טובים השניים

לאור משבר המשילות המתמשך בישראל בעשרים השנים האחרונות, איחוד לשני גושים פוליטיים גדולים הוא הדרך הטובה ביותר להתחיל בהחזרת אמון הציבור לכנסת. סקר חדש אף מראה כי מהלך כזה יוסיף מנדטים לכל המעורבים בדבר

סקר מקור ראשון מהשבוע שעבר הצביע על דרמה פוליטית פוטנציאלית: אם בבחירות הבאות יתמודדו שני גושים גדולים, שיורכבו מהליכוד והבית היהודי מצד אחד ומהמחנה הציוני ויש עתיד מצד שני, כל ארבע הרשימות המעורבות בתהליך ירוויחו מנדטים. במקום 38 מנדטים לליכוד ולבית היהודי ביחד, תקבל מפלגת הימין המאוחדת 44 מנדטים ובמקום 35 מנדטים למחנ"צ וליש עתיד, תזכה מפלגת המרכז-שמאל המאוחדת ב-42 מנדטים. באופן דומה, מספר חודשים לפני הבחירות האחרונות, עמדה מפלגת העבודה בסקרים על 12-15 מנדטים. עם הצטרפותה של ציפי לבני, שמפלגתה, התנועה, בקושי חצתה את אחוז החסימה, זינקה רשימת המחנה הציוני ל-24 מנדטים.

תוצאות הסקר משקפות שילוב בין צורך משילותי לבין כמיהה ציבורית למערכת פוליטית יותר שפויה ומתפקדת. ישראל הפכה בעשורים האחרונים למדינה בעלת ריבוי קיצוני של מפלגות קטנות ובינוניות. בבדיקה השוואתית שערכו עופר קניג ואור טוטנאור נמצא, כי בעוד שבשנות השבעים והשמונים, בהן התקבעה מערכת דו גושית, עמד חלקן של שתי מפלגות השלטון על כ- 80% מסך חברי הכנסת, בשני העשורים האחרונים חלקן מסתכם בפחות מ-50% ולמפלגת השלטון אין רוב בתוך הקואליציה. נכון שכמעט תמיד היה מדובר באיחוד בין מספר מפלגות שהתמודדו ברשימה אחת, אך המשמעות של הריצה המשותפת היא דרמטית ליכולת המשילות וניהול הקואליציה והאופוזיציה. אותו מחקר אגב, מצא גם שישראל היא מקרה קיצון של תופעת "קוטן המפלגות הגדולות" והיא נמצאת במקום האחרון מבין 20 דמוקרטיות פרלמנטריות שנבדקו.

כעת נראה שהציבור מואס בפיצול הזה. רוב הישראלים לא יודעים להבדיל בין עמדותיו של אבי גבאי בתחום המדיני והחברתי לבין עמדותיו של לפיד, ורואים במדיניות נתניהו ובנט תפיסות ימניות שצריך זכוכית מגדלת כדי לעמוד על ההבדלים ביניהן. יתרה מכך, מאז ומעולם היו במפלגות הגדולות השקפות שונות ומגוונות: הדוגמא המוכרת ביותר היא כמובן רבין שנחשב ל"נץ", ופרס שנחשב ל"יונה". גם כיום, יושבים באותה המפלגה ציפי לבני וזוהיר בהלול. האם יעקב פרי ועופר שלח לא יכולים לחבור לאיציק שמולי ועמר בר-לב? כך גם בימין - האם המרחק בתחום המדיני בין צחי הנגבי לבין עמיתו יריב לוין, קטן מאשר המרחק בין לוין לאיילת שקד?

הממשלה בישראל חלשה והאופוזיציה מפוצלת ונטולת עוצמה. הבחירות האחרונות שהתקיימו במועדן בישראל היו ב-1988. מאז מתקיימות הבחירות בכל שנתיים וחצי בממוצע. ב-20 השנים האחרונות, התחלף שר האוצר בכל שנה וחצי ושר חינוך בכל קצת יותר משנתיים. האם במצב העניינים הזה יכול שר לגשת בידיים נקיות לרפורמות משמעותיות, כשהוא יודע שהזמן המוקצב לו להשלמתן כה קצר? האם אופוזיציה יכולה לתפקד כאשר שני ראשי המפלגות המובילות אותה עסוקים בלבדל את עצמם אחד מהשני במקום בהצבת חלופה לממשלה?

אומרים שהשלב הראשון בטיפול מוצלח הוא אבחון הבעיה. ישראל חווה בעשרים השנים האחרונות משבר משילות חמור. האפיון המרכזי של הממשלות בשני העשורים שחלפו הוא היעדר היכולת לקבל הכרעות משמעותיות, שתכליתן טיפול בבעיות היסוד של החברה והמדינה. המענים שמנסים לתת לכך המנהיגים שלנו אינם אפקטיביים. למשל, ההצעות שהועלו לאחרונה להגדלת היקפי המינויים הפוליטיים בשירות המדינה נומקו בצורך לחזק את המשילות. בפועל, הן רק יחמירו את הבעיה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בינואר 2015: "הדמוקרטיה הישראלית מתפוררת למפלגות קטנות ובינוניות שאף אחת מהן לא יכולה באמת להנהיג את המדינה.. במאה הימים הראשונים של הממשלה נחוקק את החוק שיבטיח את היציבות של הממשלה ובבחירות הבאות ראש המפלגה הגדולה הוא זה שירכיב אוטומטית את הממשלה.. יהיו שתי מפלגות גדולות..". הוא חזר על מסר זה בנאום ההשבעה שלו מספר חודשים לאחר ומכן ובתקשורת פורסם שהוא מתכנן הקמה של "גוש רפובליקני" לקראת הבחירות הבאות. גם במחנה המרכז-שמאל, עולים לאחרונה קולות התומכים בפריימריז פתוחים לראשות הגוש. זהו הכיוון הרצוי - הובלת שינויים שיביאו ליצירת שני גושים יציבים ורחבים, שיוכלו להקים ממשלה אפקטיבית ולתחזק אופוזיציה משמעותית. שני גושים שיפחיתו את הסחטנות ושיביאו להקמת ממשלה שעל פי רוב תחזיק מעמד ארבע שנים מלאות. בכדי ליצור דינמיקה כזו, יש ליישם את היוזמה לחקיקת חוק "ראש המפלגה הגדולה הוא ראש הממשלה". כך ייווצר תמריץ חזק שידחוף את המפלגות העיקריות לחבור ואת הציבור להצבעה לאחת משני גושי המפלגות הגדולות. בנוסף, יש לקצר את משך תקופת הרכבת הממשלה ואת תקופת הבחירות כולה, לבטל את התלות בין אישור התקציב לבין הצבעת אי אמון בממשלה ולספק כלים משופרים לאופוזיציה ולקואליציה לעשות את עבודתן.

הגיע הזמן להתמודד ברצינות עם משבר המשילות וחוסר היציבות. שני גושים גדולים אחרי הבחירות הבאות, יכולים להיות ההתחלה בשינוי החשוב הזה.

פורסם לראשונה ב"מקור ראשון".