יריית הפתיחה למירוץ לנשיאות בצרפת: פריימריז צרפתיים בניחוח אמריקני

שנת 2012 תזמן לנו שתי מערכות בחירות מרתקות. בארצות הברית ינסו הרפובליקנים להדיח את ברק אובמה מהבית הלבן. בצרפת ינסו הסוציאליסטים להושיב בארמון האליזה נשיא מטעמם לראשונה זה שבע עשרה שנים. בשני המקרים שתי מפלגות האופוזיציה עורכות פריימריז למועמד לנשיאות, כאשר הסוציאליסטים בצרפת ערכו לראשונה פריימריז בניחוח אמריקני.

שניים מהמנהיגים החשובים בעולם החופשי נמצאים זה תקופה ארוכה בשפל של אהדה ציבורית כלפיהם. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שבשלהי 2008 נבחר לתפקידו מלווה בציפיות מרקיעות שחקים ובהבטחה להביא שינוי, הוא בשביל רבים (בארצות הברית ובעולם) אכזבה גדולה. גם עמיתו הצרפתי, ניקולא סרקוזי, שנבחר ב-2007, סובל משחיקה ניכרת במעמדו הציבורי. במצב עניינים זה אך טבעי הדבר שמפלגות האופוזיציה מזהות הזדמנות מצוינת לחזור לשלטון והתחילו להיערך לבחירות.

הצעד הראשון בהיערכות כזאת היא בחירתו של מנהיג, של מועמד מוסכם לנשיאות. בארצות הברית המועמד לנשיאות נבחר במסע ממושך של בחירות מקדימות הידוע בכינוי "פריימריז". לפני ארבע שנים נבחרו בפריימריז ברק אובמה וג'ון מק'יין כמועמדי המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית. הפעם, אף שבאופן פורמלי "עונת הפריימריז" תיפתח רק בינואר 2012, בורסת השמות אצל הרפובליקנים רוחשת כבר זמן רב (כנהוג, הפעם לא יתקיימו אצל הדמוקרטים פריימריז, והנשיא המכהן אובמה יזכה במינוי מחודש של מפלגתו). אישים שנחשבו מועמדים מבטיחים כגון שרה פיילין, מייק האקבי וכריס כריסטי הודיעו שלא יתמודדו, ונכון להיום רשומים שלושה עשר מתמודדים, מתוכם שלושה "רציניים": מיט רומני, ריק פרי ומישל באקמן. הפריימריז ימשכו אליהם מטבע בדברים עניין רב, וגם אנו נעקוב אחר המירוץ הזה.

הסוציאליסטים בצרפת מאמצים פריימריז פתוחים

מכיוון שהמדינות המרכיבות את ארצות הברית שולטות במידה רבה על ניהול ענייניהן הפנימיים, כל מדינה רשאית להכריע מי זכאי להשתתף בבחירות המקדימות. יש מדינות המאפשרות רק לחברי מפלגה רשומים ליטול חלק בבחירות (פריימריז סגורים). במקרים אחרים רשאי כל אזרח, בלי צורך להיות חבר מפלגה, להשתתף בבחירות (פריימריז פתוחים). שיטות אלה של בחירת מועמדים לנשיאות בגופים בוחרים כוללניים כל כך היו שנים רבות תופעה פוליטית ייחודית לארצות הברית. ואולם בשני העשורים האחרונים התמונה השתנתה, ומפלגות רבות בדמוקרטיות מערביות אימצו פריימריז לבחירת מנהיגי מפלגות או מועמדים לנשיאות. עם זאת, בניגוד למתרחש באחדות ממדינות ארצות הברית, הן אימצו פריימריז סגורים שבהם זכות הבחירה מוענקת רק לחברי המפלגה הרשומים, כמו שמוכר לנו במפלגות הגדולות בישראל.

