אזרחות בישראל: החזון ואחריתו

שולמית אלוני מעמידה את ההיבט הדמוקרטי של מדינת ישראל, ובפרט את עקרון השוויון, כאבן היסוד של הגדרת האזרחות. היא מתקוממת על הלכי הרוח הגזעניים שאנו עדים להם לאחרונה, אשר עומדים לדעתה בניגוד לחזון המכונן של מדינת ישראל.

החזון המכונן: מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. נקודה.

שני מסמכים מכוננים הוכרזו והתקבלו פה אחד על ידי הנהגת המדינה, הראשון עם הכרזת העצמאות והשני עם הקמת הממשלה הנבחרת הראשונה.

בהכרזת העצמאות נקבע כדלקמן:

מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות, תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, ותשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של "מגילת האומות המאוחדות".

באותו יום נפלא ומרגש הוכרז על מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית המבטיחה שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. כל זה בהכרזה על הקמת מדינת ישראל - ההכרזה שהיא המסמך המכונן של המדינה הצעירה ושל העם הנלחם על חירותו ועל ריבונותו.

המסמך המכונן השני, שאינו נופל בחשיבותו, הוא קווי היסוד של הממשלה הנבחרת הראשונה, שהובאו לכנסת ב-8 במרס 1949 ואושרו פה אחד ב-11 במרס. בממשלה זו היו שותפים מפא"י וכל ארבע המפלגות הדתיות: אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, המפד"ל והפועל המזרחי.
בקביעת המדיניות, בפרק השני של קווי היסוד, נקבע כך:

"חירות, שוויון ודמוקרטיה
בחוק שיבסס את המשטר הדמוקרטי והרפובליקני במדינת ישראל, יובטח שוויון גמור של זכויות וחובות לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ולאום; יובטח חופש של דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; יקוים שוויון מלא וגמור של האישה - שוויון בזכויות ובחובות, בחיי המדינה, החברה והמשק ובכל מערכת החוקים. תקויים חירות האיגוד וחירות הביטוי בעל פה ובכתב - מתוך שמירה על ביטחון המדינה, חירותה ועצמאותה ומתוך כבוד לזכויות הזולת. בכל מוסדות המדינה, העיריות ושאר הרשויות הנבחרות תתקיים זכות בחירה כללית ושווה ללא הבדל מין, דת גזע ולאום וללא כל סייג כספי. המדינה תספק את צורכי הדת הציבוריים של תושביה, אבל תמנע עצמה מענייני דת. שבת ומועדי ישראל יהיו ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל; שאינם יהודים, תישמר להם זכות ימי מנוחה בשבתם ובחגיהם."

אף על פי שעדיין אין חוקה למדינת ישראל, הכרזת העצמאות וקווי היסוד של הממשלה הנבחרת הראשונה הם שני מסמכים מכוננים, והם מעידים על הרוח הגדולה והטובה שהייתה בראשית קיומנו. אז לא נמצא ראש ממשלה שהכריז כי "עם ישראל" אינו קיים וכי קיים רק "העם היהודי" - זה שגדל ותפח בגולה, ששפתו אינה עברית ובבניין הארץ אין לו נחלה של ממש. הכרזתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ש"אין עם ישראל" נשמעה באוזניי כלשון הרע. פשוט משום שבכל אחד מסידורי התפילות, בכלל זה של ערב ראש השנה ויום כיפור, המילה "יהודי" או "יהודים" אינה קיימת! יש תפילה אחת חוזרת לאלוהים: "ושבת את שבות עמך ישראל..".

מישראלי ליהודי

ב-1992, על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הפכו אותנו נבחרינו מישראלים ל"יהודים" ואף נקבע שאנו מדינה "יהודית ודמוקרטית". לחוק הזה של "מדינה יהודית ודמוקרטית" אמנם הצלחתי להוסיף את הסעיף הראשון, המאזכר את תוכן ההכרזה על הקמת המדינה וקובע שזכויות היסוד של האדם בישראל יכובדו ברוח עקרונותיה, אבל מאז חקיקת חוקי היסוד של 1992 נוצק עוד תוכן יהודי למדינה ואילו הפן הדמוקרטי נותר בצל. יוזמות חקיקה דוגמת הדרישה ל"הצהרת נאמנות" למדינה וכן חקיקה השוללת מאזרחי ישראל שאינם יהודים זכויות בקרקע ואת הזכות להתיישב בקהילות יהודיות, אין בהם כדי להעיד על יצר דמוקרטי, אלא הם ביטוי לתהליכים של אפרטהייד ושל גזענות, השונים לגמרי מאותן הצהרות על "שוויון גמור לכל אזרחיה".

הכותבת היא חברת כנסת לשעבר מטעם מפא"י, רץ ומר"צ ושרה לשעבר. כלת פרס ישראל לשנת תש"ס על תרומה מיוחד למדינה ולחברה.