ברוכים הבאים בשערי הדמוקרטיה הישראלית!

בימים אלו אנו מציינים שבעים שנה להקמת מדינת ישראל.
מדינת ישראל קמה מעפר ואפר, על חורבות מוראות השואה ומלחמת העולם השנייה, אחרי אלפיים שנות כמיהה של העם היהודי לשוב למולדתו. היא נבנתה והתרוממה על יסודות המוסדות העצמאיים שכוננו החלוצים העבריים והיישובים שהקימו ובעקבות ההכרה של אומות העולם בזכותו של העם היהודי לכונן מדינת לאום בארץ ישראל.

הכרזת העצמאות, שנכתבה בעצם ימי מתקפת הדמים על היישוב העברי בארץ ישראל, התעלתה מעבר לזמן ולמקום שבהם נוצרה. מילותיה של ההכרזה, עיצבו את דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ההבטחה הגלומה בהכרזה לכונן את מדינת ישראל כמדינה שתבטיח שוויון וחירות לכל אזרחיה ותקרא לשותפות עם הערבים אזרחי המדינה ולשלום עם מדינות ערב שרירה וקיימת גם היום.

בשבעים שנותיה ידעה הדמוקרטיה הישראלית אתגרים קשים וכואבים, לצד הישגים מופלאים. האירועים שעיצבו את דמותנו כחברה מלמדים אפוא לא רק על שבריריותה של הדמוקרטיה הישראלית אלא גם על חוסנה.

החברה והדמוקרטיה הישראלית שרדו את השבר של מלחמת יום הכיפורים (1973), ואת הטראומה בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין (1995). ספק אם יש עוד דמוקרטיה צעירה שהייתה יכולה להמשיך ולדבוק בעקרונותיה בצילם של אירועים קשים כאלה,
גם אירועים שאיימו להצית מלחמת אחים, כמו הסכם השילומים (1952) ושנים לאחר מכן ההתנתקות מרצועת עזה (2005), תרמו לגיבושה של רוח הממלכתיות והוכיחו כי למרות המחלוקות העמוקות, ההסכמה והרצון להמשיך לחיות יחד בארץ הזאת חזקים מכול. המחאה בעקבות הטבח בסברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה (1982) ומחאת האוהלים ב-2011 הם העדות לכך שאזרחי המדינה מוכנים לצאת בהמוניהם לרחובות כדי לתקן עוולות ולהשפיע על מדיניות הממשלה.

במרוצת השנים הללו המשיכה מדינת ישראל להישען על ערכי הכרזת העצמאות בניסיון ליצור חברה צודקת ושוויונית יותר. בג"ץ אליס מילר (1995) שפתח את השער לפני נשים לשוויון הזדמנויות בצבא ובחברה הוכיח כי אפשר, וחיוני, לחולל שינוי וכי לבית המשפט העליון תפקיד חלוצי במשימה חשובה זו.

בשבעים השנים הראשונות לקיומה הוסיפה מדינת ישראל לעמול על קיום ההבטחה לקיבוץ גלויות. מבצעי העלאת יהודי אתיופיה ויהודי ברית המועצות לשעבר בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 היו המשך ישיר לעליות הראשונות, לקליטת שארית הפלטה מאירופה, למבצע מרבד הקסמים להעלאת יהודי תימן ולהבאת יהודי צפון אפריקה לישראל. גלי עליה אלה תרמו ליצירת חברה מגוונת ותוססת, מרובת שפות ותרבויות, אך גם העמידו במבחן את היכולת לאפשר לעולים להשתלב בחברה הישראלית באופן שוויוני, ללא אפליה וללא דעות קדומות.

