לקח מפרשת ישראל ביתנו: הגברת הפיקוח על שדלנים

לאחר הגשת כתבי האישום החמורים בפרשת השחיתות במפלגת ישראל ביתנו, מסתמן כי אחד הכשלים הבולטים הוא הפיקוח המצומצם על עבודתם של שדלנים (לוביסטים). יש להדגיש כי העיסוק בשדלנות בישראל הוא חוקי, ורובם המכריע של השדלנים מבצעים את עבודתם במסגרת החוק. ובכל זאת, קשה לחלוק על כך שבעבודה זו טמונה סכנה פוטנציאלית גבוהה לשחיתות. מטרתם של שדלנים היא להשפיע על עבודת השלטון, דבר היוצר סכנה – פרצה הקוראת לגנב – לשימוש באמצעים פסולים.

לאחרונה הוגשו כתבי אישום נגד כמה מעורבים ב"פרשת ישראל ביתנו", הכוללים האשמות חמורות ובראשן מתן ולקיחת שוחד. כתבי האישום מתארים מערכת שיטתית שבמסגרתה העבירה פאינה קירשנבאום, שכיהנה גם כסגנית שר הפנים, כספים למוסדות שונים בתמורה לטובות הנאה. פרשה זו מעידה על כשלים רבים בכל הנוגע לפיקוח על הליכי העברת כספי מדינה לגופים שונים. כשל בולט אחד שבולט הוא הפיקוח המצומצם על עבודתם של שדלנים (לוביסטים).

אחד הנאשמים בפרשה הוא סטיבן לוי, שדלן שייצג בין השאר את עמותת "איילים", ולפי כתב האישום קידם עסקאות לא חוקיות בין קירשנבאום לעמותה. ללוי, כמו לשאר המואשמים, עומדת חזקת החפות. גם אם יורשע, יש להדגיש כי העיסוק בשדלנות בישראל הוא חוקי, ורובם המכריע של השדלנים מבצעים את עבודתם במסגרת החוק. ובכל זאת, קשה לחלוק על כך שבעבודה זו טמונה סכנה פוטנציאלית גבוהה לשחיתות. מטרתם של שדלנים היא להשפיע על עבודת השלטון, דבר היוצר סכנה – פרצה הקוראת לגנב – לשימוש באמצעים פסולים.

ישראל, כמו דמוקרטיות אחרות, מפקחת על פעילותם של שדלנים. ואולם כתב האישום מלמד, ולא בפעם הראשונה, שפיקוח זה אינו מספק. בפרט, הוא מלמד על שלושה כשלים מרכזיים.

ראשית, הגדרה מצומצמת מדי של שדלנות. חוק הכנסת, המסדיר את השדלנות, נוגע רק לשדלנים הפועלים במשכן הכנסת ומול חברי הכנסת ועובדיה. לעומת זאת, שדלנות המתבצעת מחוץ לכנסת או מול עובדי הרשות המבצעת, למשל בכירים במשרדי ממשלה, כלל אינה מוסדרת או מפוקחת. בהקשר זה, לוי אמנם היה רשום כשדלן הפועל בכנסת, אך בפועל ביצע את עבודתו בעיקר מחוץ לכנסת – למשל בפגישות בבתי קפה. החוק הקיים לא מפקח על פעילות שדלנית כזו, וכמובן שאינו מאפשר להגביל אותה.

שנית, שקיפות לא מספקת. אמנם שדלנים נדרשים למסור את שמות הגופים שאותם הם מייצגים, אך אינם נדרשים למסור מידע על הנושאים הספציפיים והאינטרסים שאותם הם מקדמים ועל מקבלי ההחלטות שמולם הם פועלים. בהתאם לכך, גם אם לוי דיווח שהוא מייצג את עמותת איילים – לא הייתה ליו"ר הכנסת, לרשויות אכיפת החוק או לציבור הרחב כל אפשרות לדעת על אופי פעילות זו ומול מי היא נעשית.

לבסוף, משאבים מעטים מדי לפיקוח ואכיפה. אין גורם ייעודי או מקצועי שמפקח על שדלנים, אלא ועדה הכוללת את יו"ר הכנסת ושניים מסגניו – גוף שאי-אפשר לצפות ממנו שיקדיש זמן ומשאבים מספקים לנושא. החוק הקיים אינו מעניק לוועדה זו סמכויות חקירה, וגם הסנקציות שאפשר להטיל על שדלנים בגין חריגה מהכללים הן קלות – שלילת היתר הכניסה למשכן הכנסת.

כדי לתקן כשלים אלה ואחרים יש לנקוט צעדים מתאימים: להטיל פיקוח גם על שדלנות המתבצעת מחוץ למשכן הכנסת ומול פקידים בכירים ברשות המבצעת וברשויות המקומיות; לחייב שדלנים להגיש דוח תקופתי שבו יפרטו אילו אינטרסים קידמו ומול מי; ולחזק את יכולות האכיפה, בין השאר באמצעות מינוי נושא תפקיד ייעודי שיעסוק בנושא ויהיה בעל סמכויות לחקור שדלנים, ועל ידי החמרת העונשים שיוטלו על שדלנים שהפרו את החוק.

פשיעה צומחת במקום שבו אין שקיפות, אין פיקוח ואין נורמות מתאימות. הטבע האנושי הוא כזה, שגם אם רובם המוחלט של השדלנים אנשים ישרים ומקצועיים, בנסיבות מסוימות הם ונבחרי הציבור עלולים לחצות את הגבול הדק שבין החוקי ללא-חוקי. לפיכך חשוב לפקח על השדלנים באמצעות גוף בעל סמכויות ושיניים, שיוכל לאתר תופעות פסולות כגון אלו שהתגלו בפרשת ישראל ביתנו ואף למנוע אותן מבעוד מועד.

פורסם לראשונה בדה-מרקר.