פשע השנאה בקהילה הרפורמית ברעננה אינו עוד תאונת "פגע וברח"

השארת הסכין וכתובות הנאצה ללא זיהוי בבית הכנסת הרפורמי ברעננה הן בעלות אפקט הדומה לתאונת "פגע וברח". הניסיון לברוח מאחריות ולא להזדהות, דומה לרצון להעלים את הרפורמים עצמם מהמרחב הציבורי. בדיוק באופן הפוך, מבקשים הרפורמים מהמדינה שכן תכיר ותיקח אחריות גם על פעילותם.

התמונה מתוך עמוד הפייסבוק של קהילת רענן

בשבוע שעבר שוב זכתה התנועה הרפורמית להשכמה רעה. חברי קהילת רענן הגיעו למשכן תפילתם וגילו שהם הקורבן התורן: כתובות גרפיטי כיסו את קירות המבנה בציטוט נבחר מספר עובדיה פרק א', ולצידם הונחה סכין ונרשמו לצידה שמותיהם של מנהיגי התנועה בארץ ובחו"ל. גם הסכין עצמה הפכה לייצוג טקסטואלי מצדיק דם ודממה מבית היוצר של הרמב"ם. הבחירה במקורות סמכות אלו לגינוי ולתקיפה לא מפתיעה במיוחד, ומגלה היטב מאיזה מחנה ערקו המפגעים. כעת הם נעלמים ונסתרים. הם יצרו תעלומה, פתחו מקרה חקירה, ומכאן זכו לכל כוחם. מעין תאונת "פגע וברח" אם תרצו, רק בכוונת מכוון.

תאונת "פגע וברח" מוגדרת לרוב כאשר המפגע מסתלק לאחר מעשהו הכואב, ובכך יוצר תעלומה ונרטיב של הסתרה וחקירה בפוטנציה. אמנם, תאונת פגע וברח מתקיימת לרוב ללא כוונת ראשית, כלומר לא מן הנמנע כי אדם אכן דרס בטעות אדם אחר והחליט להסתלק מהמקום מחשש לתת את הדין. בעוד במקרה הנוכחי אין כל ספק שהדבר נעשה במזיד ובזדון. ועדיין, עולה השאלה- מהו כוח הבחירה של השימוש בטקטיקה זו (של תאונת פגע וברח) ומדוע זו זוכה להתייחסות מיוחדת ברמה התקשורתית והחקירתית עצמה? האם משום שהפענוח לא ידוע ולא יודעים מי מבצעיו? אולי, אך לא רק.

לדעתי, באופן אירוני, אחרי שהשלימו את משימתם מגלמים המפגעים בעצם המעשה הנוכחי שלהם והיותם נעלמים במשוואה, את דרישתם הנשמעת מהרפורמים, כפי שעולה פעם אחר פעם מהצהרות של נבחרי הציבור שלהם, להעלים את עצמם מהמרחב הציבורי בישראל. בהסתרתם כעת את שמם ודמותם, הם דורשים להסתיר את הקהילות הרפורמיות כנוכחות נפרדות, מסמלים את המטרה המיוחלת להפוך את עשייתן של הקהילות הרפורמיות לסוד אסור ונתעב, ואת מנהיגותיהן למושתקות ומשותקות. קהילות שעושות את ענייניהן בחדרי חדרים, מתפללות באולמות סגורים, ועוטפות את נשותיהן בחדרים אטומים, בטליתות צבעוניות כמובן. תפיסה זו, של הסוד, היא זו שלמעשה מגדירה את המעשה "האסור" ומבנה אותו חברתית ככזה. אין כל ספק, שהרפורמים מגלמים בעשייתם את המעשה האסור בדרכי תורה ואמונה, לפחות מבחינתם של המפגעים עצמם.

ואף יותר מזה, חומרת האירוע של תאונות פגע וברח הוא לא רק בתוצאה הממשית ובנזק שגרמה, אלא בבחירה שבבריחה מהאחריות על התוצאה שהתקבלה. זו באופן דיאלקטי, הופכת להיות בדיוק אותה הדרישה הזועקת של היהדות הרפורמית ממשלת ישראל ומהחברה הישראלית לקחת אחריות על תהליכי פיקוח של מנגנוני הזהות היהודית בחברה הישראלית. התנועה הרפורמית בישראל מבקשת להיות השוטר, גם כשמולבשת עליה תלבושת הקורבן. היא מבקשת לקדם ציות לסדר חברתי יהודי חדש, ולהפקיע ממנהיגי כנופיות דרכים את הכוח להשתלט על דרכי החשיבה, האמונה והעשייה היהודית.

הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוני' בן גוריון וחוקר בתכנית זכויות אדם ויהדות במכון. המאמר פורסם לראשונה באתר: JOKOPOST