בין עניי עירך קודמים להקם להורגך השכם להורגו

לאחרונה בוטלה הקדימות שניתנה לאזרחים ישראלים בקבלת טיפול רפואי וכעת מיון הנפגעים נעשה על פי חומרת הפציעה בלבד. אישי הציבור שהתנגדו לשינוי מעודדים שיח המעמיק את הגזענות המוסוות וכן מעשים בלתי מוסריים של חיילים וצוותי רפואה שמתבלבלים בהבנת ההנחיות הרלוונטיות בשדה הקרב.

לפני כמה חודשים נודע כי הנחיות לשכת האתיקה בהסתדרות הרפואית ביחס לטיפול בפצועים באירוע טרור שונו, וההנחיה שכונתה "עניי עירך קודמים", לפיה על הצוותים הרפואיים לטפל ראשית באזרחים ישראלים, הוסרה. על פי ההנחיות החדשות, יש למיין נפגעים לפי חומרת פציעתם בלבד, ולטפל בהם על פי דחיפות רפואית. בכך, התאימה לשכת האתיקה את הנחיותיה לעקרונות האתיקה הרפואית הבינלאומיים.

ההנחיה החדשה עוררה סמוך לעדכונה הדים, כאשר רבים מחו וטענו שהיא עשויה להביא למצבים אבסורדים בהם מחבל שנפצע קשה יטופל לפני קורבנותיו שנפצעו קשה אף הם, אך פחות קשה ממנו. כך למשל, כתב אז בחשבון הטוויטר שלו, אביגדור ליברמן יו"ר מפלגת ישראל ביתנו: "זוהי החלטה לא הומנית, שמעידה שמי שקיבל אותה פשוט לא חי במציאות". דברים דומים כתב גם הרב דוד סתיו, הנחשב מתון בדעותיו בעמוד הפייסבוק שלו: "עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת!!! זו לא רק הוראה הלכתית. זה פשוט ורק אחר כך לטפל במתקיף וזאת בלי קשר למצבו".

התקרית האחרונה בה נצפה חייל יורה במחבל הנראה מנוטרל תפסה בצדק את תשומת אך האם היינו מקדישים לאירוע מחשבה, אם לא היה יורה החייל במחבל, והוא היה מת לאחר 6 דקות מפצעיו מכיוון שלא הוגש לו סיוע רפואי וזאת על אף שהישראלים שנפגעו באירוע נפצעו קל וכבר היו בשלבי פינוי מתקדמים? הסרטון מראה, כי במשך דקות ארוכות שכבו שני מחבלים פצועים מבלי שהוגש להם סיוע רפואי ומבלי שנושא זה יעלה אפילו סימני שאלה לגבי מוסריותם של החיילים והצוותים הרפואיים ששהו בשטח. 

אנשי רפואה והצלה צריכים להיות עסוקים בהצלת חיים-נקודה. הם אינם צריכים לעסוק בבירורי אשמה שממילא יכולה להיות בלתי מוצדקת כפי שקרה בפיגוע בבאר שבע לפני מספר חודשים שבו נורה למוות מבקש מקלט חף מפשע. הם אינם צריכים לקחת בחשבון שיקולי נקם או כעס על מחבלים, אכזריים ככל שיהיו. ניסח זאת היטב דווקא איש הימין אריה אלדד, שתפקד בעבר כקצין רפואה ראשי: "גם בתאג"ד אין שום הבדלה ואסור לצוות הרפואי להבדיל בנושא הזה...נכון שלוחמים בשטח מן הסתם יפנו קודם את אחיהם לנשק לטיפול, אבל זו לא פעילות רפואית אלא פעילות של הלוחמים”.

הגיע הזמן לעצור את האינפלציה בשימוש בטיעון "עניי עירך קודמים". הנחיה זו איננה הנחיית-על כפי שמשמעות ההנחיה "הקם להורגך השכם להורגו" אינה כי יש להרוג את מי שרצה במותך, גם כשברור שלא יוכל לממש את רצונו. כאשר עניי עירי שבעים ועניי עיר אחרת מתים ברעב – ראשית יש להאכיל את עניי העיר האחרת. אך הטעות בשימוש חמורה יותר. כאשר אנו אומרים שיש לטפל קודם בפצועים הישראלים, אנו לא מבקשים לטפל בהם רק לפני המחבל שתקף אותם ובשם פוטנציאל האבסורד.

בהפניה להעדפה מסוג זו, אנו מבקשים לטפל באזרחים ישראלים לפני הטיפול בכל אזרח אחר – יהיה מצבו וחלקו באירוע אשר יהיה. משמעות דרישה כזו היא כי כאשר יגיעו צוותי הרפואה לאירוע טרור, הם יבחינו בין דם לדם, בסופו של דבר על בסיס גזע ודת, ויטפלו בפצועים היהודים תחילה, ללא קשר לנסיבות. אם עניי עירי תמיד קודמים, אז גם כאשר המפגע הוא יהודי, על פי רציונאל זה, יש לטפל בו לפני קורבנותיו.

סביר להניח שלא לכך התכוונו המתנגדים לשינוי תקנון האתיקה המקורי אך כשאנשי ציבור בוחרים להשתמש בטרימינולוגיה חד משמעית שכזו, הם מעודדים את השיח הזה, שאין בו חתירה ליישום הלכה הומנית ואנושית. וגרוע מכך, יש בו משום העמקת גזענות המוסווית בפניה אל השכל הישר ואל פירוש מעוות של עקרונות הלכתיים שפשוט אינם רלבנטיים כפי שהמציאות הוכיחה, פעם נוספת. השלכותיהן של אמירות והנחיות כאלו מאישי ציבור בכירים, תטה לחזור אלינו במעשים בלתי מוסריים של חיילים וצוותי רפואה שיבלבלו ויקישו לגבי ההנחיות הרלוונטיות בשדה הקרב. עניי עירנו אינם תמיד קודמים. כשהקם להורגך מנוטרל, אסור להורגו. אסור לנו להכשיל את חיילנו, רופאינו ומשרתי הציבור באמירות סתומות בלתי ערכיות וחסרות אחריות. ובהקשר זה- רצוי אולי להזכיר כי דרך ארץ- תמיד קדמה לתורה.