הסכם הפיוס עם טורקיה – האם משמעותו היא הגנה על חיילי צה"ל?

הסכם פיוס ישראלי-טורקי יכול לספק הגנה חלקית בלבד על חיילי צה"ל מפני תביעות כספיות ופליליות. הסיבה לכך היא שהקהילה הבינלאומית יצרה מנגנונים משפטיים רבים ומגוונים, אשר השליטה של מדינות בהן הולכת וקטנה. הפיתרון הראוי לעניין זה הוא הפיתרון המוצע על ידי המשפט הישראלי –ועדת טירקל.

ראש ממשלת ישראל הודיע לאחרונה כי ישראל וטורקיה הגיעו להסכם פיוס ביניהן. נוסח ההסכם המלא אינו מצוי בידינו, על כן במאמר קצר זה נסתמך על הדיווחים בתקשורת ועל דברי ראש הממשלה.

בהתאם לדיווחים, ההסכם כולל הסדרת כל המחלוקות בין ישראל לטורקיה שנובעות מאירוע המשט הטורקי (31.5.2010), ובפרט ההשתלטות על ספינת "המרמרה" אשר גבתה את חייהם של תשעה נוסעים, וכן כמה הסדרים הנוגעים למעבר סחורות לעזה. בין השאר נקבע כי ישראל תעביר לטורקיה פיצוי של כ-20 מיליון$ המיועד למשפחות ההרוגים במשט. כמו כן, נקבע כי טורקיה תחוקק חוק מיוחד אשר יגרום לביטולן של תביעות שהוגשו כנגד חיילים ישראלים שהשתתפו באירוע המשט, ואף ימנע הגשת תביעות כאלו בעתיד.

ככל הידוע לנו, אכן מתנהלות מספר תביעות בטורקיה נגד חיילי צה"ל. לדוגמה, קיימת תביעה פלילית שהוגשה כנגד ארבעה קצינים בכירים ישראלים. בנוסף, דווח כי הצטברו תביעות אזרחיות על סך מיליוני דולרים נגד חיילי צה"ל.

ברמה המעשית, יש להניח כי כתבי אישום פליליים של ממשלת טורקיה כנגד קצינים ישראלים יבוטלו כחלק מההסכם. על פי הדיווחים בתקשורת נראה גם כי ממשלת טורקיה התחייבה לאכוף באמצעות חוק מניעה של הגשת תביעות כספיות בטורקיה כנגד קציני וחיילי צה"ל שהשתתפו במשט. נקודה שאיננה ברורה מהדיווחים היא האם התחייבה טורקיה (ואם היא כלל יכולה להתחייב) למנוע מאזרחיה הגשת תביעות כספיות כנגד קציני וחיילי צה"ל במדינות אחרות, או לנסות ולהתניע הליכים פליליים במדינות אחרות מכוח עקרון הסמכות האוניברסאלית אליו נתייחס בהמשך.

סמכות השיפוט הפלילית שאינה מדינתית

נראה שטורקיה אינה יכולה להתחייב למנוע לחלוטין פעילות משפטית כנגד חיילי צה"ל, פשוט מפני שחלק ניכר מפעילות משפטית זו אינה מתבצעת כלל בטורקיה, אלא במסגרות שאינן טורקיות.

הליך אחד שראוי לתת עליו את הדעת הוא ההליך המתנהל בימים אלה בבית הדין הבינלאומי הפלילי. במסגרת הליך זה הוגשה תלונה לבית הדין על ידי האיחוד של איי קומורו, אשר ספינת המרמרה – כלי השיט העיקרי אשר השתתף במשט לעזה – נרשמה באיחוד והניפה את דגלו. התובעת דחתה את התלונה בקובעה שאף אם היו הפרות של הדין הבינלאומי, הרי שהפרות אלו לא עברו את סף החומרה (gravity) הדרוש לשם הפעלת סמכותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי. עם זאת, איחוד איי קומורו הגיש ערעור על ההחלטה וב-16 ביולי 2015, קיבלה ערכאת קדם-המשפט של בית הדין את הערעור. כתוצאה מכך, נדרשה תובעת בית הדין לבחון מחדש את החלטתה.

