ככה לא מנהלים מפלגה

לכאורה, אין למפלגות סיבה מוצדקת להיקלע לגירעונות: מחקר שנערך במכון גילה כי מימון הבחירות בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם ביחס למספר הבוחרים. הסיבה העיקרית שהמפלגות בכל זאת מסיימות את מערכת הבחירות בגירעונות גדולים היא התנהלות בזבזנית ולא אחראית בתקופת הבחירות.

בשבוע שעבר פרסם מבקר המדינה דוח על התנהלותן הכספית של המפלגות. הדוח חושף בעיות קשות: חמש מפלגות – הליכוד, אגודת ישראל, ישראל ביתנו, יש עתיד והתנועה – אף נקנסו בשל התנהלותן. הקנס הגבוה ביותר, בסך 350 אלף ש"ח, הוטל על הליכוד בשל קבלת תרומות אסורות – הליכוד לא דיווח כלל על התרומות ששימשו למימון ה"ליכודיאדה" שנערכה באילת בינואר 2016, בתואנה כי מדובר באירוע פרטי. המבקר לא קיבל את הטענה הזו, בלשון המעטה.

אבל מעבר לליכודיאדה ושאר ירקות, הנתון המשמעותי ביותר בדוח, כמו בדוחות קודמים, הוא הגירעונות האדירים שהמפלגות נקלעו אליהם בעקבות הבחירות לכנסת. בסוף מרץ 2015 עמד הגירעון של מפלגת העבודה וש"ס על כ-9 מיליון ₪. רק חד"ש ומפלגת התנועה היו ביתרת זכות. הגירעון של הליכוד באותה תקופה היה 25 מיליון ₪. לא מפליא אפוא שהליכודיאדה מומנה מכספים פרטיים – המפלגה פשוט לא יכלה לממן אותה. מאחורי המספרים האלה מסתתרת התנהלות לא-תקינה ובזבזנית של המפלגות, שאותה אנחנו מממנים מכיסנו ושגורמת נזק של ממש לדמוקרטיה הישראלית.

הסיפור הוא כזה – לכאורה, אין למפלגות סיבה מוצדקת להיקלע לגירעונות: מחקר שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה ב-2014 גילה כי מימון הבחירות בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם ביחס למספר הבוחרים. הסיבה העיקרית שהמפלגות בכל זאת מסיימות את מערכת הבחירות בגירעונות גדולים היא התנהלות בזבזנית ולא אחראית בתקופת הבחירות.

אז איך המפלגות מכסות את הגירעונות? המדינה מעניקה למפלגות שני סוגים של מימון: כספים לצורך מימון מערכת הבחירות, וכספים לצורך פעילותן השוטפת, שמחולקים כל השנה ומטרתם לאפשר למפלגות לשמור על קשר עם הציבור ולקיים פעילות רעיונית-אידיאולוגית. אלא שבפועל, המפלגות מנצלות חלק גדול מכספי המימון השוטף למטרות אחרות לגמרי – לכיסוי הגירעונות שצברו בתקופת הבחירות. כך הן מזניחות את המטרות החשובות שלשמן נועד המימון השוטף, כמו פתיחת סניפים בפריפריה, מתן סיוע מקצועי לחברי הכנסת ועידוד המעורבות הפוליטית של הציבור כל ימות השנה – ולא רק בבחירות. מעבר לכך, גם השוויון בין המפלגות בבחירות נפגע: כיוון שרק מפלגות שכבר מיוצגות בכנסת נהנות מהמימון השוטף, ברגע שכספים אלו מוסטים לצורך מימון מערכת הבחירות, התוצאה היא שמפלגות ותיקות נהנות מהרבה יותר משאבים במהלך מערכת הבחירות לעומת מפלגות חדשות.

בשנים האחרונות אף גדל התיאבון של המפלגות המיוצגות בכנסת, והן מבקשות לקבל מהמדינה יותר ויותר כספים לצורך מימון הוצאות הבחירות. לדוגמה, בשנה שעברה אישרה הכנסת תיקון לחוק מימון מפלגות, שהגדיל את המימון השוטף שהמפלגות מקבלות ב-20%. בפועל, כאמור, כספים אלה משמשים ברובם לכיסוי הגירעונות שהמפלגות צברו בזמן מערכת הבחירות ולא להתנהלותן השוטפת.

בשורה התחתונה – מדובר בקרטל של ממש: המפלגות היושבות בכנסת מחוקקות חוקים שמגדילים את המשאבים שעומדים לרשותן – אך לא לרשות מפלגות אחרות – ומשתמשות במשאבים אלה כדי להיבחר שוב ושוב לכנסת.

את ה"חגיגה" הזו חייבים לסיים. ועדה בראשות השופט בדימוס דב לוין, שמינה שר המשפטים דאז יוסי ביילין, המליצה כבר בשנת 2000 לאסור לחלוטין להשתמש בכספי המימון השוטף לצורך מימון גירעונות הבחירות, ולהטיל סנקציות חמורות ביותר על מפלגות שיפרו איסור זה. זהו צעד מתבקש: מדובר בכספי ציבור שמוענקים למפלגות למטרות מסוימות, והמדינה רשאית ואף מחויבת להבטיח שהם ינוצלו כראוי.

הניסיון מעיד שכדי לקדם רפורמות שנוגעות לכיסם של המפלגות והפוליטיקאים נדרש לחץ ציבורי ומשפטי כבד. אנחנו חוזרים ועוסקים בשכר חברי הכנסת, ושוכחים את התעלולים שמבצעים נבחרי הציבור שלנו בכסף הגדול. מבקר המדינה עושה מלאכתו נאמנה בכך שהוא חושף את הבעיה ונוזף שוב ושוב במפלגות. אבל מכאן ואילך העבודה מוטלת עלינו, האזרחים.

פורסם לראשונה בהארץ.