האתגר המשמעותי ביותר של החברה הישראלית המלווה את המדינה מיום תקומתה הוא הכלה והכללה של הציבור הערבי במרחב הציבורי הישראלי כאזרחים שווי זכויות. אירועי יום האדמה ומאורעות אוקטובר 2000 היו תזכורת כואבת לכך שההבטחה לשוויון זכויות מלא לאזרחים הערבים טרם מומשה. עם זאת, ולמרות הפערים העמוקים שעדיין קיימים בין יהודים וערבים בישראל, הערבים אזרחי ישראל נוהרים, אם כי עדיין לא בהמוניהם, למוסדות להשכלה גבוהה, לתפקידי מפתח בשירות הציבורי, ויש להם נראות והשפעה רבה יותר, אם כי עדיין לא מספקת, במרחב הציבורי האזרחי והפוליטי.

לנגד עינינו מתחוללים שינויים חברתיים מרחיקי לכת. החברה החרדית כבר אינה מסוגרת בדלת אמותיה. יותר ויותר חרדים משתלבים בהשכלה הגבוהה ובשוק העבודה. לצד תהליכים אלה, המחלוקת העמוקה בדבר גיוס בחורי ישיבות לצבא וסוגיות של יחסי דת ומדינה מעוררים מתחים שעלולים ללפורר את היסוד החברתי המשותף.

בדרכה של מדינת ישראל ניצבים עוד חסמים שעליה להתגבר עליהם – הפערים הכלכליים-חברתיים שמאיימים על היכולת ליצירת טוב משותף וסולידריות חברתית, והסכסוך הישראלי-פלסטיני, אשר גובה מחיר אנושי כבד, ומטיל צל אפל על יכולתה של מדינת ישראל להישאר יהודית ודמוקרטית.

ועם כל זה אנו רשאים להתגאות בכך שכנגד כל הסיכויים מדינת ישראל נחושה להתמיד בקיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית. הגענו להישגים מופלאים – בביטחון, בכלכלה, במדע, בתרבות, באומנות ובספורט. ישראל בשנתה השבעים היא מעצמה עולמית בתחומי הידע של העתיד – הי טק ובינה מלאכותית. החיבור המיוחד בדמוקרטיה הישראלית, הניזון ממסורת דמוקרטית אוניברסלית של חירות ושוויון בצד ערכים יהודיים הומניסטיים של ו"אהבת לרעך כמוך" , הוא שמאפשר את המרקם הישראלי המיוחד של יצירתיות, העזה, חוצפה, חמלה ואחווה.

על כתפי כל אחת ואחד מאיתנו, האזרחיות והאזרחים, מוטלת האחריות לשמור על מדינת ישראל לבל תהפוך לדמוקרטיה חלולה של מוסדות ותהליכים דמוקרטיים למראית עין בלבד. עלינו לזכור שרק דמוקרטיה אמיתית ומשמעותית – שמתקיימות בה מחויבות עמוקה לערכים הדמוקרטיים של שוויון וחירות, שמירה על כבוד האדם וסובלנות לאחר – תוכל להתמודד עם המתחים העמוקים בחברה הישראלית, עם האתגרים מבית ומחוץ, עם איומי הטרור, המלחמה, העוני והשנאה.

הדמוקרטיה וכל מוסדותיה, כמו הכנסת ובית המשפט העליון, שתפקידם לאפשר את מימוש הערכים הדמוקרטיים, הם הדבק היוצר את האחדות הגדולה מסכום חלקיה של החברה כולה. אם נשמור על הדמוקרטיה, היא תשמור עלינו; אם נשמור על הדמוקרטיה, היא תאפשר לנו לחיות בשגשוג ובשלום במדינת הלאום של העם היהודי המקיימת שוויון זכויות חברתי ואזרחי מלא לכל אזרחיה.

כנשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה אני מקווה שחוויית שער הדמוקרטיה תעצים את האמון של כולנו בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ובה בעת תחזק בנו את המחויבות העמוקה להמשך קיומה. אני מצטרף לתקווה של כל אזרחי ישראל שנשכיל להוסיף ולצעוד יחדיו כאזרחים במדינת לאום יהודית ודמוקרטית בדרך החתחתים המופלאה המזומנת לנו.