השינויים בוועדות האיתור – צעד מזיק ומיותר

במאמר שהתפרסם בעיתון זה הביע ד"ר ראובן פרנקנבורג תמיכה בהקטנת מספר החברים בוועדות לאיתור מועמדים בשירות המדינה. אסור לשכוח שוועדות גדולות מאפשרות לכלול נציגים מקבוצות חברתיות שונות ומתחומים מקצועיים מגוונים. החלטת הממשלה מהחודש שעבר כללה שני שינויים נוספים המלמדים שמטרת התיקון הייתה להגביר את השפעת השרים על המינויים הבכירים בשירות המדינה.

במאמרו "לצמצם את הוועדות לבחירת עובדי מדינה", שהתפרסם בעיתון זה, הביע ד"ר ראובן פרנקנבורג את תמיכתו בהקטנת מספר החברים בוועדות לאיתור מועמדים בשירות המדינה מחמישה לשלושה  – החלטה שאושרה בממשלה לפני כחודש. נכון הוא שוועדות איתור קטנות מביאות לקיצור הליכים, אך אסור לשכוח שלעומתן, ועדות גדולות מאפשרות לכלול נציגים מקבוצות חברתיות שונות (למשל נשים וערבים) ומתחומים מקצועיים מגוונים. אלא שזהו עיסוק בטפל ולא בעיקר. לצד הקטנת מספר החברים, החלטת הממשלה מהחודש שעבר כללה שני שינויים נוספים – ומשמעותיים הרבה יותר. שינויים אלה מלמדים שמטרת התיקון לא הייתה רק לייעל את עבודתן של ועדות האיתור, אלא להגביר את השפעת השרים על המינויים הבכירים בשירות המדינה.

השינוי הראשון נוגע להרכב ועדות האיתור: ההרכב החדש שנקבע מגביר את השפעת השר על זהות חברי הוועדה. מעתה, רק חבר אחד מתוך שלושה יהיה עצמאי לגמרי - נציב שירות המדינה. שני החברים האחרים יהיו נתונים באופן מלא או חלקי לשליטת השר: מנכ"ל המשרד, שהוא מינוי אישי של השר; ונציג חיצוני, שיתמנה על ידי המנכ"ל והנציב בהסכמה. מעשית, ההרכב החדש יעניק לשר ולמנכ"ל זכות וטו על החלטות הוועדה. לעומת זאת, עד היום שלושה מתוך חמשת חברי הוועדה היו עצמאיים. אם מטרת ההחלטה הייתה אך ורק לצמצם את גודל הוועדה לצורך הגברת יעילותה, מבלי להגביר את ההשפעה הפוליטית עליה, אפשר היה להציע הרכבים ראויים יותר, שבהם יש שני חברים עצמאיים לגמרי.

השינוי השני נוגע להמלצות הוועדה. בעבר, ברירת המחדל הייתה לאתר מועמד אחד ראוי. מעתה,  תוכל הוועדה להמליץ על שלושה מועמדים – גם אם אחד מהם הוא הראוי ביותר – והשר יהיה רשאי לבחור את המועמד המועדף עליו (ולנמק זאת). על הצעה דומה כתב ב-2011 מבקר המדינה ש"כך יבחר הדרג הפוליטי הלכה למעשה חלק ניכר מממלאי המשרות הבכירות ביותר בשירות המדינה".

חשוב לזכור שוועדות איתור, יצור כלאיים שנוצר בתחילה לתשע משרות בכירות ומאז הורחב לכ-110 משרות, לא נועדו להעניק לפוליטיקאים השפעה על המינויים. מטרתן היא לאפשר הליך יעיל וגמיש יותר לעומת מינוי באמצעות מכרז, אך גם לשמור על הליך מקצועי, שוויוני, וכפי שכתב מבקר המדינה – "נטול שיקול פוליטי". אין ספק שהחלטת הממשלה סותרת את המטרה הזו. תומכיה של ההחלטה מצדיקים אותה בטענה שהיא תקדם את המשילות. ואולם מחקרים השוואתיים אמפיריים שבדקו את הסוגיה (למשל מחקר של פרופ' מומי דהן שהתפרסם בשנת 2016 במכון הישראלי לדמוקרטיה) מצאו שככל שההשפעה הפוליטית על מינויים בשירות הציבורי גדלה, כך נפגעת האפקטיביות שלו. ואמנם, השינויים שעליהם החליטה הממשלה צפויים להגביר את ההשפעה הפוליטית על מינוי נושאי משרות בכירות כמו ראש רשות התאגידים, יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולווין, ראש רשות החשמל וראש רשות התקשוב הממשלתית.

במסגרת הרפורמה בשירות המדינה, שהושקה ב-2013 ומתבססת על מסקנות ועדה מקצועית שבראשה עמד נציב שירות המדינה היוצא, עו"ד משה דיין, ובין חבריה היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, הראל לוקר, הודגש הצורך לחזק את עצמאות ומקצועיות שירות המדינה. הוועדה הציעה מגוון צעדים, החל מקציבת כהונות לסגל הבכיר וכלה בהליכי פיטורין אפקטיביים – אך בשום שלב לא הומלץ להרחיב את שליטת הפוליטיקאים בהליכי המינוי.

אז האם כדאי להקטין את מספר החברים בוועדות איתור? אולי, לא בטוח, ובכל מקרה אפשר היה לעשות זאת בצורה טובה יותר. אבל הדיון בנושא זה הוא "מסך עשן" שמסתיר מהלך רחב שמטרתו להגביר את הפוליטיזציה של המינויים הבכירים בשירות המדינה – וצפוי לפגוע באיכותו.