הסבה מקצועית

משרד החינוך צריך לתת אופק לצעירים הערבים בהיי-טק, בכלכלה, בסיעוד ובתעשיית הגז המתפתחת בצפון. בתקופה האחרונה, נעשו ניסיונות לשיבוץ מורים ערבים במגזר היהודי ואף הוגדרו יעדים בנושא שבהם עומד משרד החינוך באופן חלקי. צעד זה ללא תמיכה וקידום ראויים לא יצליח להביא לשיפור המצב ורק יגביר את התסכול בקרב הציבור הערבי.

סערה התעוררה בעקבות הפרסום ב"הארץ", כי משרד החינוך יקצץ את התקצוב למכללות להוראה של מורים ערבים בצפון. נכון, זהו מהלך שנשמע צורם אך בהסתכלות אמיתית על המציאות זהו צעד נכון שאם יעשה בחוכמה, יוכל לסייע בטווח הרחוק לשבור את המעגל שבו שבוי הציבור הערבי. כיום, מאות ואולי אלפי מורים ובעיקר מורות מהחברה הערבית נאלצים לנסוע שעתיים ויותר למרחב הנגב והמרכז בכדי לעסוק במקצוע ורבים נוספים יושבים בבית אחרי שהשקיעו שנים בלימודים.

בתקופה האחרונה, נעשו נסיונות לשיבוץ מורים ערבים במגזר היהודי ואף הוגדרו יעדים בנושא שבהם עומד משרד החינוך באופן חלקי. אין ספק, שיבוץ שכזה יכול לסייע לא רק להשמת המורים הערבים אלא גם להקטנת המתחים בחברה. מחקרים רבים הוכיחו את האפקטיביות של המפגש עם האחר לניפוץ סטיגמות. עם זאת, המציאות היא מורכבת והקונפליקט המלווה את חיינו, מקשה על מנהלים רבים לשבץ מורים ערבים בשל לחצים של ועדי ההורים ומורים נוספים. גם חלק גדול מהמורים מהחברה הערבית מעדיפים שלא להגיע לבתי הספר היהודים בשל המרחק, קשיי השפה והחשש מהאווירה העוינת. זוהי משוכה שחובה להילחם בה ולדלג מעליה, אך אם מסתכלים על הסיטואציה באופן ריאלי- ברור שמדובר בתהליך שצריך להיות דו סיטרי והדרגתי ובכל מקרה הוא לא יוכל לתת מענה מלא בטווח הזמן המיידי לעודף המורים במגזר הערבי.

כיום, אלפי מורים נשלחים הישר מלימודי ההוראה אל לשכת האבטלה. "הנהירה" של אזרחי ישראל הערבים ללימודי ההוראה אינה נמצאת בחלל ריק. היא משקפת מציאות של חוסר אמונה בהשתלבות במקצועות מבוקשים ובתעשייה הישראלית הנשלטת ברובה המוחלט על ידי יהודים. הקושי מתעצם כשמרכיבים תרבותיים כמו מעמד האישה ושמירה על המסורת מתערבבים בנוסחה. התוצאה היא שכיום תלמידים טובים ומצטיינים רבים מהחברה הערבית מעדיפים את הביטחון התעסוקתי והשכר הנמוך יחסית במקצוע ההוראה על פני לקיחת הסיכון של יציאה החוצה למקצועות טכנולוגיים או כלכליים.

במחקר אודות תופעת חוסר המעש בקרב צעירים ערבים שנערך בימים אלו במכון הישראלי לדמוקרטיה, מצאנו כי אחת מכל שתי נשים בגילאי 19-23 מהחברה הערבית אינה לומדת ואינה עובדת. זוהי תופעה מטרידה ביותר- מחצית מהנשים הצעירות הערביות בישראל נמצאות בבית בחסר מעש. חלקן נישאות בגילאים צעירים, מביאות ילדים ונידונות לחיים מחוץ למעגל התעסוקה או במקרה הטוב לתעסוקה בשכר נמוך מאוד.

לכן, הצעד של משרד החינוך הוא צעד קשה, אולי לא פופולרי בטווח הקרוב, אך מחויב המציאות בטווח הרחוק. עם זאת, צעד זה ללא אלטרנטיבה ראויה לא יצליח להביא לשיפור המצב ורק יגביר את התסכול בקרב הציבור הערבי. לכן, חובתו של משרד החינוך ושר החינוך המכהן גם כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה לקחת את אותו התקציב ולהשקיע אותו איפה שצריך- בהכוונה ללימודים במקצועות נדרשים כבר מהתיכון, בסיוע בתוך הקמפוסים ובסבסוד שכר הלימוד האקדמי עבור מצטיינים מהחברה הערבית. על משרד הכלכלה לפנות באופן יזום לאותם המורים שיושבים בבית ולממן להם הסבה מקצועית. בכדי להתגבר על הקשיים בהשתלבות בתעסוקה הנשלטת בעיקר בידי יהודים, יש לספק תמריצים ואף להסביר את חשיבות שילובם של ערבים במקומות תעסוקה ובענפים שונים בשירות המדינה ולפתח אזורי תעסוקה בסמוך ליישובים הערבים. לא פחות מכך, חובה על הממשלה להביא בחשבון במסגרת תכנית החומש למגזר הערבי גם את סוגית הסבת המקצוע. מי שלמד הוראת מתמטיקה, יכול להשתלב בעבודה בכלכלה או בעבודה טכנולוגית על בסיס הכשרה קצרה. מי שיודע אנגלית טובה דיו בכדי לשמש כמורה לאנגלית, יכול לעבוד בשיווק לחו"ל. מי שיודע ללמד ביולוגיה, יכול להשתלב בפרויקטים מחקריים.

משרד החינוך צריך לתת אופק לצעירים הערבים בהיי-טק, בכלכלה, בסיעוד ובתעשיית הגז המתפתחת בצפון. נכון, המכללות לחינוך, משמשות כיום כחומה העומדת וחוסמת את האופק הזה והן הופכות ל"פתרון קל" עבור אותם צעירים שחשים חוסר ביטחון ביכולתיהם להשתלב בשוק התעסוקה בישראל. השאלה היא מה עומד מעבר לחומה, ולצערנו, כרגע זה לא הרבה.

המאמר פורסם ב"הארץ". 

התמונה באדיבות Shutterstock