רמת אהדה לראשי ממשלה מכהנים בשנים 1984–2006

מי נתפס בעיני הציבור בישראל כראש הממשלה האהוד ביותר – שמיר, פרס, שרון? ואולי נתניהו או ברק? אנו פותחים בסדרת מאמרים שמטרתה להעמיק בממצאי הסקרים שערך מרכז גוטמן. עניינו של המאמר הראשון הוא רמת האהדה שרחש הציבור לראשי הממשלה שכיהנו בישראל בשנים 1984–2006.

מבוא

ראשי ממשלה זוכים למידות שונות של אהדה בציבור. מידת האהדה שהציבור רוחש לראש ממשלה מכהן תלויה בגורמים שונים, ביניהם המציאות הפוליטית-ביטחונית בעת הכהונה, מידת הביקורתיות כלפי ראש הממשלה בתקשורת, הנסיבות שבהן קיבל ראש הממשלה את השלטון, תכונותיו ואישיותו של ראש הממשלה כפי שהן נתפסות בציבור ועוד.

שאלת האהדה לראש הרשות המבצעת חשובה במיוחד עת מתרחשת פרסוניפיקציה הולכת וגוברת של הפוליטיקהפרסוניפיקציה פוליטית היא תהליך דינמי שבמסגרתו עולה חשיבותם של שחקנים פוליטיים אינדיווידואלים על חשיבותן של קבוצות פוליטיות (בראש ובראשונה מפלגות).
, המשתקפת בראש ובראשונה בתקשורת ההמונים. מעניין מאוד בהקשר זה ללמוד על מידת האהדה שהציבור רוחש לכל אחד מראשי הממשלה ועל ההבדלים במידת האהדה לכל אחד מהם. דיון זה מתמקד ברמת האהדה שזכו לה ראשי הממשלה המכהנים בשנים 1984–2006, והוא מבוסס על שלושה סקרים חוזרים: סקרי הבחירות, סקרי הביטחון הלאומי וסקרי הדמוקרטיה. איסוף הנתונים בוצע בחודשים יולי 1984, אוקטובר 1988, יוני 1992, מאי 1996, פברואר 1998, ינואר 1999, ינואר 2001, ינואר 2003, יולי, ספטמבר ודצמבר 2005 ומרץ 2006. גודל המדגם בסקרים שהשתמשנו בהם נע בין 515 משיבים (בסקר שנערך בינואר 2001) ובין למעלה מ-2,000 משיבים (ביולי 2005). גודל המדגם הממוצע בסקרים שניתחנו עמד על למעלה מ-1,100 משיבים.

איך מדדנו?

רמת האהדה לראשי הממשלה נמדדה על סולם של עשר דרגות על בסיס תשובותיהם של הנשאלים לשאלה:שאלה זו (בתיקוני ניסוח) בעניין אהדה לראש הרשות המבצעת (Approval Rating) נשאלת במחקרים פוליטיים רבים בישראל ובעולם, והיא בסיס למחקרים פוליטיים רבים.

לפניך סולם בן 10 דרגות, שבאמצעותו אפשר להביע תמיכה ואהדה או דחייה ושנאה לקבוצה או לאדם מסוים. ציון 1 – מציין דחייה (שנאה) חזקה, וככל שהציון גבוה יותר הוא מציין אהדה רבה יותר, עד 10 שמציין אהדה רבה. אנא, ציין את מידת תמיכתך או דחייתך לגבי ראש הממשלה.

לצורכי עיבוד הנתונים יצרנו על בסיס התשובות לשאלה שהוצגה סולם ובו שתי דרגות. תשובות 1–5 סווגו .כאי-אהדה לראש הממשלה, ותשובות 6–10 סווגו כאהדה.

ממצאים

בתרשים 1 מוצגים שיעורי האהדה לראש הממשלה המכהן בעת ביצוע הסקר בשנים 1984–2006.יש לזכור כי דירוג האהדה מלמד על אהדת הציבור לראש הממשלה המכהן ביום עריכת הסקר ואין בו כדי להצביע על מידת הערכה קבועה. בחלקו העליון של התרשים מצוינים אירועים מרכזיים שהתרחשו בתקופה שבה נערך הסקר, או זמן קצר קודם לכן. מתוך ראשי הממשלה שרמת האהדה כלפיהם נמדדה, ראש הממשלה שזכה לרמת האהדה הגבוהה ביותר בעת כהונתו היה פרס, לפי סקר שנערך לפני הבחירות לכנסת ה-14 במאי 1996. ראש הממשלה שזכה לרמת האהדה הנמוכה ביותר בעת כהונתו היה ברק, לפי נתוני סקר שנערך לפני הבחירות לכנסת ה-16 בינואר 2001. ראש הממשלה אולמרט זכה גם הוא לרמת אהדה נמוכה, אך משום שבעת עריכת הסקר, מרץ 2006 הוא כיהן כראש ממשלה בפועל ולא כראש ממשלה נבחר, אין להשוות בין רמת האהדה אליו ובין רמות האהדה לראשי הממשלה האחרים. יש לזכור כי משום שמדידת האהדה לראשי הממשלה נעשתה בתקופות שונות במדגמים שונים (כולם הסתברותיים, כמובן), יש להיזהר בהשוואה בין רמות האהדה שזכו להן ראשי הממשלה.

