להציל את ההשכלה הגבוהה

המל"ג, כפי שנכתב בסעיף 3 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, היא גוף ממלכתי שתכליתו להבטיח שהמערכת תשרת את המדינה באופן מיטבי. ברור שבדומה לגופים ממלכתיים אחרים, כגון בנק ישראל, עליה לבצע תפקיד זה תוך קשיבות לצרכי החברה הישראלית ונאמנות לכלל אזרחיה. אך הקביעה שמדובר בגוף ממלכתי, ולא באגף במשרד החינוך, איננה מקרית. היא מבטאת הבנה עמוקה שכדי להגשים את תכליתה זו, שליבתה שמירה על האיכות האקדמית של ההשכלה הגבוהה והעצמתה, עליה להיות גוף מקצועי ועצמאי המונחה על-ידי אמות מידה של מצוינות אקדמית. לפעמים – כמו שבוודאי יודע השר בנט מהתקופה בה היה יזם בהיי-טק – הדרך להצלחה ולקידום האינטרס הציבורי תלויה דווקא בחוסר מעורבות ממשלתית ומתן עצמאות, ולא במעורבות יתר.

על רקע המשבר והבחירות האמורות להתקיים בעוד פחות משנה למל"ג, יש להציב כבר עכשיו מתווה להסדר כולל ועקרוני של דרכי מינוי חברי המל"ג, אשר יבטיח את ממלכתיות המל"ג ואת עצמאותה ומצוינותה של מערכת ההשכלה הגבוהה לטווח הרחוק. מתווה כזה צריך לכלול מספר עקרונות הבאים לידי ביטוי בין השאר בהצעה שהנחנו במכון הישראלי לדמוקרטיה. ראשית, יש להקים ועדת איתור מקצועית ובלתי תלויה שתמליץ לשר על מועמדים מגוונים מהאוניברסיטאות ומהמכללות מתחומי ידע שונים, תוך שמירה על מפתח של לפחות שני שליש של פרופסורים מן המניין. לשר תישמר הסמכות לבחור 14 מועמדים מתוך הרשימה שתוצע לו.

 שנית, אותה הוועדה גם תמליץ על זהות סגן יו"ר המל"ג שיהיה דמות אקדמית בכירה בעלת ניסיון ניהולי. לשר תהיה את האופציה לדחות את ההמלצה ולבקש מהוועדה להמליץ על שם אחר, אך הוא לא יוכל להביא מועמד "מטעם". בנוסף, בהרכב המועצה ייכללו גם נציגי ציבור שייצגו את החברה הישראלית בדמות איש רוח מובהק, נציגים של עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה,של המיעוטים בישראל, ונציג בעל מעמד בולט מתחום המשק והכלכלה. לבסוף, על כל התהליך יש לקיים פיקוח של היועץ המשפטי לממשלה בכדי לוודא שאף אחד מחברי המל"ג הנבחרים לא נגוע באינטרסים אישיים, עיסקיים, או פוליטיים. תהליך דומה צריך להתקיים גם לגבי מינוי חברי ויו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב. 

מערכת ההשכלה הגבוהה היא משאב לאומי חשוב המתמודד עם טלטלות כבר שנים ארוכות. ההשקעה הכספית של מיליארדי שקלים של המדינה צריכה להתבצע באופן שישרת אותה לטווח הרחוק. ניווט של ספינה מפוארת שכזו בתוך הפוליטיקה הישראלית, המתאפיינת בחוסר יציבות, תחלופת שרים גבוהה ובחירות בכל שנתיים וחצי, עלול להשפיע באופן קשה על איכותה ויכולת התפקוד שלה ועל עתיד הכלכלה והחברה הישראלית כולה. אימוץ מתווה שיעגן וימסד את הליך המינוי באופן שיבטיח את עצמאותה ואיכותה, יאפשר לה למלא את תפקידה הממלכתי עבור החברה הישראלית. עצמאות המל"ג מהפוליטיקה השוטפת איננה רק אינטרס של אנשי האקדמיה, אלא עניינם של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל.
ולשר בנט, שככל הנראה אינו בונה על עזיבת הזירה הפוליטית בקרוב, יש לומר – עשה את הדבר הנכון לעתיד ישראל. כך, תיזכר כשר חינוך ממלכתי וחזק שהשפיע על מאות אלפי סטודנטים לאורך שנים ארוכות, גם אחרי שתמשיך לתפקידך הבא. 

המאמר פורסם ב"The Marker".