צעדת השיבה

חצייתה של גדר המערכת עשויה להיות מעשה פלילי ולישראל הזכות לנקוט באמצעים מתאימים למנוע אותה, אך היא אינה מהווה בפני עצמה השתתפות במעשה איבה, אם היא מתבצעת על ידי אזרחים לא חמושים ואינה קשורה באופן ישיר ללחימה פעילה.

לקראת ההפגנות בצד הפלסטיני של גדר המערכת ברצועת עזה, מפרסמים חוקרי התוכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון ליפקין שחק במכון הישראלי לדמוקרטיה פרופ' יובל שני, פרופ' עמיחי כהן ופרופ' יובל שני, ביחד עם ד"ר אליאב ליבליך מאוניברסיטת תל-אביב, גילוי דעת בו הם מדגישים את הצורך לפעול לפי כללי המשפט הבינלאומי.

החוקרים מבהירים, כי לישראל עומדת הזכות להגן על גבולותיה, וחובה להגן על אזרחיה וחייליה. עם זאת, האמצעים הניתנים למדינה בכדי להגן על גבולותיה אינם בלתי מוגבלים, ותחומים על ידי הוראות הדין הבינלאומי. המפגינים באזור גדר המערכת, תהיה עמדתם האידיאולוגית אשר תהיה, הינם אזרחים, וככאלה הם מוגנים מתקיפה. על פי דיני הלחימה, לא ניתן לעשות שימוש בירי חי נגד אזרחים אלא אם ולמשך הזמן שבו הם משתתפים באופן ישיר במעשי איבה. חצייתה של גדר המערכת עשויה להיות מעשה פלילי ולישראל הזכות לנקוט באמצעים מתאימים למנוע אותה, אך היא אינה מהווה בפני עצמה השתתפות במעשה איבה, אם היא מתבצעת על ידי אזרחים לא חמושים ואינה קשורה באופן ישיר ללחימה פעילה.

לפיכך, בהתמודדותה עם מפגינים שמנסים לחצות את הגדר, על ישראל להפעיל אמצעים של אכיפת חוק המותרים על פי דיני זכויות האדם הבינלאומיים, ובראש הראשונה אמצעים לפיזור הפגנות. אם נדרש, ניתן לעצור מפגינים שפוגעים ברכוש או חוצים את הגבול. יודגש, כי שימוש באש חיה מותר, שלא כחלק מפעולות לחימה, אך ורק אל מול סיכון חיים קונקרטי הנובע מאדם ספציפי. הובלת ההפגנה, ארגונה וקריאת סיסמאות אינה מהווה סיכון כזה, ואף התקרבות לגדר וחצייתה, בפני עצמן, אינן עילות לשימוש בירי חי, אם לא ניתן להצביע על סיכון ספציפי לחיי אדם שרק ירי על החוצים ימנע אותו.

לכן, קוראים שני, קרמניצר, כהן וליבליך לממשלת ישראל להתייחס לאירועים מסוג זה כאירועים שדורשים טיפול משטרתי ולא לוחמתי – ובהתאם, לפרוס בשטח כוחות שזו מומחיותם, ולהדגיש את הוראות הפתיחה באש המקובלות במקרים כאלה.