לחצו כאן לתרשים 1: אחוז המדווחים על אהדה לראש הממשלה

עיון בתרשים מגלה כי רמת האהדה לראשי ממשלה מכהנים נוטה להיות גבוהה יותר בתקופות שבהן המצב המדיני-ביטחוני הוא במוקד השיח הפוליטי והתקשורתי. בעניין פרס, שכאמור זכה למידת האהדה הגבוהה ביותר בעת כהונתו, יש לזכור כי הסקר נערך כחודש לאחר היציאה למבצע ענבי זעם בתגובה לפיגועי התאבדות שביצע חמאס, ואולי יש לייחס גם לכך את מידת האהדה הגבוהה (64.6% מן המשיבים דיווחו על אהדה לפרס). שמיר זכה אף הוא לשיעור אהדה גבוה, 61.5% מן המשיבים בסקר שנערך באוקטובר 1988. גם כאן ככל הנראה השפיעו האירועים הביטחוניים – פרוץ האינתיפאדה הראשונה בסוף 1987 וההתנקשות באבו ג'יהאד באפריל 1988.

לעומת זאת, רמת האהדה לנתניהו עלתה במקצת בשנת 1998, דווקא כשנשבר הקיפאון המדיני במשא-ומתן הישראלי–פלסטיני וצוות המשא-ומתן בראשותו השתתף בשיחות השלום שיזם הנשיא קלינטון באחוזת ואי. עוד עובדה מעניינת העולה מן התרשים היא שחלק מראשי הממשלה זכו לרמת אהדה עקבית על פני זמן. כך למשל האהדה לשרון שומרת על עקיבות במדידות שנערכו במשך כמעט שלוש שנים. לקראת תום כהונתו של שמיר, ב-1992, שיעור האהדה שזכה לו היה דומה לשיעור האהדה שזכה לו בשנת 1984. משום שאין די מדידות, קשה לקבוע אם הזינוק ברמת האהדה שזכה לו בסקר מאוקטובר 1988 נבע בהכרח מן האינתיפאדה, אך מעניין לבחון אם מגמת הפרסוניפיקציה של הפוליטיקה השפיעה על מידת האהדה כלפי ראש הממשלה המכהן.

בתרשים 2 מוצג ממוצע של ציוני האהדה לראש הממשלה המכהן. עיון בתרשים מגלה כי אף שקיימים פערים של ממש בממוצעים של ציוני האהדה לראשי הממשלה המכהנים, טווח הממוצעים הוא בין 4.3 ל-6.4. הנתונים גם מגלים כי חרף ההערכה המשתנה לראשי הממשלה, רק בשלושה מקרים זכו ראשי ממשלה מכהנים לציון ממוצע המעיד על אי-אהדה (ציון ממוצע הנמוך מ-5), ושניים מהם – שמיר וברק – זכו לאי-אהדה ערב הפסדם בבחירות.

לחצו כאן לתרשים 2: ממוצע אהדה לראש הממשלה המכהן

בתרשים 3 מוצגת רמת האהדה לראש הממשלה המכהן: נמוכה, בינונית וגבוהה. גם בתרשים זה אפשר לראות כי ראשי הממשלה שזכו לרמת האהדה הגבוהה בעת כהונתם הם שמיר, פרס ונתניהו. רמת האהדה הגבוהה שזכו לה ראשי הממשלה האחרים הייתה בקרב פחות משליש מן המשיבים (שרון זכה לכמעט שליש בינואר 2003). השיעור הנמוך ביותר של אי-אהדה נמצא גם הוא ביחס אל שמיר ואל פרס. עיון בתרשים מגלה כי לבד מאולמרט – שכאמור, קשה להקיש מהנתונים בעניינו משום שבעת עריכת הסקר לא היה ראש ממשלה נבחר – השיעור הגבוה ביותר של אי-אהדה היה ביחס אל ברק. בתרשים מתגלה גם כי שמיר (1984 1988), ברק ושרון (2005) זכו לשיעור הגבוה ביותר של משיבים שדיווחו על רמת אהדה בינונית. יתר ראשי הממשלה זכו לשיעור משיבים שדיווחו על רמת אהדה בינונית הנמוך מ-40%.

