האם מדינות חוקרות חשדות להפרת דיני לחימה על ידי חייליהן?

מחויבותו של צבא לדיני המלחמה איננה נגזרת מאופי השלטון או במדידת מספר ההפרות, אלא בשאלה האם אלו שסרחו נחקרים ונענשים בצורה שתמנע מעבירות מסוג זה להישנות.

במרץ 1968, במהלך מלחמת וייטנאם, נכנס כוח של צבא ארצות הברית לכפר הוייטנאמי מי לאי (My Lai). החיילים האמריקאים ריכזו את תושבי הכפר, ואחר כך ירו במאות האזרחים הלא חמושים: גברים ונשים, זקנים וילדים. רק פעולה מהירה של טייס מסוק אמריקאי שעצר חלק מהכוחות הלוחמים באיומים, ודאג לדווח מיד לממונים, עצרה את הטבח.

הטבח במי לאי הוא דוגמה קיצונית לתופעה ידועה: גם צבאותיהם של מדינות דמוקרטיות ליבראליות פועלים לעיתים בצורה המנוגדת למוסר, לדיני הלחימה, ולהוראות השימוש בכוח של אותן מדינות עצמן. כמובן, מעשי הזוועה החמורים ביותר כלפי אזרחים בוצעו על ידי צבאות של מדינות טוטליטאריות, בהן תמך השלטון בביצוע המעשים. אין דוגמה שתשווה להתנהגותה של גרמניה במלחמת העולם השניה. אך מסתבר כי גם צבאות של מדינות ליבראליות-דמוקרטיות אינם נקיים ממעשים חמורים. אופי השלטון במדינה, הערכים של תושביה, והעקרונות המנחים של הצבא, אינם ערובה לכך שחיילים בצבא לא יבצעו מעשים חמורים כלפי אזרחי ולוחמי הצד השני.

השאלה בה נבחנת מחויבותו של צבא, כל צבא, לדיני הלחימה איננה במדידת מספר ההפרות. השאלה האמיתית היא מה עושה הצבא על מנת לחקור ולהעניש את המפרים, ולמנוע את ההפרות הבאות.

בשנים האחרונות עולה מאוד המודעות של דמוקרטיות לצורך לחקור מקרים של הפרות דין על ידי חייליהן, ולהעניש את החיילים במקרים המתאימים.

בשנת 1993, במהלך מבצע הומניטארי בסומליה, גרמו חיילים קנדיים למותם של אזרחים סומלים. כמה מהחיילים הועמדו לדין ונשפטו לתקופות מאסר. מקרה נוסף הוא פרשת ההתעללות בכלא אבו גרייב בעיראק, שם שורה של חיילים אמריקאים התעללו בעצירים עיראקים. חלק מהחיילים הועמדו לדין, ואף נדונו לתקופות מאסר שונות. מקרה דומה ארע בבריטניה, כאשר חיילים נחקרו (וכמה מהם אף הואשמו) בגרימת מותו של העציר העיראקי בהא מוסא, בשנת 2003.

לאחר המלחמה הוקמה בבריטניה רשות חקירה עצמאית לעניין הטענות בדבר הפרת הדין שנעשו על ידי כוחות בריטניה בעיראק ה- Iraq Historic Allegations Team. לאחרונה התפרסם כי רשות זו חוקרת מאות מקרים של הפרת הדין על ידי חיילים בריטיים במהלך המלחמה בעיראק.

מערכת החקירות הצבאית דורשת התייחסות מיוחדת. מחד-  מערכת חקירה צבאית צריכה מבנה מיוחד אשר יאפשר לה לפעול בצורה עצמאית ממערכת הפיקוד. מאידך – טיפול בפעולות הנעשות במהלך פעילות מבצעית מחייב ידע מקצועי המצוי בידי הצבא.

בשל אופי מיוחד זה של החקירה הצבאית, בחלק ניכר מהדמוקרטיות בעולם קיימות רשויות חקירה עצמאיות עבור הכוחות הצבאיים. במדינות רבות רשויות אלו מהוות חלק מהמערך הצבאי.  בכל מקרה, מאפיין חשוב ביותר של רשויות החקירה הללו הנו עצמאותן משרשרת הפיקוד הצבאית הרגילה, מה שמאפשר להן לחקור בצורה אפקטיבית את החשדות להפרות הדין הנעשות על ידי החיילים.

עצמאות החקירה היא גם מאפיין חשוב של חקירת החיילים בצה"ל, אשר נבחן על ידי ועדת טירקל. ועדת טירקל הוקמה לאחר ארועי "המשט הטורקי" במאי 2010. תפקידה היה לבחון, בין השאר, את שיטת החקירות בישראל של חשדות להפרת דיני לחימה על ידי חיילי צה"ל. הוועדה הגישה את הדוח הסופי  שלה בפברואר 2014. מסקנת הוועדה היתה כי אף שהיחידות החוקרות בישראל עצמאיות, ניתן לחזק עוד את עצמאותן. הוועדה המליצה למשל על חיזוק מעמד הפרקליט הצבאי הראשי, והתובע הצבאי הראשי. כמו כן המליצה הוועדה כמה המלצות לגבי הפתיחה בחקירה ואופן ניהולה.

חלק ניכר מהמלצות ועדת טירקל כבר יושם. החקירות בצה"ל מתנהלות בעצמאות מהדרג המדיני. כך מתנהלות חקירות בצבאות של מדינות דמוקרטיות בעולם, וכך גם בישראל.