פי אלף יותר V15

לפי החלטת בג"ץ, בבחירות הבאות יוכלו מפלגות או תומכיהן לעשות שימוש כמעט ללא הגבלה בפרסום באינטרנט. הפיקוח יחול על ידיעות אחרונות ומעריב אך לא על ynet ו"וואלה!". בטלוויזיה יוקרנו סרטונים באופן מוגבל ולפי הקצאה. ובפייסבוק, ללא הגבלה. כבר כשנתיים יושבת על המדוכה ועדה האמורה לעסוק בעניין – והמלצות סופיות אין. מחקרים מלמדים שבארה"ב ניצח טראמפ בגלל שימוש שעשה בפייסבוק. חברות המנתחות מאגרי מידע ללא פיקוח יכולות להפוך את ההליך הדמוקרטי לפארסה. והמפלגות יודעות שמה שאי אפשר לשדר בטלוויזיה, ממילא יוכלו לשדר באינטרנט באין מפריע

מי זוכר בכלל את בחירות 2015? את פיגוע הטרור במערכת השבועון הצרפתי "שרלי הבדו" שהתרחש באותה תקופה? את הניסיון של מפלגת "ישראל ביתנו" לחלק גיליונות של השבועון בתוספת מודעת בחירות מטעמה? ואת צו המניעה שנתן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית למפלגה, שאסר עליה לעשות זאת? ואת עתירתה לבג"ץ נגדו?

ממש בסמוך לפסק הדין שעורר רעש בנושא המסתננים, קבע בג"ץ שצו המניעה הזה היה בלתי חוקי. זה טבעם של עניינים הנוגעים לבחירות - אנחנו תמיד שוכחים אותם בין מערכת בחירות אחת לאחרת, למרות שהם מתפוצצים לנו בפרצוף בזמן מערכת הבחירות הבאה, ואז אנו שוב נשבעים שנטפל בהם.

חשיבות החלטת בג"ץ היא בקביעה שליו"ר ועדת הבחירות אין סמכות לתת צווי מניעה על עניינים שאינם מוזכרים במפורש כאסורים בחוק הבחירות (דרכי תעמולה). לכאורה, עניין פרוצדורלי. למעשה, מדובר בחוק חשוב שנועד להבטיח את טוהר הבחירות ואת השוויון בין הרשימות. בעצם להבטיח את ההסכמה החברתית שלנו לפיה המשחק הוגן. הבעיה היא שזהו חוק לא מעודכן העוסק בתעמולה מכלי טיס, אבל לא מכיר את האינטרנט.

הפתרון שנתנו לכך יושבי ראש ועדת הבחירות בשנים האחרונות היה להחיל את החוק גם על פרסומי המפלגות באינטרנט, למשל כדי לאסור פרסום גזעני או מטעה. פתרון בעייתי – הרי מדובר בצנזורה בלי כל הסמכה בחוק. עתה בא בג"ץ והטיל פצצה: לא עוד. בבחירות הבאות, יוכלו מפלגות או תומכיהן לעשות שימוש כמעט ללא הגבלה בפרסום באינטרנט. הפיקוח יחול על גודל המודעות בידיעות אחרונות ומעריב אך לא על ynet ו"וואלה!". בטלוויזיה יוקרנו סרטונים באופן מוגבל ולפי הקצאה. ובפייסבוק, ללא הגבלה.

אם שמיכת ההסדרה קצרה מכדי לכסות את כל הדרכים שבהן נערכות מערכות הבחירות במציאות של ימינו, הפתרון אינו במשיכתה לכאן ולכאן, אלא בהחלפתה בחוק חדש.

אבל חוק כזה אינו קיים עדיין. כבר כשנתיים יושבת על המדוכה ועדה בראשות נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית בייניש – והמלצות סופיות אין. לפי דו"ח הביניים של הוועדה לא בטוח בכלל שהיא מתכוונת להתמודד עם אתגרי העולם הדיגיטלי במלואם, וחקיקה עד הבחירות הבאות לא נראית באופק.

ככל שמתפתחת הטכנולוגיה, הבעיה הולכת ומחריפה. מחקרים מלמדים שבארה"ב ניצח טראמפ את הבחירות בגלל שימוש שעשה בפונקציות שונות של פייסבוק. במדינות אחרות היו אלה צבאות של פרופילים אנושיים מפוברקים או בוטים שהטו את השיח. חברות המנתחות מאגרי מידע ענקיים הולכות ומשכללות את הכלים שלהן וללא פיקוח יכולות להפוך את ההליך הדמוקרטי לפארסה. והמפלגות יודעות שמה שאי אפשר לשדר בטלוויזיה בגלל הרגולציה, ממילא יוכלו לשדר באינטרנט באין מפריע.

במחקר שכתבנו במכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2015 הצענו התחלה של פתרון. למשל, להגדיר במפורש בחוק את הסמכות לפסילת פרסומי תעמולה על ידי יו"ר ועדת הבחירות בלי קשר לאמצעי הפרסום, וגם לפקח על התעמולה דרך מקורות המימון שלה ולא דרך דרכי הממסר.

הצורך לעצב מחדש את הסדרי תעמולת הבחירות בישראל, באופן שישמר את הערך הקריטי של הוגנות ושוויון בבחירות אך יתחשב הן בזכות לחופש ביטוי פוליטי והן במציאות התקשורתית טכנולוגית הקיימת – הוא צורך הכרחי. הנושא אולי נראה רחוק עכשיו, אבל הוא ישפיע עלינו בצורה אדירה כבר במערכת הבחירות הקרובה.

פורסם לראשונה במעריב.