לחצו כאן לתרשים 3: מידת האהדה לראש הממשלה, מקובץ לרמות

בתרשים 4 מוצגת השוואה בין ההערכות שזכו להן ברק ושרון בעת כהונתם על מילוי תפקידם. יש להדגיש כי אין מדובר בהערכה אישית של ראש הממשלה, כפי שהיה בתרשימים 1–3 לעיל, אלא בשיעור המשיבים הסבורים שראש הממשלה המכהן ממלא את תפקידו כהלכה.

עיון בתרשים מגלה כי במדידה הראשונה זכו שני ראשי הממשלה להערכה גבוהה: למעלה משני שלישים מן המשיבים דיווחו כי לדעתם ברק ממלא את תפקידו כהלכה בתחילת יולי 1999, בזמן הקמת הממשלה ה-28 שעמד בראשה. למעלה מ-70% מן המשיבים דיווחו כי לדעתם שרון ממלא את תפקידו כהלכה בתחילת יולי 2002, ערב הקמת ממשלתו השנייה – הממשלה ה-30 (יש לזכור כי שרון היה אז ראש ממשלה במשך כשנה וחצי, ממרץ 2001). עיון בנתונים מגלה כי ככל שהזמן חולף, יורד שיעורם של הסבורים כי ראש הממשלה ממלא את תפקידו כהלכה. בין יולי 1999 למאי 2000 חלה ירידה בהערכת פעולתו של ברק ב-20 נקודות, ובין יולי 2002 לספטמבר 2005 חלה ירידה בהערכת פעולתו של שרון בכ-25 נקודות.

לחצו כאן לתרשים 4: שיעור הסבורים כי ראש הממשלה ממלא את תפקידו כהלכה

טריוויה

• עד כה כיהנו בישראל תריסר ראשי ממשלה ועוד ראש ממשלה בפועל (יגאל אלון), שכיהן בתפקידו למשך חודש עם פטירתו של לוי אשכול, והחליפה אותו גולדה מאיר.
• רוב ראשי הממשלה היו בני למעלה משישים שנה כשנבחרו לתפקיד (יוצאי דופן הם רבין, נתניהו וברק, שנבחרו בגיל 52, 47 ו-57, בהתאמה).
• חמישה ראשי ממשלה הם ילידי הארץ (רבין, ברק, נתניהו, שרון ואולמרט), ושבעה ילידי מזרח אירופה (בן גוריון, שרת, אשכול, מאיר, בגין, שמיר ופרס).
• שלושה ראשי ממשלה הגיעו מרקע צבאי (רבין, ברק ושרון). שניים הגיעו מרקע ביטחוני (שמיר ופרס). שבעה מילאו תפקידים דיפלומטיים בכירים.
• רוב ראשי הממשלה עמדו בראש הסיעה הגדולה בכנסת (יוצאי דופן: שמיר, 1984 ו-1990; נתניהו, 1996; ושרון, 2001).
• עד הבחירה הישירה כיהן כל ראש ממשלה בממוצע כחמש שנים וחצי (יוצאי דופן: בן גוריון כיהן כ-13.5 שנים; שרת כיהן כשנתיים; פרס כיהן בממשלת האחדות הראשונה במשך 25 חודשים ולאחר רצח רבין ב-1995 כחצי שנה).
• מאז 1996 כיהנו ארבעה ראשי ממשלה. נתניהו כיהן כשלוש שנים (1996–1999); ברק שנתיים (1999–2001); שרון כיהן שנתיים בכהונה הראשונה ושלוש שנים בכהונה השנייה, שנסתיימה בנסיבות טרגיות בינואר 2006; ואולמרט מכהן מאז ועד היום.

אני מבקש להודות לפרופ' אשר אריאן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה והמנהל המדעי של מרכז גוטמן, לד"ר רפאל ונטורה, מנהל מאגר הנתונים של מרכז גוטמן, לגב' עינב לבנה, עורכת אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ולגב' הילה אלרֹאי, עוזרת מחקר במרכז גוטמן, על הערותיהם והצעותיהם המועילות. כל האחריות על הכתוב כאן היא שלי בלבד.

* התמונות במאמר באדיבות לשכת העתונות הממשלתית ואתר הכנסת

** לרשימת הסקרים המלאה, הזמנת שאלונים וניתוח נתונים, נא לפנות לד"ר רפאל ונטורה: rafi@idi.org.il. השירות כרוך בתשלום.