מדד האושר היהודי

יום העצמאות ה-68 של המדינה משכיח את "תוגת הישראליות" ושם באור הזרקורים את המגמות החברתיות והכלכליות החיוביות שפוקדות את עמנו. אין ספק כי בימים אלו, ישראל מדורגת במקום הראשון במדד האושר היהודי של כל הדורות כולם.

ביום-יום, עמודים אלו מדגישים את הקשיים בחיינו הלאומיים – מלחמת תרבות, פערים כלכליים, דת שמתגוששת עם מדינה, ושסעים חברתיים. ריבוי החזיתות, והנזק המצטבר כתוצאה מהן, משרה את "תוגת הישראליות" שכולנו חווים באינטנסיביות. ובכל זאת, יום העצמאות מזמין אותנו לחגוג את שלושת רבעי הכוס המלאה של המפעל הציוני.

לו הייתה ברשותי מכונת זמן שמאפשרת לי, כיהודי, לבחור מתי והיכן למקם את החיים היחידים שיש לי, הייתי מוותר על שלל האפשרויות שמציעה ההיסטוריה היהודית - מיציאת מצרים וכיבוש הארץ; דרך בית ראשון ובית שני; ועד לתור הזהב בספרד או בחלק המערבי של מנהטן היום – ובוחר להיוולד דווקא כאן ועכשיו, כאזרח ישראלי. מדוע?

ממלחמת העצמאות, בה נהרג אחד מכל מאה יהודים בישראל, ועד למלחמת יום הכיפורים, בה כמעט חרב בית שלישי, ישראלים חיו בחרדה קיומית. כילד, בשנות השישים, הכנתי בשכונת מגורי בתל-אביב מקום מחבוא לרגע שבו צבאות ערב יממשו האיום "להשליך אותנו לים". היום, לאחר יותר מארבעים שנים ללא מלחמה עם צבא של מדינה כלשהי, ולאחר התמוטטות הכוחות הצבאיים העוינים הגדולים באזור, ישראל היא מקום בטוח במיוחד עבור אזרחיה. שרוליק הקטן פיתח שרירים משורגים ואין לו מתחרים של ממש באוויר, בים וביבשה. יהודי חזק ועצמאי? רק כאן.

הנס הכלכלי שלנו ממשיך לפרוח, ועתידו לפניו. יחסית לגודל האוכלוסייה, בישראל היקף היזמות הגדול בעולם; השקעה במחקר ופיתוח שעולה על כל מקום אחר בגלובוס; מספר מוחלט של חברות הנסחרות ב- NASDAQ יותר מכל מדינה אחרת, למעט ארה"ב וסין. יתר על כן, בישראל האוכלוסייה הצעירה ביותר ב – OECD; השלישית בעולם ברמת ההשכלה ובעלת הפריון הגבוה ביותר לאשה בכל המדינות המפותחות.

בעבר חששנו מחוסר מים וביכינו את העדר אוצרות הטבע. לא עוד: הגשם נחמד, והכינרת רומנטית, אך את המים הדרושים לנו אנחנו יודעים לייצר ואת מי הקולחין אנחנו יודעים לנצל יותר מכל מדינה אחרת. הדברנו את המדבר – לתמיד. גם עצמאות אנרגטית תושג כאן תוך שנים בודדות לאחר שנתעשת מעוללות מתווה הגז. מי היה מאמין, אך לפני דור, שישראל השחונה והדלה תייצא מים ואנרגיה לעולם? שהיא תהיה אחת משמונה המדינות שמשגרות לוויינים לחלל (כל אחת מהאחרות גדולה ממנה ביותר מאלף אחוזים)? שתצמיח את מספר הזוכים בפרס נובל הגדול ביותר לנפש מתחילת המאה הנוכחית?

ומביטחון וכלכלה לחברה: אף שהורדת הידיים בין השבטים הישראליים בעיצומה, מסתמנת מגמה חיובית. השמועות על מותה של החילוניות מגוחכות. עם זאת המרד הקדוש של הדור הקודם נגד היהדות "הגלותית" מיצה עצמו. רבים מעוניינים במסורת שלא על בסיס דתי וארון הספרים היהודי חוזר להיות רכושו של הכלל היהודי. הציונות הדתית, החותרת להנהגה, מקטינה את תלותה באנרגיה משיחית ובסמכות רבנית חרדלית. היא ימנית ולאומית מתמיד, אך כשבנט ושקד בראשה, היא איננה מתפקדת "מחוץ להיסטוריה". החרדים נוטשים את ההתבדלות שאפיינה אותם עשרות שנים. כמחצית מהגברים החליטו לחצות את הרוביקון ולהצטרף לשוק העבודה. מול עיננו צומחת חברת "לומדים ועובדים" שהצלחת השתלבותה בחברה תהיה הנס הבא בכלכלה ובחברה הישראלית.

אמת, ערביי ישראל אינם מקבלים חלק שווה בהצלחה הישראלית. זהו כישלון דמוקרטי ויהודי גם יחד. ואולם גם בקרבם קיים רוב ברור של אזרחים שמוכנים לקבל את המדינה ה"יהודית ודמוקרטית" כביתם, אם זו תעניק להם שוויון אזרחי מלא.

המדינה עדיין צעירה ולכן אין לתמוה על ההתחבטות הזהותית הקולקטיבית שמסעירה אותה, בדומה לצעיר החווה את גיל התבגרות. אף על פי כן, סובייקטיבית, הישראלים מדווחים על שביעות רצון מהחיים שעולה על זו של כל אזרחי העולם, למעט שוויץ ונורבגיה. 84% מהאזרחים לא רוצים להגר מכאן גם אם יקבלו אזרחות בכל מדינה מערבית. הם אינם טועים: מדד האושר העולמי של האו"ם לשנת 2016 מדרג את ישראל במקום 11 המכובד. כל אלו הם הישגים מדהימים בהתחשב באתגרים המיוחדים לנו.

המאמר פורסם ב"מקור ראשון".