קבלני קולות - לא מה שחשבתם

המפתח להצלחה טמון בסדר הגודל של ההשתתפות: ככל שיותר אזרחים לוקחים חלק, כך נחלשת השפעת קבלני הקולות וקבוצות הכוח המאורגנות.

"10,000 טפסים בעייתיים", " "מאות התפקדו גם למפלגה נוספת", "מונתה ועדת בדיקה לתקינות המִפקד", "גוברות הדרישות לדחות את הפריימריז".. כל אלו כותרות אמיתיות מלפני 12 שנים. גם אז הייתה מפלגת העבודה בעיצומה של התמודדות על ראשות המפלגה ומסתבר ש"הים אותו הים והמפקדים אותם מפקדים".

התופעה של קבלני קולות אינה זרה למפלגת העבודה ולמפלגות האחרות שעורכות פריימריז. מה שמדהים היא העובדה שקבלני הקולות לא מתייאשים וחברי הכנסת עדיין סופרים אותם, הגם שהשפעתם מוטלת בספק. המציאות מצביעה, כי רבים מהאזרחים שנפקדו על-ידי קבלני קולות לא טורחים כלל לבוא להצביע, מה שמסביר את אחוזי ההצבעה הנמוכים למדי בפריימריז. בנוסף, במפלגת העבודה פורצת כמעט תמיד "שערוריה" לפני התמודדות הגוררת בדיקה דקדקנית של ספר הבוחרים וטפסי התפקדות לא כשרים נפסלים.

אבל גם אם האפקטיביות של קבלני הקולות זניחה, הנזקים משמעותיים. הדיווחים על זיופים ואי-סדרים פוגעים בתדמית המפלגות הדמוקרטיות ומחלישים את המוטיבציה של אזרחים ישרים לקחת חלק בהליך. מעבר לכך, חברי כנסת ומועמדים בפריימריז מתפתים לעיתים "לסגור דיל" עם מי שמציג את עצמו כבעל השפעה ומייסדים מולם מערכת יחסים אינטרסנטית שמהווה פתח לשחיתות שלטונית. בכדי להתמודד עם התופעה ניתן לפעול בכמה מישורים. במישור הטכני, כפי שנעשה למשל במקרה של מפלגת העבודה- לבדוק תלונות ולקיים מנגנון של ביקורת פנים. בנוסף, יש לחייב בחקיקה הצלבה תקופתית של רשימות מתפקדים בין המפלגות. צריך גם לקבוע תקופת אכשרה ארוכה- כלומר, לא לאפשר הצבעה בפריימריז למי שהתפקד פחות משנה קודם או יותר. בליכוד למשל נהוגה תקופת אכשרה של 16 חודשים, שהביא לכך שנשמטה היכולת של קבלני קולות לפקוד צבא מתפקדים זמן קצר לפני הפריימריז ו"לסחור" בהם. כמובן ששיטה זו של תקופת אכשרה ארוכה אינה מונעת את תופעת קבלני הקולות "הממוסדים", כפי שאנו שומעים עליה כעת בפרשת התעשיה האווירית ויש לה מחיר של מחיר כניסה גבוה למועמדים חדשים שיצטרכו לבנות על הפקודים הוותיקים ולא יוכלו להזרים דם חדש.

במצב עניינים זה, לא פלא שיש מפלגות שהתייאשו מהליכי בחירות פנימיים והפקידו סמכות ריכוזית מוחלטת בידי המנהיג. ההצלחה של מפלגות כגון יש עתיד וכולנו אף ממחישה שהציבור לא מוטרד יתר על המידה מהיעדר דמוקרטיה פנימית.

קולות אחרים, שלא התייאשו עדיין ממעורבות הציבור, קוראים לאחרונה לפנות לקוטב הנגדי ולאמץ פריימריז פתוחים בהם יכול להשתתף כל אזרח. בתור שיטה המציבה חסמי השתתפות נמוכים במיוחד, פריימריז פתוחים טומנים בחובם סיכון. אלא שבמצב שנוצר, נראה שהם גם מציעים הזדמנות לשינוי. בשנים האחרונות, התקיימו הליכים כאלו במספר מדינות ובחלק מהמקרים, הם היו הצלחה גדולה. נראה שהמפתח להצלחה טמון בסדר הגודל של ההשתתפות: ככל שיותר אזרחים לוקחים חלק, כך נחלשת השפעת קבלני הקולות וקבוצות הכוח המאורגנות.

השתתפות רחבה תלויה בין היתר ביצירת מירוץ מעניין ובעל תוכן ובאיכות המועמדים. כדי לעודד השתתפות, יש לאפשר גם הצבעה מקוונת- כיום קיימים הכלים לוודא שהצבעה כזו תהיה מאובטחת באופן שימנע זיופים וישמור על פרטיות המצביע. כדי להקטין את הסיכונים, חובה גם לשים רף כניסה כמו הצהרת המצביע על גבי טופס ההצבעה על תמיכתו בערכי המפלגה ולקבוע תנאי מועמדוּת שיבטיחו שהמועמדים מזוהים עם ערכי המפלגה.

פריימריז פתוחים יכולים להיות סיפור הצלחה, אך מפלגה השוקלת לאמץ הליך כזה חייבת להיכנס אליו בעיניים פקוחות תוך הכרה בסיכונים. נראה שכיום הסיכוי גדול והסיכון במצב שהגענו אליו אינו כה גדול. אם יש זמן לניסוי שכזה, נראה שזהו הזמן הנכון.