חוק יסוד החקיקה: להוריד מסדר היום את פסקת ההתגברות
עם פרסום הצעת "חוק יסוד החקיקה" של השרים בנט ושקד, הנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה קוראת לחברי הכנסת ולשרים להסיר מסדר היום אחת ולתמיד את הרעיון של פסקת ההתגברות המאפשרת לכנסת לשוב ולחוקק מחדש חוקים שבית המשפט העליון פסל מטעמים של היעדר חוקתיות.
אין שום סיבה להניח שהרוב בכנסת מתאים יותר לפרש את חוקי היסוד ולבחון אם חוק רגיל מתיישב או סותר אותם מאשר בית המשפט שזהו תפקידו, ולכך הוא נועד ומותאם. פסקת ההתגברות תיתן בידי הפוליטיקאים בכל קואליציה עתידית, מימין ומשאל, כוח בלתי מוגבל שיפורר את ההגנה של בית המשפט העליון מפני עריצות הרוב. במדינה שבה חיים מיעוטים דתיים ואתניים ואין בה חוקה המסדירה את זכויות האדם ואת מגבלות הסמכות של הרשויות השונות, ביקורת שיפוטית היא מגינו החיוני של החלש. בלעדיה, אין הגנה אפקטיבית על החלשים בחברה, שהינה חיונית לדמוקרטיה. זה לא מקרי שאין שום תקדים רלבנטי בעולם הדמוקרטי למנגנון דומה.
יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה וסגניו: פרופ' מרדכי קרמניצר, פרופ' ידידה שטרן ופרופ' יובל שני, מציינים כי: "השרים בנט ושקד מבקשים לעקר את הסמכות החוקתית המרכזית של מערכת המשפט, ולקצץ סמכויותיה באופן חריג. בשנת ה- 70 למדינת ישראל אנו מצפים מהנהגת המדינה לשמור על נכסיה האסטרטגיים של ישראל, ובהם ההגנה על חירויות האזרח מפני עריצות הרוב, ושמירה על האיזונים והבלמים בין רשויות השלטון באופן המאפשר משילות לצד ריסון המונע ריכוז של כוח מופרז ובלתי מבוקר. לשם כך, דרושים, חוקי יסוד מושכלים ומאוזנים וביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת והרשות המחוקקת שהינה עצמאית מלחצים ואיומים. בראש ובראשונה, יש להסיר לחלוטין מן הפרק את הרעיון של התגברות הכנסת על החלטות בית המשפט העליון".
כל הרעיון של מהלך חקיקה העונה על צרכים פוליטיים מובהקים, כמו גם כזה המגיב באופן אמוציונאלי ובלתי שקול לפסק דין מסוים (החזקת גופות מחבלים), הוא בלתי מקובל ופוגע בתפקיד המחוקק כגורם אחראי השוקל את מכלול השיקולים בבואו לחוקק חוק. הדברים ודאי נכונים כשמדובר בחוקי יסוד בעלי השלכות נרחבות.
בנוסף, קוראים במכון להסדיר את היחסים בין הרשויות באופן שיאפשר איזון ופיקוח הדדי. יש מקום ל"חוק יסוד חקיקה" שיסדיר את הליך החקיקה של חוקי היסוד ואת היחסים עם בית המשפט. אולם יש לעשות זאת בצורה שקולה ומאוזנת, שבסופו של דבר תחזק את שני המוסדות – הכנסת ובית המשפט, החשובים כל כך לדמוקרטיה.
באשר לסעיף המאפשר פסילת חוק ע"י בית המשפט העליון בלבד, ובהרכב מורחב של שני שליש משופטי העליון, מציינים במכון כי מגבלה זו ראויה וכי יש לכבד את חקיקת הכנסת ולא לאפשר פסילה של חוק בקלות יחסית. עם זאת, מתנגדים במכון לחייב רוב של שני שליש מתוך ההרכב המורחב.