סקר עמדות לקראת תחילת שנת הלימודים תשע"ח

לכבוד תחילת שנת הלימודים בדקנו על קצה המזלג את עמדות הציבור באשר להבטים שונים של החינוך בישראל. מי מרוצה משר החינוך ומי חושב שהוא לא ממלא את תפקידו כראוי? למי דחוף ליישם את החוק המורה על קיצור החופשות ומדוע? ומה דעת הציבור על האופן בו מערכת החינוך מכינה את תלמידיה להתמודדות עם אתגרי החיים? אנחנו שאלנו, התשובות לפניכם

לכבוד תחילת שנת הלימודים בדקנו על קצה המזלג את עמדות הציבור באשר להבטים שונים של החינוך בישראל.

ראשית, רצינו לדעת כיצד מעריכים את תפקודו של שר החינוך נפתלי בנט. על סולם בין 1 (גרוע) ל-10 (מעולה) הציון הממוצע שקיבל השר מן הציבור היהודי בכללותו היה 5.4. בציבור הערבי היה ציונו נמוך עוד יותר - 4.5. במילים אחרות, בבית הספר של החיים, לפי תפיסות הציבור, השר אינו עומד בציפיות ממנו. פילוח של הציון לפי הצבעה העלה כי, שלא במפתיע, את הציון הממוצע הגבוה ביותר (8.3) מקבל השר בנט מבוחריו, כלומר ממצביעי הבית היהודי. אחריהם העניקו לו את הציון הממוצע הגבוה ביותר מצביעי המפלגות החרדיות - יהדות התורה (6.6) וש"ס (6.5). את הציון הנמוך ביותר הוא קיבל, שוב שלא במפתיע, מידי מצביעי מרצ (2.8) והרשימה המשותפת (2.0).

ומה על מערכת החינוך בכללותה – האם היא מכינה את התלמידים לאתגרי העתיד? שאלנו: "איזה ציון בין 1=גרוע ו-10=מעולה מגיע לדעתך למערכת החינוך הישראלית עבור האופן שהיא מכשירה היום את התלמידים בנושאים שאתם הם יצטרכו להתמודד כשיצאו לחיים אחרי הלימודים?" הציון הממוצע שקיבלה המערכת נמוך עוד יותר מזה שקיבל השר: כ-4.9 בלבד מידי הציבור היהודי והערבי כאחד. הציון הגבוה ביותר ניתן לה על ידי מצביעי הבית היהודי (6.4) והנמוך ביותר על ידי מצביעי מרצ (2.7). 

השוואת הציונים הממוצעים של השר ושל המערכת לפי הצבעה בבחירות 2015 מגלה ממצא מעניין: בקרב מצביעי העבודה, ישראל ביתנו והרשימה המשותפת המערכת מקבלת ציון גבוה יותר מאשר השר, שעה שבקרב מצביעי הבית היהודי, הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, יש עתיד, וכולנו הציון של המערכת נמוך מזה של השר, מה שמרמז על כך שתפקוד השר ותפקוד המערכת נבחנים לפי אמות מידה שונות, מן הסתם חלקן גם פוליטיות.

הבדל מעניין בין שני הציבורים – היהודי והערבי – התגלה בשאלה עד כמה דחוף ליישם את ההחלטה של השר בנט לקצר את החופשות בבית הספר. רוב בציבור היהודי (54%) סבורים כי דחוף מאוד או די דחוף ליישם את השינוי הזה, אבל בציבור הערבי רק 29% מגדירים את היישום כך. ייתכן שההבדל טמון בהבדלים בין שני הציבורים מבחינת שיעור יציאת אמהות לעבודה (בציבור הערבי שיעור הנשים הנשואות, שהן אמהות לילדים היוצאות לעבודה נמוך מאשר בציבור היהודי) או בגלל דפוסי המגורים (בציבור היהודי רוב המשפחות הגרעיניות אינן מתגוררות בסמוך למשפחה המורחבת בעוד שבציבור הערבי דפוסי המגורים המקובלים מקרבים את המשפחות הגרעיניות למשפחה המורחבת מה שמקל על טיפול בילדים בעתות חופשה).

הבדל נוסף בשאלת קיצור החופשות מצאנו בין מי שהיו או שיש להם ילדים במערכת החינוך לבין מי שאין להם: בקרב ההורים, מצאנו רוב (56% בקרב מי שהיו להם ילדים במערכת ו- 65% אצל מי שיש להם שם ילדים כיום) שענו כי דחוף מאוד או די דחוף לקצר את החופשות. מי שאין להם ילדים לומדים או שלמדו בבתי הספר ובגנים היו חצויים ביו מי שסברו שאין זה דחוף (47%) לבין מי שכמו מי שיש להם ילדים ראו דחיפות ביישום החלטת הקיצור (44%). מעניין לציין כי אולי בשל המספר הגבוה של הילדים במשפחות הציבור הזה, בקרב מי שהגדירו עצמם חרדים תחושת הדחיפות לקיצור החופשות הייתה הרבה ביותר (79% הגדירו את היישום דחוף מאוד או די דחוף, לעומת 54% בקרב הדתיים, 48% בקרב המסורתיים הדתיים, 63% בקרב המסורתיים לא דתיים ו-47% בקרב החילונים).

 

הסקר נערך בחסות תכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים (אוניברסיטת תל אביב) ומרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות של המכון הישראלי לדמוקרטיה. הסקר נערך בטלפון ובאינטרנט בשפות עברית, ערבית ורוסית, על ידי מכון המחקר "מדגם" בתאריכים 29-30 באוגוסט 2017, בקרב 600 מרואיינים (500 יהודים ו-100 ערבים), המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם - 4.1%±. 

פורסם לראשונה בחדשות 2.