עוד צעד בדרך לכרסום שלטון החוק
הצעת החוק שעלתה אתמול בכנסת, לפיה כל שר ימנה את היועץ המשפטי במשרדו בהתאם להמלצותיה של ועדת איתור, אשר בראשה יעמוד מנכ"ל משרדו, היא חלק ממגמה כוללת של יוזמות ממשלתיות שמבקשות לכרסם בשלטון החוק. מדובר ב"שינוי טכני קטן", לכאורה, אך למעשה בצעד משמעותי נוסף המצטרף למגמה הכוללת, ובפרט לניסיון המתמשך לפגוע בעצמאות השירות הציבורי.
אתמול אישרה הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית המבקשת לשנות את דרכי בחירת היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. במקום שימונו במכרז, כפי שנעשה היום, מציעה הממשלה שכל שר ימנה את היועץ המשפטי במשרדו בהתאם להמלצותיה של ועדת איתור, אשר בראשה יעמוד מנכ"ל משרדו. אין לנתק הצעה זו מהמגמה הכוללת. בתקופה האחרונה ניכר, כי הולכות ומתרבות היוזמות הממשלתיות שמבקשות לכרסם בשלטון החוק. כל יוזמה בפני עצמה עשויה להיראות טכנית (למשל: שינוי הרכבי ועדות איתור או מינוי משנים למנכ"לים במשרות אמון), אך התמונה הכוללת מצטיירת כניסיון להעצים את כוחה השרירותי של הממשלה. וכאן שוב, מדובר ב"שינוי טכני קטן", לכאורה, אך למעשה בצעד משמעותי נוסף המצטרף למגמה הכוללת, ובפרט לניסיון המתמשך לפגוע בעצמאות השירות הציבורי.
ברמה העניינית, ברור שאין שום צורך אמתי בתיקון דרכי מינוי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. תפקידו של היועץ המשפטי הוא לסייע למשרד הממשלתי להגשים את מדיניותו מבחינה משפטית, ותוך כך לשמש שומר סף המקפיד שהמשרד פועל בהתאם לחוק. הליכי המכרז הנהוגים היום משקפים היטב את התפקיד הזה, את חיוניות עצמאות שיקול דעתם של היועצים המשפטיים ואת כפיפותם המקצועית ליועץ המשפטי לממשלה. על כך עמד גם צוות ממשלתי בין-משרדי שבחן את הסוגיה הזו לפני כעשור ודחה הצעה לעבור למינוי באמצעות ועדת איתור.
למרות שאין צורך אמתי בשינוי הליכי המינוי, ועדת איתור מועמדים הייתה עשויה להיות סבירה אם הייתה משקפת נכונה את מהות התפקיד. אולם כמו במקרים רבים, השטן מצוי בפרטים הקטנים. לפי ההצעה מנכ"ל המשרד – איש אמונו של השר הממונה על ידו – הוא שיעמוד בראש הוועדה. לפי ההצעה, המנכ"ל גם ימנה שני חברים נוספים בוועדה (אחד מהם בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה), ושני החברים הנותרים בוועדה יהיו היועץ המשפטי לממשלה ונציב שירות המדינה או נציגיהם. המשקל הרב הניתן בהצעה הזו למנכ"ל המשרד, מאפשר לשר לשלוט לחלוטין בהליך המינוי. אם לא די בכך, השר הוא מי שיחזיק בסמכות המינוי בסופו של הליך, מה שיביא עמו סכנות חמורות לפוליטיזציה ותלות לא בריאה בין ממנה לממונה.
בשורה התחתונה, לא מדובר במהלך שנועד לאפשר "מעורבות רבה יותר של השר בהליך המינוי". גם אין מדובר ב"קומבינציה" כלשונה של שרת המשפטים אתמול בכנסת, שתביא ל"מינוי משותף של השר ושל היועמ"ש", ולראיה היועץ המשפטי לממשלה הביע את התנגדותו למהלך. מדובר בצעד שנועד לאפשר לשר לשלוט ביועץ המשפטי של משרדו באמצעות השתלטות מוחלטת על דרכי מינויו. זהו מהלך שנועד להפוך את היועץ המשפטי לעבד נרצע של השר בלבד, במקום שיהיה משרת הציבור, כפי שנדרש ממנו. בצורה זו, מקווה הממשלה, יוכלו השרים לקדם כל מדיניות שהם חפצים בה, גם כזו שאינה עולה בקנה אחד עם החוק.
ואם שר מקדם מדיניות ממשלתית שאינה תואמת את החוק, מה שהוא יוכל לעשות באין מפריע אם היועץ המשפטי יהיה בשליטתו, אין מדובר במהלך "דמוקרטי" שמביא לידי ביטוי את רצון "העם", כפי שטענו אתמול בכנסת חלק מתומכי הצעת החוק. דמוקרטיה בלא שלטון החוק – ובו החוקים שמעבירים נבחרי הציבור בכנסת – איננה דמוקרטיה. הצעת החוק הזו היא באמת ובתמים "קומבינציה", כפי שאמרה אתמול שרת המשפטים, אך כזו שנועדה לפגוע בשלטון החוק. הדבר המקומם ביותר במהלך הזה, הוא שדווקא שרת המשפטים, אשר אמונה מתוקף תפקידה על ביצור חוסנה של מערכת המשפט ועל שמירת החוק, היא זו שחותרת תחתיה.
פורסם לראשונה ב"הארץ".