בין בני ברק לוושינגטון: "דת ומדינה" בשבע שגיאות

הממשלה הנוכחית הצליחה, בישיבה אחת בלבד, לפגוע בשבעה תחומים אסטרטגיים כבדי משקל. ההתנהלות חסרת הפלורזליזם בכותל המערבי בראשם, לצד ההתרפסות לחברה החרדית ועירוב דת ומדינה. דו"ח אמריקאי אף מגנה את התנהלות הממשלה, ומאחר ובוושינגטון יושב נשיא פרו-ישראלי מובהק - אין ספק שמדובר בשיא חדש.

"החייט האמיץ", עליו מסופר באגדות האחים גרים, הצליח להרוג שבעה זבובים במכה אחת ולכן חרט על חגורתו: "שבעה במכה אחת". דומה שגם ממשלת נתניהו יכולה לייחס לעצמה הישג דומה: במהלך ישיבת ממשלה אחת בקיץ האחרון – בה הוחלט על ביטול מתווה הכותל ועל ביצור המונופול של הרבנות הראשית החרדית בנושא הגיור – היא פגעה בלא פחות משבעה עניינים אסטרטגיים כבדי משקל.

על ששה מהם ידענו מזמן: הממשלה הפכה את הכותל המערבי – לב הקונצנזוס הכלל יהודי – לאתר של מחלוקת מתמשכת; היא פגעה בחופש הדת של יהודים דתיים, קונסרבטיבים ורפורמים, שאינם נמנים על הזרם האורתודוקסי; היא הבהירה שוב את העדר היכולת שלה לשים גבול כנגד הדרישות הבלתי סבירות של הקבוצה החרדית באשר למרחב הציבורי הישראלי ובכך חשפה את עצמה, ואת כולנו, להמשך כניעה לחרדים גם בהקשרים אחרים; היא שפכה דלק נוסף על אש המריבה ביחסים הקשים שבין דת ומדינה בישראל; היא זעזעה נמרצות את מערכת האיזונים העדינה שבין ערכים יהודיים לערכים דמוקרטיים, שהם רכיבי היסוד של הקיום הישראלי; ואחרון – וחשוב מאד – היא פגעה באופן בלתי נסלח ממש ברגשותיהם של אחינו – יהודי התפוצות, שמיתר חשוב ביחסיהם עם מדינת הלאום של העם היהודי פקע בהם בעקבות ההחלטה.

אם לא די בכל אלה, עתה מתברר שלמכה האחת, הסהרורית והאטומה, של הממשלה יש גם תוצאה קשה שביעית: דו"ח חדש של ממשל טראמפ, שאין ידידותי ממנו, מבקר את ישראל בנושא חופש הדת. בין הנושאים המוזכרים בדו"ח בולטת הביקורת על הפגיעה בפלורליזם הדתי בישראל, שבאה לידי ביטוי בביטול מתווה הכותל ובמונופול החרדי על הגיור. הנה כי כן, וושינגטון מתבוננת בדאגה בהשפעה המכרעת של בני ברק על ירושלים.

מרתק ומצער לגלות עד כמה אנחנו, הישראלים, מקבלים כבשגרה את מה שמתבונן מן החוץ רואה בו פגיעה פתולוגית בזכויות אדם. סמוך לאוזנינו נשמעות קריאות השכמה, שלא לומר צפירות אזעקה, בדבר הנזק העצום של הכניעה לחרדים בנושאים של חופש דת, אך אנו מפהקים ומסתובבים לצד השני. ראשי הקהילות בגולה סרבו להיפגש עם ראש הממשלה וחלק משמעותי מההנהגה המוסדית של יהדות התפוצות שוקל מחדש את מערכת היחסים שלו עם מדינת ישראל – והישראלים אדישים. ממשלת ישראל מתעלמת מרגשותיהם ואמונותיהם של מיליוני אחים שמעבר לים, מעליבה אותם באופן עמוק, ואנחנו עוסקים בפתיחת מרכולים בשבת.

להתנהגות הממשלה ולאדישות הציבור יש משמעויות מרחיקות לכת, לא רק מנקודת ראות תועלתית – תרומתה הכלכלית, הפוליטית והתרבותית של יהדות התפוצות למדינת ישראל שוב איננה מובטחת, אלא גם ובעיקר, מנקודת ראות כלל-לאומית.

קשה לדמיין סתירה פנימית גדולה מזו המתרחשת מול עיננו: מצד אחד, הקואליציה בכנסת עסוקה בדיונים קדחתניים לקראת חקיקתו (המיותרת) של "חוק יסוד: מדינת הלאום", שמבקש לבצר את האופי היהודי של המדינה וכולל סעיפים העוסקים באחריות ובמחויבות של המדינה לבני הלאום היהודי, גם אם אינם אזרחי ישראל. בה בעת, אותה קואליציה עצמה עושה מעשים נחרצים שקורעים חלקים נרחבים של בני הלאום, יהדות התפוצות, מהמשך השותפות הטבעית עם מדינת הלאום.  

העכרת מערכת היחסים בין שני חלקי המשפחה היהודית בדורנו, ביוזמת ממשלת ישראל, היא בלתי נסלחת. אולי המראה המצוחצחת שממשל טראמפ שם מול פנינו תוכל להבהיר לנו כמה קשה היא התמונה המתגלה?

במחשבה שנייה, השוואת הממשלה לחייט האמיץ, שהרג זבובים, איננה מתאימה. הרי אומץ הוא הדבר האחרון שהממשלה מפגינה בנושאים של דת ומדינה. גם המכה שהנחיתה לא פגעה בזבובים, אלא בעניינים חשובים במיוחד. יש להחליף את הדימוי: על חגורתה של ממשלת ישראל כתוב: "דת ומדינה" בשבע שגיאות.

פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות".