המשפט הנעלם

חקירות ראש הממשלה נתניהו מציפות את הכותרות לאחרונה, ויחד איתן מועלות סוגיות משפטיות שאלמלא היו נכרכות בראש הממשלה, ספק אם היו זוכות לכיסוי תקשורתי כלשהו. תפקידו המרכזי של בית המשפט בפרשיות אלה ובתור לשון מאזניים מרכזית במערכת הצדק בישראל מודגש פעם אחר פעם, וככזה - יש לתת לו להתנהל באופן מסודר ובריא

חקירות ראש הממשלה נתניהו מציפות את הכותרות לאחרונה, ויחד איתן מועלות סוגיות משפטיות שאלמלא היו נכרכות בראש הממשלה, ספק אם היו זוכות לכיסוי תקשורתי כלשהו.

דוגמה בולטת לסוגיה שכזו היא העיסוק בנרחב בתנאי המעצר להם זכו מקורבים שונים לראש הממשלה. רמתם הירודה של מתקני הכליאה בישראל היא בעיה מוכרת זה שנים רבות. אף על פי כן, היא זכתה לכיסוי תקשורתי הולם רק כאשר טעמו הפשפשים שבתאי המעצר מדמם הסמוק של מקורבי נתניהו. גם המחזה לפיו חשודים בפלילים מובלים להארכת מעצרם בבית המשפט, מוקפים בגדודי צלמים ומבזקיהם המסנוורים איננו חדש במחוזותינו. עם זאת, דווקא מצעד העצורים המכובדים ששמם נקשר לפרשיות ראש הממשלה הוא זה שהוביל את שרת המשפטים להכריז כי תשים סוף לצילום חשודים בבית המשפט.

דיוני המעצרים של החשודים בפרשת בזק הובילו לחשיפה תקשורתית נוספת שהרעידה את אמות הסיפים של מערכת המשפט. במהלך הדיון בהארכת מעצרם של כמה מהחשודים התגלתה תכתובת של הודעות טקסט בין שופטת המעצרים ובין חוקר ברשות לניירות ערך. מהתכתובת היה ניתן ללמוד על תיאום מוקדם בין גורמי החקירה לבית המשפט ביחס להארכת המעצר הנדונה. התכתבות החריגה העלתה חשד כי ההליך המשפטי שהתנהל בבית המשפט היה למראית עין בלבד, וכי גורמי החקירה הם מקבלי ההחלטות האמתיים, בעוד שהסמכות השיפוטית משמשת כחותמת גומי בלבד. בירור מהיר שערך נציב תלונות הציבור על שופטים גילה כי על אף שהתנהגותה של השופטת הייתה בלתי הולמת, לא ניתן לראותה כניסיון להטיית משפט או כקנוניה מצד מי מהגורמים המעורבים. ובכל זאת, נדמה כי פרשיה זו הציפה את הפער הקיים בין התדמית הציבורית הקיימת להליך המשפטי ובין המתרחש בבתי המשפט, מעשה יום ביומו.

בניגוד להליך המוכר לצופי סדרות טלוויזיה, מרביתם של ההליכים המשפטיים הופכים עד מהרה להליך משא ומתן המתנהל בצלו של המשפט. למעשה, הליכים משפטיים שבסופם מקבל פסק דין המכריע בין טענות משפטיות לאחר שקילת הראיות הם חריגים שאינם מעידים על הכלל. תופעה זו של שחיקה בשכיחותם של הליכים משפטיים פורמליים זכתה לכינוי "המשפט הנעלם". במדינות רבות, ובכללן ישראל, רובם המוחלט של התיקים הפליליים נגמרים בהודאה באשמה מצד הנאשם המתקבלת לאחר משא ומתן בלתי מפוקח בין התביעה והסנגוריה המייתרת את המשך הדיון המשפטי. לא זו אף זו, לעיתים גם השופטים עצמם לוקחים חלק פעיל במשא ומתן המשפטי, וזאת מתוך רצון לסייע מציאת בפתרון לסכסוך שבין הצדדים, כמו גם מתוך ניסיון להתמודד עם עומס העבודה הרב המוטל על שופטים בישראל.

אמון הציבור במערכת המשפט, הנמצא מזה שנים במגמת ירידה, תלוי במידה רבה בשקיפות פעולתה של מערכת המשפט והגינות פעולתה. מציאות בה ההליך המשפטי הפורמלי הופך בענפים רבים של המשפט לאות מתה, מאתגרת את לגיטימיות פעולתם של בתי המשפט בחברה דמוקרטית. עם זאת, עצם קיומם של הליכי פשרה בין כותלי בית המשפט לא צריכה להיות פסולה מעיקרה. קיימים בהחלט מצבים בהם פשרה בין הצדדים עדיפה על הכרעה שיפוטית דיכוטומית. תמיכה לעמדה זו קיימת גם במשפט העברי, המכיר בחשיבותה העצומה של הפשרה ככלי חברתי ומשפטי. השולחן הערוך אף פסק כי כל עוד לא נתנו הדיינים פסק דין, מצווה עליהם לנסות ולקדם פשרה בין בעלי הדין (חושן משפט, סימן י"ב, סעיף ב').

אכן, תפקידו של בית המשפט לא מתמצה בהנפקת פסקי דין. לשופטים קיימת גמישות פעולה רבה ביושבם בדין, וטוב שכך. עם זאת, ברור לכל כי משפט צדק לא יכול להתקיים במחשכים, ובוודאי שלא בהודעת ווטסאפ. פרשת ההודעות בין השופטת לחוקר מציבה אפוא תמרור אזהרה עבור מערכת המשפט כולה. יש לקוות שתוצאותיה של פרשה עגומה זו תהינה הקפדה יתרה על זכויות דיוניות של בעלי דין ושמירה מדוקדקת על שוויון בפני החוק של כל אדם באשר הוא אדם.

פורסם לראשונה בשבתון.