן עקרוני, בתרחיש קיצוני, שבו המון, גם אם אינו חמוש, מוכוון על ידי האויב לפגוע בתשתית צבאית חיונית או ליצור פעולת הסחה בחסותה תתבצע מתקפה צבאית, ניתן לראות באזרחים כמשתתפים השתתפות ישירה בלחימה ולהשתמש נגדם בכוח קטלני, גם שלא במצב של סכנה מיידית לחיים. עמדה זו הובעה גם במפגש מומחים שערך הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בנוגע לשימוש בכוח במצבים מורכבים בשנת 2012 בו השתתפתי. יש החולקים על עמדה זו ומשום כך וגם בשל שיקולי מדיניות ושיקולים מעשיים, גם במצב קיצוני כזה ראוי למקד את השימוש באש חיה במי שנחזים כמובילי ההמון ולנסות לעצור את ההמון תוך שימוש במינימום כוח קטלני.

כך או כך, השאלה האם בפועל נוצרו לאורך הגדר בעזה ביום שישי האחרון מצבים שהצדיקו שימוש בכוח קטלני צריכה להתברר בחקירה יסודית- כשנטל ההוכחה מוטל על הצבא. חקירה זו תצטרך לתת את הדעת גם לשאלה אם כוחות הביטחון נערכו כראוי לאירועים, שלא היו בגדר הפתעה, וגם לשאלת קיומו של מודיעין בדבר הכוונת האירועים על ידי גורמי טרור וכוונה לנצל את האירועים לביצוע פיגועי טרור. חקירה אינה "צדקנות" או הודאה באשמה, אלא מאפיין הכרחי של מדינת חוק. מעבר לכך, חקירה מהירה ואפקטיבית תאפשר לצבא להפיק לקחים לקראת המשך האירועים הצפויים ולבחון את הצורך בשינוי הנהלים או ההיערכות. ולבסוף, ככל שהחקירה תחשוף עבירות, מיצוי הדין עם האחראים במערכת המשפט הישראלית עדיף לאין שיעור על פתיחת הפתח להליכים בינלאומיים כלפי חיילי צה"ל ומפקדיו. כך עלול לקרות אם ייווצר הרושם שמדינת ישראל אינה מעוניינת או אינה יכולה לטפל באירועים אלה בעצמה.

פורסם לראשונה ב-Ynet.