אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר – גם ללוביזם

הבעיה היא אחרת: היעדר שקיפות. מאמצים של שדלנים לקידום חקיקה הם בוודאי משהו שכולנו – חברי כנסת, הציבור הרחב והתקשורת – זכאים לדעת עליו. חברי הכנסת צריכים לדעת, בבואם להצביע על הצעת החוק, שהיא קודמה על ידי שדלנים ומשרתת אינטרסים מסחריים

בתחקיר שפורסם בשבוע שעבר, נחשף כי הצעת חוק שיזמה ח"כ נורית קורן (הליכוד) קודמה למעשה בידי שדלנים (לוביסטים) ושירתה אינטרסים של חברה מסחרית ספציפית. הפרשה לא רק מספקת "הצצה לאופן שבו חברי כנסת פועלים בשירות לוביסטים", כפי שנכתב בתחקיר, אלא גם מדגישה את אחת הבעיות העיקריות בפיקוח על השדלנות בישראל – היעדר שקיפות מספקת.

לפי התחקיר, חברת ורקוד פיתחה מוצר שמנטר את טמפרטורת האחסון של מוצרי מזון, ובכך מונע מהם להתקלקל. החברה נתקלה בקושי לחדור לשוק הישראלי, ולכן שכרה את שירותיה של חברת שדלנות בולטת – "גלעד לובינג". אחד מעובדי החברה, השדלן יובל אלגד, שהוא גם פעיל ליכוד, פנה לח"כ קורן ולחברי כנסת נוספים בניסיון לקדם הצעת חוק שתחייב התקנת אמצעי ניטור למוצרי מזון מאוחסנים. כחלק מכך, הוא הפגיש בין קורן לבין וטרינר מומחה בתחום, שנשכר על ידי חברת השדלנות ואף נכח בפגישה. פעולותיו של אלגד נשאו פרי: לפני כשלושה שבועות הגישו קורן וח"כים נוספים הצעת חוק שמחייבת כל מוביל מזון להתקין אמצעי לניטור הטמפרטורה. לפי התחקיר, הדרישות המופיעות בהצעה נוסחו באופן המותאם בדיוק למוצר שפיתחה חברת ורקוד.

האם בוצעה כאן עברה על החוק? ממש לא בטוח. מדובר בשדלן רשום, הפועל באופן לגיטימי לקידום אינטרסים שונים מול חברי הכנסת, ומהתחקיר עולה שבכל מגעיו מולם הוא פעל כנדרש – והציג את עצמו כשדלן המייצג את החברה. בהנחה שאלגד לא הבטיח דבר לח"כ קורן תמורת קידום הצעת החוק, למשל את תמיכתו כפעיל ליכוד – פעולותיו כשרות. גם מעשיה של ח"כ קורן כשרים, לפחות חוקית.

הבעיה היא אחרת: היעדר שקיפות. מאמצים של שדלנים לקידום חקיקה הם בוודאי משהו שכולנו – חברי כנסת, הציבור הרחב והתקשורת – זכאים לדעת עליו. חברי הכנסת צריכים לדעת, בבואם להצביע על הצעת החוק, שהיא קודמה על ידי שדלנים ומשרתת אינטרסים מסחריים. גם הציבור הרחב ירצה לדעת על הגורמים המניעים את ח"כ קורן: זהו מידע שעלינו לשקול בבואנו להצביע בפריימריז לרשימת הליכוד או בבחירות לכנסת. ואמנם, השקיפות נתפסת כאחד התנאים הבסיסיים לדמוקרטיה – ללא שקיפות אין לציבור הבוחרים אפשרות לגבש דעה מושכלת. בהיבט אחר, שקיפות היא כלי ראשון במעלה לחשיפת שחיתות – למשל הענקת טובות הנאה על ידי שדלנים לחברי כנסת תמורת קידום חקיקה.

אפשר היה לצפות מח"כ קורן בעצמה לחשוף פרטים על מעורבותם של שדלנים בקידום החקיקה,  אבל אי-אפשר לסמוך על רצונם הטוב של חברי כנסת. ועם כל הכבוד לעיתונאים שחשפו את הפרשה (והם ראויים לכבוד), ברור שיש מקרים דומים רבים – הצעות חוק שקודמו על ידי שדלנים – שאינם נחשפים.

אז מה אפשר לעשות? להבטיח את חשיפה המידע באמצעות חקיקה. במחקר שערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה המלצנו לחייב את השדלנים לפרסם דוח תקופתי, שבו יפרטו אילו אינטרסים הם קידמו ומול אילו מקבלי החלטות. בדומה, ועדה שמינה מבקר המדינה לבחינת יחסי הון-שלטון בישראל, בראשות אברהם פרידמן, המליצה ב-2012 שכל מפגש בין חבר כנסת ושדלן ידּווח ויתועד ושהפרטים יפורסמו לעיון הציבור.

המלצות אלה, והמלצות חשובות אחרות הנוגעות לעבודתם של שדלנים, כמו הרחבת הפיקוח גם על פעילות שדלנית מול משרדי הממשלה וטיפול בתופעת ה"מאכערים", טרם אומצו. אפשר לקוות שחשיפת מקרה זה ומקרים אחרים – למשל מעורבותם הבולטת של שדלנים בניסיונות לבלום סימון מוצרי מזון לא בריא – תוליד לחץ תקשורתי וציבורי, שישפיע גם על הפוליטיקאים לקדם סוף-סוף ברצינות את הנושא. צעד כזה גם ישרת את הפוליטיקאים ויגדיל את אמון הציבור בהם, הנמצא בשפל.

פורסם לראשונה בהארץ.