מה היה אומר ז'בוטינסקי על הכנסת ה-20?

ז'בוטינסקי היה מגדולי הוגי הדעות הציונים. בעיניי - הגדול שבהם. מי ייתן וקברניטי המדינה, ואזרחיה, יעיינו בכתביו ויאמצו משם את משנתו הליברלית-דמוקרטית.

היום לפני 76 שנים, נפטר בטרם עת בארצות הברית מי שהיה מהוגי הדעות והמנהיגים הבולטים בתנועה הציונית, מקים הזרם הרוויזיוניסטי, ראש בית"ר ומנהיג האצ"ל. דווקא בתור מי שסימן את הדרך למחנה הלאומי (על כתביו של ז'בוטינסקי מבוססת במידה רבה חוקת הליכוד של היום), ומי שעמד בצורה בלתי מתפשרת על אידאולוגיה בטחונית ניצית, מעניין להזכר שוב בהשקפותיו בענייני דמוקרטיה וליברליזם, שהיו בעיניו אדני יסוד קריטיים במדינה היהודית שבדרך, ונחשבים בטעות היום ל"ערכים שמאלניים". איש לא יכול לדעת מה היה אומר היום, כמובן, על מעשיה של הממשלה הנוכחית. אך ניתן להזכר במה שאמר אז, ולהרהר בהתאמה במעשיהם של קברניטי המדינה היום, בימיו האחרונים של מושב הקיץ של הכנסת.

כך למשל, נשמעה לאחרונה מפי יו"ר הקואליציה טענה לפיה "התקשורת חופשית מדי". וזאת תוך נסיונות חוזרים ונשנים, בעיקר של ראש הממשלה שהוא גם שר התקשורת להצר את צעדי התקשורת בכלל ושל השידור הציבורי בפרט. בהקשר זה יפים דבריו של ז'בוטינסקי: "היום מתמצה מבחן הדמוקרטיה בחופש העתונות: החוקה הליברלית ביותר יסודה בשקר אִם מּושם מחסום לפי העתונות, אבל במקום בו העתונות חופשית - שם יש תקווה, על אף מגרעות החוקה".

כמו כן, רק לאחרונה העבירה הקואליציה הנוכחית את "חוק העמותות". על אף הנסיון למתגו כחוק העוסק בשקיפות, לאמיתו של דבר החוק עסק בנסיון לתייג עמותות שמקבלות תרומות ממדינות ידידותיות כמו ארצות הברית וגרמניה – וזאת תוך שקיפות מוחלטת של תרומות אלה גם בהתאם לחוקים קיימים – בתור שתולים וסוכנים זרים. החוק אם כן טומן בחובו פגיעה בחופש ההתאגדות ובעקיפין בחופש הביטוי. בהקשר זה רלוונטיים דברים אלה:

"החוקה שתכונן על פי העקרונות הללו תהיה חוקה ליברלית ודמוקרטית בעיקרה. לפיה תיווצר מדינה 'מינימליסטית', שתתערב בענייני חירות הפרט רק כשיהיה צורך לפעול למען הגנה הכרחית, ותימנע מכל התערבות מעֵבר לנקודה זֹו. היא תערוב במיוחד לחופש הביטוי (מה שעולה, כפי שראינו, מחופש הדיבור אצל הנביאים) - חופש ביטוי בכל מובניו של המונח הזה. וכן חופש ההתארגנות".

גולת הכותרת במושב הכנסת האחרון היה "חוק ההדחה". במהלך בזק תיקנה הכנסת את חוק יסוד הכנסת, והעניקה לעצמה סמכות חסרת תקדים: להדיח חבר כנסת מכהן. זאת משום שלפי קביעת הכנסת (במקום המשטרה, התביעה ובית המשפט, שאמונים על כך היום) חבר הכנסת הסית לגזענות או תומך בטרור כנגד מדינת ישראל. גישה זו משקפת תפישה דמוקרטית לפיה כאשר ההחלטה נעשית ברוב כה גדול, ניתן לפגוע אנושות אפילו בזכות הבסיסית לבחור ולהבחר, שהיא אבן היסוד בדמוקרטיה. גישה זו משקפת תפיסה רזה מאד של דמוקרטיה, המרודדת ל"שלטון הרוב" בלבד, שמסוגל לעשות ככל העולה על רוחו. על כך ענה ז'בוטינסקי: "אולם, יש להתנות תנאי אחד חשוב מאד. מסיבות בלתי מובנות מזדהית הדמוקרטיה עם שלטון הרוב. זה מובן מנקודת השקפה היסטורית - הדמוקרטיות נוצרו תחת דגל המלחמה נגד צורות שונות של שלטון המיעוט. זו היתה תנופתה ההפוכה של המטוטלת. ואולם בעצם אינה נכונה הזדהות עיוורת של הדמוקרטיה עם שלטון הרוב. ערך הדמוקרטיה אינו תלוי בהרגשת שעבודם של 49 מלכים שווי־זכויות למאה, או אפילו 10 או אחד למאה."

יש לזכור גם, שהתיקון לחוק יסוד הכנסת לא היה בשל רעיון תאורטי, אלא הוא נועד להתמודד עם חברי כנסת ספציפיים, מסיעה ספציפית ולאום ספציפי. לכך מצטרפת גם אמירתו של ראש הממשלה (שממנה חזר בשפה רפה) ביום הבחירות על ה"ערבים הבאים בהמוניהם לקלפיות". מובן שמסרים אלה, בהצטרף לחקיקה מקדנציות קודמות כמו "חוק הנכבה" ו"חוק ועדות הקבלה" מעבירים את ההיפך מהמסר החשוב של ז'בוטינסקי אודות שוויון מוחלט לאזרחים הערבים במדינת הלאום היהודית שתקום:

"גם לאחר יצירת הרוב העברי יישאר תמיד בארץ ציבור ערבי גדול. ואם לחלק הזה של תושבי הארץ יבואו בזמן מן הזמנים ימים רעים, אז כל הארץ תישא בעול הסבל. מצבם האיתן של הערבים במובן הפוליטי, הכלכלי והתרבותי, יישאר, לפיכך, לנצח נצחים התנאי העיקרי למצבה הבריא והאיתן של ארץ ישראל כולה".

ז'בוטינסקי היה מגדולי הוגי הדעות הציונים. בעיניי – הגדול שבהם. מי ייתן וקברניטי המדינה, ואזרחיה, יעיינו בכתביו ויאמצו משם את משנתו הליברלית-דמוקרטית.

המאמר פורסם ב"ynet".