הקונפליקט המוסרי של יעקב
המאבק בין יעקב ועשיו מעלה שאלות בין המוסר לבין הזכויות החוקיות, והמסקנה החשובה היא שבכל מקרה, לא ניתן להשתמש בכל אמצעי לכל מטרה.
פרשת תולדות נפתחת בסיפור לידתם והתבגרותם של יעקב ועשיו. בסיפור זה נזרעים זרעי המאבק הקשה והממושך בין יעקב לעשיו, והוא מטרים את המאבק הלאומי בין ישראל לאדום. בדברים הבאים ברצוני לעמוד על משמעותו של המאבק בעזרת עיון במדרשי השמות של שני האחים.
הסיפור הפותח כולל שני מפגשים-עימותים בין יעקב לעשיו. הראשון מתחולל בבטן ומגיע לשיא בלידה, כאשר עשיו גובר על יעקב ויוצא ראשון: 'וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו'. עשיו קרוי על שם בגרותו הפיזית (מלשון עשוי וגמור), שהתבטאה בשעירותו ובקדימותו בעת הלידה. לעומת זאת יעקב קרוי על שם ניסיונו הכושל להקדים את אחיו באמצעות אחיזה בעקבו. בהמשך הפרשה מתאר יעקב את עצמו כ'איש חלק'.
המפגש השני ביניהם מתחולל בבגרותם: 'ויגדלו הנערים...'. תמונת הפתיחה מציירת ניגוד חריף במשלח ידיהם ובאורחות חייהם של האחים: עשיו, המתואר כ'אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה' בא עיף מן השדה. לעומתו יעקב, המתואר כהיפוכו הגמור: ''אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים', יושב בבית ומבשל נזיד. עשיו (שעל פי פשוטו של מקרא אינו רשע), מצטייר כאדם גס ורעבתן, שאינו דואג אלא לסיפוק צרכיו הרגעיים - במחיר עתידו: 'הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה־זֶּה לִי בְּכֹרָה?'. גם לאחר האכילה נאמר: 'וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת־הַבְּכֹרָה'. לעומתו מתואר יעקב כאדם מן הישוב, הפועל באחריות ושיקול דעת וצופה פני עתיד.
גם כאן נדרשים שמות האחים: השם 'אדום', מנציח את דברי הרעבתנות שלו, 'הַלְעִיטֵנִי נָא מִן־הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה... עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמוֹ אֱדוֹם', אף שבתחילת הסיפור הוא מעיד על תכונותיו הטבעיות כאדמוני. נראה אפוא שבמדרש השם רוצה הכתוב ליצור ניגוד בין שמו הקודם, עשיו, שביטא את תכונותיו הטבעיות כבכור, לשם 'אדום' מבטא כאן את תכונותיו המוסריות השליליות, בגינן הפסיד את הבכורה. במאבק הראשון, שהתבסס על היתרון הטבעי, ניצח עשיו. ואילו כאן ניצל יעקב את יתרונו המוסרי, וקנה את הבכורה. זהו המאפיין היסודי של סיפורי המאבק בין אחים בבראשית: העדפת הבן הצעיר בשל יתרונו המוסרי, על פני האח הבכור בעל הזכות הטבעית (קין והבל, יצחק וישמעאל). דבר זה מפורש בדברי ה' לרבקה בתחילת הפרשה: 'ורב יעבוד צעיר'.
אולם, תמונה זו אינה שלמה. גם שמו של יעקב נדרש על מעשיו בסיפור זה, בידי עשיו עצמו: 'הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת־בְּכֹרָתִי לָקָח'. (לביקורת זו רומז ירמיהו: 'כי כל אח עקב יעקב, וכל רע רכיל יהלוך'). יעקב פעל בערמה וניצל את חולשתו של עשיו כדי לקנות לעצמו את הבכורה. אף שעשיו לא היה ראוי מבחינת מעשיו לבכורה, הדבר אינו מכשיר מבחינה מוסרית את מעשהו זה של יעקב. נדמה שביקורת חריפה יותר על מעשה יעקב נמתחת בסיפור הדודאים, המקביל לסיפור הנזיד: שם בא יעקב מן השדה, ושתי נשותיו 'סוחרות' בו. הצעירה מוכרת לבכורה את זכות הלילה עמו – המביא להקמת זרע של קיימא ללאה – במחיר הנאה רגעית מהדודאים, ששמם מזכיר את 'האדום האדום', בהם חשקה! מעשה זה מביא לעיכוב נוסף בהבטחת עתידו ובהקמת זרע מאשתו האהובה, רחל – מידה כנגד מידה על מעשהו (רק כשנולד יוסף מבקש יעקב לשוב, ומכאן שלידתו עיכבה את חזרתו ארצה).
התמונה העולה היא אפוא מורכבת: ההתנגשות בין הזכות הטבעית המולדת לבין הזכות המוסרית, על אף יתרון האחרונה - איננה ניתנת ליישוב מלא. יעקב הפועל מכוח עליונותו המוסרית, ואולי גם בהשראת הנבואה על נצחונו העתידי: מתפתה להשיג את מטרתו בדרכי ערמה, אך בכך הוא מכשיל את עצמו ומשלם מחיר כבד. המטרה, חשובה ככל שתהיה, אינה מתירה לפעול בכל אמצעי. רק לאחר שנים רבות בגלות, הרוויות צרות וקשיים – מחיר מעשיו, הוא זוכה לשוב לארצו. רק אז שמו הופך מיעקב, המסמל את ההפסד במאבק ואת העקבה הלא מוסרית – לישראל, המסמל את הניצחון במאבק ('כי שרית'), ואת התיקון והיושר המוסרי.
פורסם לראשונה בשבתון