הבשורה לפי גבאי

כניסתו של אבי גבאי למפלגת העבודה מהווה הבעת אמון מפתיעה בעמידות ובפוטנציאל ההשפעה והשיקום של המפלגות הוותיקות בישראל. על רקע המשבר התדמיתי והתפקודי העמוק בו נתונות המפלגות בישראל, נכונותו של גבאי לקשור את גורלו הפוליטי בגורלה של מפלגת פריימריז היא חריגה ובלתי צפויה. השפל במעמדן הציבורי של המפלגות בא לידי ביטוי ברמות הנמוכות של האמון הציבורי כלפיהן. כך למשל, נמצא במדד הדמוקרטיה האחרון כי המפלגות הן המוסד בעל האמון הנמוך ביותר מבין המוסדות הציבוריים והדמוקרטיים בישראל (14% בלבד). בנוסף, הציבור הישראלי ביקורתי מאוד ביחס לאיכות חברי הפרלמנט שלנו ולמחויבתם לציבור שבחר בהם.

המשבר במפלגות הוותיקות הביא, בשנים האחרונות, להקמת מפלגות חדשות שאינן מקיימות תהליכים פנימיים דמוקרטיים לבחירת מועמדיהן לראשות המפלגה או לייצוג המפלגה בכנסת. במפלגות אלו ההכרעות המשמעותיות מתקבלות על ידי מנהיג אחד בלבד והציבור הרחב יכול לדחות או לקבל את ה"מוצר המוגמר" ביום הבחירות הכלליות עצמו מבלי שמתאפשרת יכולת אמיתית להשפיע על התהליך הפנים-מפלגתי. המשבר העמוק במפלגות הפריימריז הוותיקות לצד הבעיות המבניות הבלתי פתירות במפלגות "המנהיג היחיד" מביאים להמשך השחיקה והפגיעה במוסד המפלגתי בישראל. המפלגות שלנו אינן ממלאות את התפקידים הקלאסיים והחיוניים שלשמן מתקיימות מפלגות בשיטה דמוקרטית: הצמחת מנהיגות, קיומו של דיון ערכי, תיווך של מחלוקות באמצעות נציגים מגזריים, קיום שיח מעמיק במטרה להציע רעיונות מעשיים וחדשניים לשיפור המציאות.

למעשה, שיעור האזרחים הישראלים החברים במפלגות נמצא בירידה חדה: מ- 18% מכלל בעלי זכות הבחירה בשנות השמונים לפחות מ-5% בשנים האחרונות. בהתאם, חלקם של האזרחים הלוקחים חלק במשחק הפוליטי ומעצבים את סדר היום הלאומי ואת הרכב רשימות המועמדים לכנסת הולך וקטן. בנוסף, רבים מדי מקרב אלה שכן מחליטים להשתתף במשחק הפוליטי משתייכים לקבוצות בעלות אינטרס כלכלי מובהק או לקבוצות בעלות אידיאולוגיה קיצונית. כתוצאה מכך, מפלגות הפריימריז מביאות לידי ביטוי מוגזם אינטרסים פרטיקולריים, או אידיאולוגיות קיצוניות, וטובת הכלל איננה מיוצגת באופן מספק.

בחירתו של גבאי איננה מייצגת את המגמה ההולכת וגוברת של התרחקות ממפלגות הפריימריז. אך השפל שאליו הגענו, בייחוד על רקע העידן הטכנולוגי החדש, מייצר גם הזדמנויות חדשות. בכדי לגייס מחדש ציבור רחב ומגוון למעורבות פוליטית ולפעילות במפלגות עלינו לייצר מודל חדש של חברות במפלגות. גישה חדשנית כזאת תציע מגוון דרכים ואפשרויות על מנת לממש את החברות ואת הפעילות. אופציה אחת להגדלת המעורבות הציבורית בהליכים המפלגתיים והקטנת כוחן של קבוצות הלחץ, הינו בהנהגת פריימריז פתוחים שיאפשרו לציבור רחב הרבה יותר להתפקד ולקחת חלק בבחירת יו"ר מפלגה או את הרכב המועמדים לכנסת. כמובן שהמסלול הזה חייב לעבור דרך הקמת מנגנוני סינון, כמו תשלום מינימלי וכתב התחייבות אידיאולוגי, שיקשו על הניסיון לפגוע במועמד מסוים או במפלגה על ידי מתנגדיה. במקביל, ניתן לפעול להקמת פורומים אינטרנטיים כחלופה לסניפים המבוססים על מבנים פיסיים, ובכך לאפשר ליותר אנשים לקחת חלק פעיל בפוליטיקה בחיי היומיום. עוד סוגיה שחייבת להיות מטופלת היא הגדלת הנוכחות המפלגתית הממוסדת ברשתות החברתיות ולא רק על ידי חברי הכנסת עצמם.

עידוד המעורבות במשחק הפוליטי, לצד חיזוק הכלים שמאפשרים לקיים דמוקרטיה פנים-מפלגתית בריאה ותוססת הם תנאי לחיזוק המוסדות המפלגתיים בישראל ולהשבת אמון הציבור במערכות השלטון. דווקא כיום, כאשר הכלים הטכנולוגיים זמינים מתמיד- המשימה הזו נראית אפשרית.

המאמר פורסם בדה מרקר