די להתקפה על השופטים

האינפלציה ביוזמות חקיקה לשינויים בבימ"ש העליון גורמות לכרסום ברוחם העצמאית של השופטים

בחורף הזה, מלבד הגשמים הרגילים, שוטף את ארצנו מבול של יוזמות חקיקה פרטיות של חברי קואליציה, שהמשותף להן הוא הדרישה לשנות את מעמדו של בית המשפט או את הדרך לבחירת שופטיו. יוזמות חקיקה אחדות הונחו על שולחן הכנסת כהצעות חוק, ואחרות נותרו כהצהרות של חברי כנסת על כוונתם לעשות כן. רשימה חלקית כוללת את ההצעות לשנות את הרוב הדרוש לבחירת שופט בבית המשפט העליון, הצעה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הצעה לביטול סמכותו של בית המשפט לבטל חוק בלתי חוקתי, היוזמה לצמצם את זכות העמידה בבג"ץ, ולאחרונה – הרעיון להגביל את משך כהונת השופטים בבית המשפט העליון.

ניתן לקיים דיון על הרשות השופטת, על דרכי בחירת השופטים, על דרכי ניהולה, ועוד. גם לדעתי נחוצות רפורמות. אולם מתקפת החורף שנערכת בימים אלה על הרשות השופטת לא נועדה לנהל דיון שכזה. גם העיתוי של מתקפת החורף הזו אינו מקרי: על רקע הליך למנות שופטים חדשים לבית המשפט העליון. מטרת המתקפה הזו היא לחתור תחת הבסיס המוסדי שעליו בנויה הרשות השופטת. וזאת, כדי להפעיל לחץ על השופטים למען ישנו את פסיקתם וכדי להטיל מורא על חברי הוועדה לבחירת שופטים.

אם בית המשפט מפרש חוק בדרך שאינה נראית לחבר כנסת, הוא רשאי לנסות לשנות את החוק. אולם לא בזה מדובר. מתקפת החורף מנסה להשפיע על פסקי הדין של השופטים – בעתיד. כלומר, למען ישפטו לא על פי החוק בלבד, אלא מתוך מורא המחוקקים. מורא המחוקקים אפשרי בישראל, משום שבניגוד למדינות אחרות שבהן אי-תלות השופטים ומעמד הרשות השופטת מוגנים על ידי החוקה או על ידי התרבות הפוליטית, אצלנו חלק מההסדרים החשובים ביותר להגנה על אי-תלות השופטים מעוגנים בחוק רגיל (ופגיע לגחמות של מחוקקים) או אפילו אינם מעוגנים כלל אלא רק בנוהג – שגם אותו רומסים לעתים חלק מחברי הכנסת.

יש מחלוקות בין מלומדים כיצד ניתן להגן העצמאות השיפוטית. ברור גם שחשוב לקדם ברשות השופטת ערכים נוספים מלבד אי-תלות השופטים, כגון עקרון האחריותיות ועקרון השיקוף החברתי (קרי, שהרכב בתי המשפט ישקף את הציבור). אולם אין כל מחלוקת על כך שהשופטים חייבים באי-תלות ובעצמאות שיפוטית למען שלטון החוק, לשם תקינות הממשל, וכדי לשמור על זכויות האדם והאזרח ועל זכויות מיעוטים. גם אם עמדת השופטים אינה פופולרית, ואפילו אם אינה נושאת חן בעיני הציבור ברגע נתון, עליהם לשפוט על פי החוק והעקרונות החוקתיים, משום שהם אלה המבטאים את הבסיס הערכי היציב וארוך הטווח של החברה. במיוחד על רקע דחף של רגע שעשוי להתעורר ברוב הציבור (כגון בעתות מלחמה או תחת טרור), עלולה להישמע דרישה לעבור על החוק, למשל על ידי פגיעה בזכויות מיעוטים. לכן, לעתים עצמאות שיפוטית דורשת מהשופטים תעוזה. ובדיוק את התעוזה הזו יוזמי ההצעות מנסים לתקוף.

מתקפת החורף הזו, כמו מתקפות דומות שהיו על הרשות השופטת בשנים האחרונות, נועדה לשבור את עוז רוחם של השופטים. ולכן, גם אם כל יוזמות החקיקה האלה תסתיימנה בלא כלום, נזקן רב. גם אם לא ישתנה דבר במעמד הפורמאלי של הרשות השופטת, יוזמות החקיקה האלה מכרסמות בבסיס כוחם היחיד של השופטים: רוחם העצמאית. לכן הן כה מסוכנות. לכן יש לדרוש מהיוזמים – די!