ממש לאחרונה חלה התפתחות נוספת, כאשר כמה מפלגות הרחיבו את זכות הבחירה אל מעבר לחברי המפלגה, ואימצו דגם של פריימריז פתוחים. אחרי שהדמוקרטים באיטליה והסוציאליסטים ביוון אימצו לא מזמן פריימריז כאלה, לאחרונה הלכו בעקבותיהם גם הסוציאליסטים בצרפת. ההליך שבאמצעותו נבחר מועמד הסוציאליסטים וגוש השמאל לנשיאות נקרא "פריימריז אזרחים" (primaires citoyennes בשפת המקור). כדי להשתתף בבחירות אלה אין כלל צורך להיות חבר מפלגה. די להופיע בקלפי, לשלם תשלום סמלי של אירו אחד ולחתום על הצהרה בדבר הסכמה עם עקרונות השמאל. את השיטה הפתוחה אימצו כבר ב-2009 מוסדות המפלגה, בטענה שאת המועמד לנשיאות צריכים לקבוע לא רק 200,000 חברי המפלגה הרשומים, אלא כל האזרחים המגלים עניין.

בפתיחת שורותיה להשתתפות רחבה קיוותה המפלגה להשיג שני יעדים חשובים: ראשית, לייצר לכידות והסכמה סביב מועמד מוסכם שרוב תומכי השמאל יבחרו בו. יעד זה חשוב ביותר לנוכח העימותים הפנימיים הרבים המלווים את גוש השמאל בצרפת בעשור האחרון. ושנית, לשפר במידה ניכרת את הסיכוי לכבוש את כס הנשיאות, דבר שקרה רק פעמיים (פרנסואה מיטראן ב-1981 ופעם נוספת ב-1988) מאז ייסוד הרפובליקה החמישית ב-1958. הציפייה הייתה שיותר משני מיליון אזרחים ישתתפו בבחירות ויעניקו לא רק דחיפה משמעותית לקמפיין הנשיאותי של הסוציאליסטים, אלא גם חותמת של לגיטימציה עממית למועמד הנבחר. ההליך הפתוח ושלושת עימותי הטלוויזיה הפומביים בין המועמדים, שריתקו אליהם מיליוני צופים, הקנו למערכת הבחירות המקדימות הזאת ניחוח אמריקני.

מועמדים

לפני פחות מחצי שנה היה המועמד המוביל דומיניק סטראוס-קאהן, כלכלן צרפתי-יהודי עתיר מוניטין, שכיהן מ-2007 בתפקיד היוקרתי של ראש קרן המטבע הבינלאומית. ואולם במאי 2011 הואשם סטראוס-קאהן בתקיפה מינית של חדרנית בבית מלון בניו יורק, נעצר והתפטר מתפקידו. אף שבאוגוסט בוטל כתב האישום לאחר שהתגלו בעיות בעדותה של המתלוננת, מעורבותו של סטראוס-קאהן בפרשייה גרמה לשאיפותיו הפוליטיות נזק בלתי הפיך ובעצם חיסלה את סיכוייו לזכות במועמדותה של המפלגה הסוציאליסטית.

יציאתו הבלתי צפויה מהמירוץ הותירה שלושה מועמדים בולטים מקרב שישה. המועמדת הראשונה היא סגוֹלֶן רויאל (בת 58), מי שהייתה מועמדת המפלגה בבחירות הקודמות והפסידה לסרקוזי. המועמד השני, פרנסואה הולנד (57), היה בן זוגה לחיים של רויאל במשך שנים, ולזוג ארבעה ילדים. הם נפרדו זמן קצר לאחר הפסדה של רויאל בבחירות לנשיאות של 2007, והתמודדותם הנוכחית הסעירה לא רק את הזירה הפוליטית, אלא גם את מדורי הרכילות. להולנד ניסיון פוליטי לא מבוטל, ובין היתר כיהן כמזכיר הראשון של הסוציאליסטים בין 1997 ל-1998. מי שהחליפה אותו בתפקיד היא המועמדת השלישית מרטן אובּרי (61) המכהנת בו זמנית גם כראש עיריית ליל. אובּרי נחשבת מועמדת אידאולוגית יותר משני הקודמים. שני מועמדים נוספים - ארנו מונטבּוּר ומנואל ואל - מייצגים את הדור הצעיר יותר במפלגה. המועמד האחרון הוא ז'אן-מישל בּאייל מהמפלגה הרדיקלית, מפלגת שמאל קטנה, בת ברית טבעית של הסוציאליסטים.