החלטת התובעת בעניין טרם התקבלה, ונראה כי לטורקיה אין השפעה על הליך זה. היא אינה צד להליך כלל, ומכאן לא ברור איזו זכות עמידה, אם בכלל, קיימת לטורקיה במסגרת ההליך בפני בית הדין. נראה כי, לכל היותר, יכולה טורקיה להורות לאזרחיה שלא לשתף פעולה עם בית הדין הפלילי הבינלאומי ולהתנות את קבלת הפיצוי מישראל באי שיתוף פעולה כאמור. עם זאת, ספק אם הוראה כזו תשפיע בפועל על ההליכים בבית הדין הפלילי הבינלאומי. הסיבה לכך היא כפולה: ראשית, סביר להניח שאם יש אזרחים טורקים בעלי יכולת לסייע לבית הדין ביחס להליך הם כבר עשו זאת, מכיוון שההליך החל כבר לפני שלוש שנים. שנית, גם אם ישנם אזרחים טורקים שלא ישתפו פעולה עם בית הדין, נראה כי יש די והותר מידע ממנו בית הדין יכול להיות מוזן. הרי, אירוע המשט לעזה עמד במוקד ארבע חקירות שונות ובעין סערה ציבורית מקומית ובינלאומית. מכאן, ישנו תיעוד רב של מגוון גורמים לגבי מה שארע במהלך ההשתלטות על הספינות ונראה כי גם אם יש משקל כלשהו לסיוע של אזרחים טורקים, לא מדובר במשקל רב או אף מכריע.
אפשרות אחרת להליכים, כמצוין לעיל, היא הליכים פליליים מכוח עקרון הסמכות האוניברסאלית. בהתאם למשפט הבינלאומי המנהגי, רשאיות מדינות להפעיל סמכות שיפוט פלילית על הפרות חמורות של המשפט הבינלאומי שנעשו במדינות אחרות. כלומר – אזרחים טורקים או של כל מדינה אחרת, הטוענים כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה במהלך ההשתלטות על ספינת המרמרה, יכולים להגיש תלונה ולבקש לפתוח הליך פלילי כנגד החיילים הישראלים המואשמים במגוון מדינות בעולם. אמנם, במדינות רבות באירופה צומצמה האפשרות לפתוח בהליכים אוניברסליים (כך בבלגיה, ספרד ובריטניה) אך ההליך עדיין אפשרי במדינות אחרות. אף כאן, ייתכן כי טורקיה תנסה למנוע מאזרחיה לעשות שימוש בהליכים אלו באמצעים שונים, אך ספק אם הדבר אפשרי ברמה המעשית.

סיכום

מהאמור עולה, כי הסכם פיוס ישראלי-טורקי יכול לספק הגנה חלקית בלבד על חיילי צה"ל מפני תביעות כספיות ופליליות. הסיבה לכך היא שהקהילה הבינלאומית יצרה מנגנונים משפטיים רבים ומגוונים, אשר השליטה של מדינות בהן הולכת וקטנה.

כפי שכתבנו בעבר, הפיתרון הראוי לעניין זה הוא הפיתרון המוצע על ידי המשפט הישראלי – הצגת ועדת טירקל וחקירת החשדות כנגד חיילי צה"ל שהתבצעה בישראל, כמו גם המהלכים להטמעת מסקנות ועדת טירקל. ההליכים הפליליים הבינלאומיים מופעלים רק אם המדינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר איננה חוקרת את המקרים. במקרה של פרשת המרמרה חקרה ישראל את המקרה על ידי ועדת הבדיקה בראשות שופט בית המשפט העליון השופט טירקל, אשר מצאה כי לא היו הפרות של הדין הבינלאומי בהשתלטות על הספינה.

ראוי לשוב ולהדגיש, אם כן, כי בעניין המשט, כמו גם ביחס לכל טענה אחרת להפרה של הדין הבינלאומי, ההגנה הטובה ביותר על חיילי צה"ל מפני העמדה לדין בחו"ל היא חקירות עצמאיות ואפקטיביות המתבצעות בישראל. ללא חקירות כאלו, שום הסכם בינלאומי לא יוכל להגן על חיילי צה"ל מפני הליכים משפטיים בעולם.