הדרך למדינה מתוקנת: ייצוג הולם בפקידות הבכירה

נתונים עדכניים של נציבות שירות המדינה משנת 2016 מראים, שעל אף ההתקדמות החשובה שהושגה בשנים האחרונות בקידום ייצוג הולם לערבים במגזר הציבורי - נמשך תת-ייצוגם החמור במוקדי קבלת החלטות. במשרדי הממשלה ויחידות הסמך (ללא מערכת הבריאות), ערבים ודרוזים עדיין מהווים רק כ-7% מכלל הפקידים, ורק כ-3% מהסגל הבכיר. במשרדים רבים – ובכללם משרד ראש הממשלה, משרד הבינוי והשיכון, משרד האנרגיה והמים ועוד - אין בכירים ערבים כלל. נדרשת פעולה אקטיבית של הממשלה, כדי שבשנת השמונים למדינה, המציאות כבר תהיה אחרת.

לפני שבועות אחדים פסק בג"ץ בעתירת האגודה לזכויות האזרח ואיתך-מעכי נגד הדרת נשים וערבים ממועצת מקרקעי ישראל. העתירה הוגשה לאחר שתיקון לחוק משנת 2009 צמצם את הרכב המועצה לנציגי ממשלה וקק"ל בלבד, וכל הפקידים הבכירים שמונו אליה היו גברים יהודים. בית המשפט הוציא צו על תנאי, וחיש מהר מונו למועצה מספר נשים בכירות. אולם, בהעדר בכירים ערבים במשרדים הרלוונטיים, המדינה פעלה לתיקון החוק כדי להוסיף נציג נוסף, בן "החברה הערבית, הדרוזית או הצ'רקסית", מטעם השרה לשוויון חברתי.

בית המשפט מחק את העתירה בשל ההתקדמות שהושגה, אולם הדגיש כי אין לראות בכך אלא "נקודת הזינוק לקראת הרכב מועצה מאוזן, מייצג ושוויוני יותר". למרות זאת, ברור שקיומו של נציג ערבי אחד (מתוך כ-14) במועצת מקרקעי ישראל אינו יכול להוות "ייצוג הולם". מעבר לחוסר ההגינות הבסיסי שבייצוג כה מועט לקבוצה המהווה כ-20% מאוכלוסיית מדינת ישראל, מחקרים מראים שלא די בנציג אחד מקרב המיעוט כדי להעניק לו קול אפקטיבי.

מדובר בסימפטום של בעיה רחבה, עליה עמדו השופטים בפסק הדין: הדרתה הכרונית של האוכלוסייה הערבית מהצמרת הניהולית של משרדי הממשלה. נתונים עדכניים של נציבות שירות המדינה משנת 2016 מראים, שעל אף ההתקדמות החשובה שהושגה בשנים האחרונות בקידום ייצוג הולם לערבים במגזר הציבורי – בייחוד במערכת הבריאות הממשלתית - נמשך תת-ייצוגם החמור במוקדי קבלת החלטות. במשרדי הממשלה ויחידות הסמך (ללא מערכת הבריאות), ערבים ודרוזים עדיין מהווים רק כ-7% מכלל הפקידים, ורק כ-3% מהסגל הבכיר. במשרדים רבים – ובכללם משרד ראש הממשלה, משרד הבינוי והשיכון, משרד האנרגיה והמים, משרד התחבורה, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל ועוד - אין בכירים ערבים כלל. מעבר להשלכות תקרת זכוכית זו על השוויון התעסוקתי, משמעותה גם שלילת זכותו של המיעוט הערבי – מיעוט לאומי, המודר באופן מתמיד מהפוליטיקה הקואליציונית – להשתתפות אפקטיבית בזירה מרכזית בה מתקבלות הכרעות מדיניות חשובות.

מתוך הכרה בחשיבות שילובם של מיעוטים בפקידות הבכירה כבסיס לאזרחות משותפת, מדינות דמוקרטיות רבות – ובכללן קנדה וארה"ב – קידמו יוזמות ממוקדות בנושא. גם מייסדי המדינה הבינו היטב, כי שילוב אפקטיבי של המיעוט הערבי במוקדי קבלת החלטות יהיה המפתח להצלחת הדמוקרטיה הישראלית. מסיבה זו, מגילת העצמות עמדה על הצורך בנציגות מתאימה של המיעוט הערבי "בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים" של המדינה; ומסיבה זו, גם זאב ז'בוטינסקי הצהיר בציטוט ידוע כי "בכל קאבינט, שבו ישמש יהודי כראש ממשלה, יהיה סגן ראש הממשלה – ערבי, וכך להיפך".

בדיון בכנסת ביולי שעבר, מנהל הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים איימן סייף עמד על הצורך בהחלטת ממשלה חדשה, הקובעת יעד עדכני לייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בשירות המדינה. מן הראוי לקדם החלטת ממשלה כאמור, אך זאת תוך מתן דגש מיוחד על הדרג הבכיר, ועל דרג הביניים הגבוה ממנו מתמנים פקידים בכירים רבים. נראה, כי על הממשלה אף מוטלת חובה חוקית לפעול כך, שכן חוק שירות המדינה מורה לה לקדם ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית (כמו גם לקבוצות נוספות) בהתאם ליעדים שתקבע – וזאת "בכלל הדרגות והמקצועות, בכל משרד ובכל יחידת סמך".

בפסק הדין הנ"ל, המשנה לנשיאה, השופט רובנשטיין ביקר את העובדה, שהמאמצים לקידום ייצוג הולם "איטיים בהרבה משהיינו רוצים לראות במדינה מתוקנת", וציין כי בשנת השבעים למדינת ישראל ניתן היה לצפות לטיפול זריז יותר בנושא. נדרשת פעולה אקטיבית של הממשלה, כדי שבשנת השמונים למדינה, המציאות כבר תהיה אחרת.

פורסם לראשונה בדה-מרקר.