תוצאות הסיבוב הראשון היו צפויות מהבחינה שהולנד ואוברי, שנחשבו לבעלי הסיכוי הרב ביותר לזכות, אמנם תפסו את שני המקומות הראשונים והעפילו לסיבוב השני שנערך שבוע לאחר הראשון, ב-16 באוקטובר. הפתיעו המפלה שנחלה רויאל כשהצליחה לגרוף פחות מ-7% מהקולות, וההישג של מונטבּוּר שזכה בכ-17% מכלל הקולות. כמעט שלושה מיליון צרפתים השתתפו בפריימריז, נתון מרשים ביותר המעיד על מעורבות פוליטית ועניין בבחירות הקרבות ובאות.

תוצאות הפריימריז הפתוחים בצרפת

מועמד/ת	סיבוב ראשון: 9.10.2011		סיבוב שני: 16.10.2011
	קולות	אחוזים	קולות	אחוזים
פרנסואה הולנד	1,038,207	39.2	1,607,268	56.6
מרטן אובּרי	806,189	30.4	1,233,899	43.4
ארנו מונטבּור	455,609	17.2	-	-
סגולן רויאל	184,096	7.0	-	-
מנואל ואל	149,103	5.6	-	-
ז'אן-משיל באייל	17,055	0.6	-	-
סה"כ מצביעים	2,661,284	-	2,879,14	-

מקור: www.liberation.fr

פריימריז פתוחים: השלב הבא בדמוקרטיזציה המפלגתית?

רמת ההשתתפות המרשימה שנרשמה השבוע בסיבוב הראשון של הפריימריז הפתוחים נתנה ללא ספק דחיפה חזקה מאוד למסע הבחירות של הסוציאליסטים ושיפרה אף יותר את סיכוייהם לזכות בבחירות באפריל. האם היתרונות הפוליטיים הברורים של השיטה הכוללנית הזאת תביא לידי המשך המגמה באופן שמפלגות נוספות ייאמצו פריימריז פתוחים? רמזים לכך התגלו לאחרונה גם אצל הלייבור בבריטניה, שככל הנראה הולכים לאפשר גם לאזרחים שאינם חברי מפלגה להשתתף בבחירות עתידיות להנהגת המפלגה.

האם שיטה כוללנית כזו יכולה להתאים גם לישראל? האם ניתן לדמיין, למשל, את קדימה, הליכוד או את מפלגת העבודה, מפקידות את ההכרעה מי יהיו מועמדיהן לראשות הממשלה לכל אזרח שישלם 5 ₪ ויצהיר על הזדהותו עם ערכי המפלגה? בהתחשב בתופעות הפוליטיות המפלגתיות שליוו פריימריז בישראל בעשור האחרון (מפקדי ארגזים, קבלני קולות וחברים מזדמנים שאינם מזדהים עם המפלגה שאליה התפקדו) התשובה לכך היא בהחלט לא. עדיין לא.

הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה בתרבות הפוליטית של הקומבינות הנהוגה כאן. כך למשל, אם תפתח קדימה את בחירת המנהיג לכלל הציבור, אין זה דמיוני לשער שתומכים רבים של הליכוד והעבודה יתייצבו ויצביעו דווקא למועמד הפחות אטרקטיבי במטרה לחבל בסיכויי המפלגה בבחירות הכלליות. בדומה, אם הליכוד יפתח את ההליך ומועמד מעורר מחלוקת כגון משה פייגלין יתמודד, קיים סיכוי סביר שהוא יזכה לא רק לקולות רבים של מצביעי ימין שאינם מצביעי ליכוד, אלא גם לתמיכה של מצביעי שמאל הרוצים לחבל בסיכויי הליכוד להיבחר.

בצרפת, כמו ברוב המדינות המתוקנות, אסטרטגיות "סוס טרויאני" שכאלה כלל אינן עולות על דעתם של האזרחים. בישראל עלינו לטהר קודם כול את ההליך המפלגתי מגורמים עוינים - בין השאר על ידי חיוב של תקופת אכשרה ארוכה לשם מימוש זכות ההצבעה. רק לאחר תקופת ביניים שבה ישוקם ההליך הפנים-מפלגתי ותשתנה בהדרגה התרבות הפוליטית, אפשר יהיה לשקול אימוץ פריימריז פתוחים לבחירת המנהיגים.