ליל הסדר עם פליטים ופלסטינים

שיעבוד מצרים והיציאה ממצרים, הביאו לעולם כמה ערכים שיכולים להיות מכנה משותף ולא בסיס למחלוקת למחשבה היהודית וההומניסטית ולהפוך את זהותה – היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל להרמונית יותר

פסח מסמל את הולדתו של עם ישראל ונקודת המוצא לעיצוב ערכיו הלאומיים הפרטיקולריים, אבל סיפור יציאת מצרים הנחיל לעולם המערבי גם כמה ערכים אוניברסליים יסודיים: חירות, יחס הולם לעבדים ועובדים, החובה לאהוב זרים, וגם את מנוחת השבת, זאת לצד ערכים הומניסטיים אחרים שגם מקורם ביהדות. גם לאחר שהחשיבה המערבים אימצה אותם, הערכים הללו נותרו כמובן גם יהודיים. למרות זאת, במאה וחמישים השנים האחרונות, וביתר שאת מאז השואה והקמת המדינה, חל פיצול ביהדות ביחס לערכים הללו. התנועות הלא אורתודוכסיות אמצו אותם והפכו את קמפיין תיקון העולם למוקד העשייה הדתית, והאורתודוכסיה בכללה נטשה את חלקם, והדגישה את הממד הדתי ריטואלי ואת התפיסות הפרטיקולריסטיות והמסתגרות למוקד החיים הדתיים. זוהי טרגדיה לאורתודוכסיה ולמדינת ישראל, שדמות היהדות בה מוכתבת במידה רבה על ידי האורתודוכסיה.

יציאת מצרים נתפסת במסורת היהודית כרגע המכונן של עם ישראל. לאחר שנות עבדות ארוכות, ושורה של נסים, אלוהים הוציא את עמו לחרות. מאז, מצרים והיציאה ממנה מסמלים במסורת היהודית, יחד עם מעמד הר סיני, את רגע יצירת המחויבות בין אלוהים לעם ישראל. לצד זאת הרגע המכונן הזה, מהווה מסד ערכי לשורה של חובות דתיות וחברתית שהן זכר ליציאת מצרים. יציאת מצרים כשלעצמה, מהווה בסיס לעקרון החרות, הבחירה החופשית והביקורת על שכל שיעבוד של אדם לאדם אחר; היציאה מעבדות לחרות היא בסיס לדיני העבדים המתקדמים לתקופתה, שהציבה התורה; זרותם של בני ישראל במצרים היא הבסיס לחובה לאהוב את הזר שבקרבנו; ועבודת הפרך של בני ישראל במצרים היא הבסיס לחובה הסוציאלית של מנוחת השבת וחובות סוציאליסטיות אחרות.

בתיווכה של הנצרות, הפך סיפור יציאת מצרים לנכס לתרבות המערבית כולה. יציאתם של בני ישראל מעבדות לחרות הפכה מודל לקבוצות ועמים ששאפו לשחרור מעול דיקטטור, או שיעבוד קולוניאליסטי. גם הערכים האחרים הנלמדים מיציאת מצרים, הפכו מרכזיים במחשבה המערבית ההומניסטית. עם הפיצול ביהדות, והקמת התנועות הלא אורתודוכסיות, בתעלול מרתק של ההיסטוריה, הפכו הערכים ההומניסטיים הנמצאים בתורה למוקד המחשבה והעשייה הדתית של התנועות הללו. מאבקים חברתיים ופעילות של 'תיקון עולם' הם דגל מרכזי של התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית בארה"ב, בישראל ובמקומות אחרים בעולם. כסוג של ראקציה לתנועות הללו, ולזיהוי המשמעותי של הערכים ההומניסטיים עם התפיסות היהודיות שלהם, רוב האורתודוכסיה, במוצהר, או במעשה, רואה בהם 'ערכים מערביים' שיש להתנכר אליהם או לכל היותר להפוך אותם לשוליים.

מקרה מבחן מרתק הוא היחס לסוגיות גירוש הפליטים בישראל. מאז הודיעה הממשלה על כוונתה להאיץ את גירוש הפליטים, קמה זעקת מחאה בעולם היהודי הלא אורתודוכסי, ורבנים רפורמים וקונסרבטיביים בארץ אבל בעיקר בארה"ב חותמים על עצומות ומכתבים לראש הממשלה בבקשה לבטל את ההחלטה. לעומת הזעקה הזו, מצד רוב מוחלט של הרבנים האורתודוכסיים נשמעת קול דממה דקה. דוגמה אחרת, מתמשכת, היא היחס לפלסטינים. בלי קשר לשאלה הפוליטית, בעולם הדתי, הדאגה לזכויות האדם שלהם היא נחלת רבנים והוגים לא אורתודוכסיים. גם כאן, רוב הרבנים האורתודוכסיים לא עסוקים כלל בהיבטים הערכיים-יהודיים של שלילת זכויותיהם המתמשכת. גם המושג של תיקון עולם, שהפך מרכזי כל כך בשיח ובמעש הלא אורתודוכסי, כמעט אינו קיים במסגרות אורתודוכסיות.

היחס הזה של רבנים אורתודוכסיים לערכים יהודיים שאומצו על ידי החשיבה ההומניסטית, והימנעותם העקבית ממעורבות בהגנה על זכויות אדם בארץ ובחו"ל היא טרגדיה ליהדות ולדמותה של ישראל כמדינה יהודית. זוהי גם אחת הסיבות להתנגשות לכאורה בין היסוד הדמוקרטי ליסוד היהודי בישראל. אם היהדות היא דת הדואגת רק לריטואל הנגזר מההלכה, וזכויות אדם הם בהכרח ערכים מערביים רעים, ההתנגשות בלתי נמנעת.

שיעבוד מצרים והיציאה ממצרים, הביאו לעולם כמה ערכים שיכולים להיות מכנה משותף ולא בסיס למחלוקת למחשבה היהודית וההומניסטית ולהפוך את זהותה – היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל להרמונית יותר. ראוי שגם היהדות האורתודוכסית תדגיש ערכים יהודיים אלו, ומנהיגיה ודבריה יהפכו לשחקנים משמעותיים יותר לא רק בסוגיות כמו מנוחת השבת, אלא גם בשאלות חברתיות ומוסריות המטרידות את החברה בישראל.

פורסם לראשונה בהארץ.