הסכנה ביועצים משפטיים פוליטיים

התפישה שיש לעשות ככל הניתן להרחיק את השפעת השר על יועצו המשפטי לא קובעת בהכרח שמישהו מואשם באופן מיידי בהיותו מושחת, אלא שבאופן כללי צריך לשמור על למקסימום מרחק, או היעדר זיקה, בין היועצים המשפטים ושומרי סף אחרים לבין השרים שעימם הם אמורים לעבוד. זאת כדי להבטיח שההחלטות המתקבלות במערכת הממשלתית הן הכי נקיות והכי מקצועיות שאפשר להשיג.

היוזמה החדשה להגביר את הזיקה שבין השר לבין היועץ המשפטי של משרדו הופכת באופן מיידי לחלק מויכוח שנושא כבר אופן פוליטי בין חסידי "המשילות" לבין חסידי "המאבק בשחיתות". המסגור הזה מביא להתנגדות אוטומטית של פוליטיקאים לעצם הדיון הביקורתי שכן שיש בו כדי לרמוז על זלזול בטוהר המידות שלהם עצמם. ואכן יש מן האמת בעמדה זו. בניגוד לדעת הקהל הרווחת, רבים ממשרתי הציבור הינם אנשים הגונים והרמיזה כאילו כל רצונם למנות יועצים משפטיים, הוא בכדי "לגנוב סוסים" אכן מקוממת.

הבעיה היא לרוב לא ביושרתו של השר או נבחר הציבור אלא ביכולת הבסיסית של אדם לפעול באופן אוביקטיבי בין אם הוא שר, משפטן או פקיד. הגישה הרווחת לניגוד עניינים, הרואה כביכול בעיני רוחה יועץ משפטי שמטה את חוות דעתו כדי למצוא חן בעיני גורם זה או אחר, מגחיכה ומשטחת את הסיטואציה המורכבת בהרבה שבין ממנה לממונה.

מחקרים חדשים מתחום המשפט והאתיקה ההתנהגותית, מצביעים על חשש מעט אחר. מחקרים אלו הוכיחו שהחשש מהטייה במקרים של תלות קיים באופן אינהרנטי ללא קשר לרצון מכוון של היועץ המשפטי בריצויו של הגורם שמינה אותו. זאת משום, שחלק משמעותי מההשפעה על ההתנהגות בניגודי עניינים נוגעת להשפעות המתרחשות ללא מודעות פעילה. במצב זה, מובן כי היכולת של אנשים לזהות את מידת ההשפעה של ניגוד עניינים ביחס לפעולותיהם עצמם, אשר נוגע ברובו לתהליכים המודעים יותר, שונה מהיקף ההשפעה בפועל. כך למשל, בניסוי שלקחתי חלק בהכנתו במעבדת השחיתות בהרווארד לפני מספר שנים, מצאנו שאנשים שנדרשו להעריך בצורה אובייקטיבית איכות מוסד מסויים, וקיבלו רמיזה כי תישקל מועמדותם להשתתפות בניסויים נוספים, נתנו תשובות חיוביות בהרבה מאלו שלהם לא נרמז בדבר אותה אפשרות. זאת למרות שסך הרווח שלהם מאותה מועמדות נוספת היה בסך הכל דולר אחד בודד.

אם להשליך מצב זה על סוגית היועצים המשפטיים או מינויי בכירים בכלל, הרי שגם אם אין אמירה מפורשת של הגורם הממנה כי מצופה מהיועץ לפעול באופן מסוים, אופן התנהלותו ישתנה לטובת הגורם הממנה באופן שיהיה לו קשה מאד לשים עליו את האצבע. הדבר נכון על אחת כמה וכמה בעבודה מורכבת כמו זו של יועצים משפטיים. יש לזכור, כי במרבית המקרים הסיבה אשר בגינה פונים ליעוץ משפטי, אינה הכרעה ביחס לפעולות אשר חוקיותן או אי חוקיותן חד משמעיות. על פי רוב, מדובר בהכרעה אשר יש בה גוונים שונים. וככל שמדובר בהכרעה אשר עושה שימוש בסטדנרטים עמומים יותר וכאשר ניתן להצדיק מספר פרשנויות אפשריות, הרי שהיכולת של אנשים לפעול מבלי לחוש כי הם מטים את פרשנותם למטרה כזו או אחרת גדל. יתירה מכך במקרים רבים ההכרעות הניתנות על ידי יועצים משפטיים, הינן יחסית מהירות, נדרשות להיעשות בעל פה או תוך פירוט מועט בכתב ולא תמיד עם אחריותיות מלאה. נסיבות מסוג זה רק מגדילות היכולת של זיקה אישית להשפיע על כיוון ההחלטה.

נכון, כי במסגרות ארגוניות ישנם מנגנונים שנועדו להחליש את ההשפעה של אינטרסים אישיים על שיקול הדעת אך יכולת זו מוגבלת. מחקרים אמפיריים מצאו כי אפילו ביחס לשופטים, שנהנים מסביבה נוחה בהרבה מיועצים משפטיים אשר מאפשרת להם לנמק באריכות את עמדותיהם לאחר זמן רב יחסית של מחשבה המוקדשת לכל פסק דין, ודורשת מהם לפרסם את החלטותיהם בפומבי ובהרחבה, עדיין ישנן הטיות. כך למשל מחקר שנערך בארה"ב מצא כי קרבה למועד בחירות השופטים, השפיעה על הסיכוי כי שופטים יתמכו בעונש מוות.

התפיסה כי יש לעשות ככל הניתן להרחיק את השפעת השר על יועצו המשפטי, אין משמעותה כי מישהו מואשם באופן מיידי בהיותו מושחת, תפיסה אשר לא מאפשרת לקיים דיון מושכל סביב הסוגיה. ייטב לכולנו אם נשמר למקסימום את היעדר הזיקה בין היועצים המשפטים ושומרי סף נוספים לבין השרים שעימם הם אמורים לעבוד בכדי שנבטיח, כי ההחלטות המתקבלות במערכת הממשלתית הן הנקיות והמקצועיות ביותר שניתן להשיג.

פורסם לראשונה בהארץ.