אום אל-פחם כמשל לכשלי התנועה האסלאמית

הוויתור על עיריית אום אל-פחם לא מסמל את סופו של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית אלא דווקא להיפך, הוא יכול לסמל את תחילתו של עידן חדש עבורה. עם זאת הוא מדגים היכן טמונים כשלי התנועה, מגבלותיה ונקודות חולשתה.

באוקטובר 2012, כשנה לפני מועד הבחירות לרשויות המקומיות, פרסם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הודעה מפתיעה, ובה נכתב כי לאחר בדיקה מעמיקה החליטו בפלג להימנע מלהשתתף בבחירות לראשות עיריית אום אל-פחם ומועצתה. באותה התקופה הייתה ישראל, שממילא אינה מגלה עניין רב בתהליכים פנימיים נטולי הקשר ביטחוני בחברה הערבית, טרודה בעניינים פוליטיים ארציים – פיזור הכנסת השמונה עשרה – ונמנעה מלהקדיש תשומת לב להודעה. כדי לעמוד על ייחודיות ההחלטה וכדי להבין מדוע אין מדובר בעוד מאבק כוח ושליטה ברשויות המקומיות, תופעה נפוצה במחוזותינו, אלא במהלך מרתק שאמור לעורר בנו עניין, יש לשוב לאחור ולהיזכר כיצד הגיעה התנועה האסלאמית להנהגת אום אל-פחם. כמו כן עלינו לבחון מהן הסיבות לפרישתה מהמערכת הפוליטית המקומית.

 

התנועה האסלאמית הפציעה כגוף מאורגן ופעיל בישראל בשנות השבעים, כחלק מתופעת ההתעוררות הדתית האסלאמית שפקדה את המזרח התיכון באותן השנים. כתנועה דתית, ששורשיה נטועים בהגות "האחים המוסלמים" היא התמקדה בפעילות רוחנית-חינוכית, (דַעְוַה, בערבית), שמטרתה להכשיר את הלבבות ולהכין את החברה למהפכה האסלאמית שעתידה לבוא. פעילות זו, שמרבים בצדק להשוותה לפעילות של תנועת ש"ס, התנהלה ביישובים הערביים ובסמוי מן העין הציבורית הכלל-ישראלית. בשנת 1989 החליטה התנועה בצעד נועז לצאת מאחורי הקלעים ולהתמודד רשמית בבחירות לרשויות המקומיות. ואכן, בכל היישובים שבהם בחרה התנועה להתמודד היא זכתה להישגים נאים. בחמישה מהם אף כבשה בסערה את כיסא ראש הרשות. היהלום שבכתר היה העיר אום אל-פחם, שבה זכה בתפקיד ראש העירייה צעיר בשם רַאא'ַד צלאח, ששם קץ לשליטתה רבת השנים של המפלגה הקומוניסטית בעיר. אפשר שהזמן שעבר השכיח את עוצמת הדברים, אך באותם הימים החלו בישראל לדבר בחשש על מהפכה אסלאמית מקומית. בשנת 1996 התפלגה התנועה על רקע נכונות מצד גורמים בתוכה להתמודד בבחירות לכנסת. בעקבות זאת הפכה אום אל-פחם, מקום מושבו של צלאח, למזוהה באופן מוחלט עמו ולסִמלם המובהק של הפלג הצפוני ושל הרדיקליות האסלאמית בישראל.

כרבע מאה לאחר אותו מהפך יצאה ההודעה המפתיעה מטעם הפלג הצפוני. אנשי הפלג הדגישו כי אין בכוונתם להחרים את הבחירות המקומיות (בניגוד לבחירות לכנסת), אך הבהירו שלא יביעו תמיכה במועמד או ברשימה כלשהם. ראש העירייה המכהן ואיש התנועה האסלאמית, השיח' ח'אלד חמדאן, שהחליט בכל זאת להתמודד על ראשות העירייה ברשימה עצמאית, מצא עצמו אחר כבוד מחוץ לתנועה. דוברי התנועה לא הרבו להתראיין, ובהתייחסויותיהם המועטות למהלך, בכלי התקשורת בערבית, הוצגה העמדה הרשמית כי לאחר 24 שנים הגיעה השעה להעביר את רסן השלטון לגופים פוליטיים אחרים. ברם, הסיבות למהלך היו מורכבות יותר, ובבסיסן עומד המתח התמידי בפעילות תנועת "האחים המוסלמים" בין האידיאולוגיה לבין המחויבות לחברה שבתוכה היא פועלת.

בשנים האחרונות התרבו הקולות בפלג הצפוני שהאמינו כי לקיחת חלק בחיים הפוליטיים המקומיים פגעה בתנועה האסלאמית. העיסוק בחיי היומיום המוניציפליים הוא קשה, מתסכל ומביא עמו לא אחת כישלונות ואכזבות. כישלונות העירייה והעימותים בינה לבין התושבים, תופעה שכיחה במקומותינו, פגעו במוניטין התנועה ובשמה, כיוון שבאום אל-פחם היה זיהוי חד-משמעי בין העירייה לבין התנועה האסלאמית. נוסף על כך לעתים התקשו מנהיגי התנועה להסתגל למעבר מהעיסוק הדתי-תאורטי לפרקטיקת היומיום המוניציפלית. במילים פשוטות, קל יותר לדבר על תאולוגיה ועל סוגיות מוסר דתיות מאשר לטפל בבעיות מחלקות המים והחינוך. גם שיתוף הפעולה בין העירייה לבין המדינה ומוסדותיה תרם ללבטי התנועה, הואיל וטמון בו כשל לוגי: התנועה מתנגדת לממסד הציוני אך כרשות מוניציפלית היא חייבת להישען עליו. הכשל  התבטא  במיוחד בשנים האחרונות, שבהן מוביל מנהיג הפלג הצפוני, רַאאִד צלאח, את מגמת ההתנתקות מישראל.

בסיכומו של דבר גברה דעתם של הסוברים כי ההשתתפות במערכה המוניציפלית אינה משרתת עוד את התנועה. להפך. היא פוגעת בדַעְוַה. אלה הזכירו לצאן מרעיתם כי הפעילות המוניציפלית איננה תכלית אלא אמצעי בלבד למימוש האינטרסים של התנועה האסלאמית ולשירות הדעוה לפיכך בשעה שפעילות זו מתנגשת במטרות התנועה, יש לוותר עליה לטובת התנועה.

הוויתור על עיריית אום אל-פחם אינו מסמל את קץ הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. להפך. הוא יכול לסמל את תחילתו של עידן חדש עבורה. בד בבד הוא מדגים היכן טמונים כשלי התנועה, מגבלותיה ונקודות תורפתה.