פרופ' ידידיה שטרן

ישראל נגררת לבחירות, בניגוד לכל הגיון, משום שחלק אחד בחברה שלנו מעוניין לבצע הפיכה במערכת המשפט וחלק אחד מתנגד לכך. נבחרי הציבור החליטו לשבור את הכלים מתוך אובססיה לעסוק בשאלות הנוגעות למינוי בעלי משרות במערכות המשפט. על כך נסב המשא ומתן בין ראש הממשלה לבין חליפו, ועל כך הוא קרס

האבל על רצח ראש ממשלה, ממניעים פוליטיים ודתיים, אסור שיתפוגג. עלינו לקשור את טראומת רצח יצחק רבין ז"ל עם תיקון ציבורי נרחב, כדי שתרומתו לאחר מותו תהא אף גדולה מתרומתו בחייו - גם למען הדורות הבאים

הוראת הרב קניבסקי לפתוח תלמודי תורה בניגוד לחוק, מדגימה לכל חלקי החברה הישראלית המשוסעת את האפשרות של מרי אזרחי כדרך לכיפוף שלטון החוק, והיא בעלת משמעות עמוקה לעתיד הדמוקרטיה הישראלית. על כן, יש להגיב עליה באופן מיידי ותקיף

מדינות יוצאות למלחמה כדי להגן על אינטרסים לאומיים גם כשהן יודעות שיהיה לכך מחיר בחיי אדם. כך גם במלחמה על שימור החרדיות בצל משבר הקורונה. ההנהגה הישראלית, מצדה, נמנעת ברשלנות פושעת מטיפול מקצועי ואכיפה קפדנית של ההנחיות עקב הפוליטיזציה של הטיפול במשבר

בהעדר הנהגה רלוונטית, כאשר חזית המאבק היא בכל מקום ובכל רגע, צו הגיוס מופנה לחברה האזרחית כולה. נדרש ארגון מידי של הכוחות היצירתיים, הלא פוליטיים, לשם הטמעה רחבה, עמוקה ומידית של המסר, שאנו נמצאים במלחמת דמים וצריבת סטנדרט ההתנהגות הנדרש לשם ניצחון בה

מול השיקול המרכזי, הבריאותי, על הממשלה לבחון את הפגיעה בערכים חיוניים אחרים. תפקידם של מנהיגינו הפוליטיים הוא לאזן ביניהם באופן שאף אחת מקבוצות הזהות והאינטרס לא תחוש מופלית לרעה באופן כרוני

מבין המשפטנים בדור האחרון, רות גביזון ז"ל התנשאה כמגדלור אינטלקטואלי ונכס אסטרטגי עבור החברה הישראלית. גם אם שירת חייה נפסקה, תלמידיה ותורתה נמצאים פה כדי להחיות את משנתה

בעידן הנוכחי, הרב-תרבותי, ממלכתיות היא הכלת המחלוקות והמגוון בחברה באופן שיאפשר את אחדותה. יש לתבוע אותה מראשי שלוש הרשויות ומבעלי השפעה ציבורית

הרעיון שמאחורי חוק הלאום ראוי ביותר. גם עיקר סעיפי החוק מקובלים על רוב מכריע בציבור. אף על פי כן, קבלתו לוותה במחלוקת סוערת שנבעה מהתעלמותו מהחובה להבטיח יחס שוויוני לאזרחי המדינה שאינם יהודים. ממשלת האחדות חייבת להקשיב לרצון הרוב ולהוסיף לחוק הלאום סעיף התחייבות לפעול ברוח הכרזת העצמאות

נתניהו יופיע, כאחד האדם לפני שלושה שופטים, שבסמכותם להכריע, בשמנו כולנו, אם הוא חף מפשע או פושע. זוהי המחשה מזוקקת של השוויון בפני החוק

הרוב הישראלי, מימין ומשמאל, חייב להודות לבג"ץ על שפעל כנדרש, בהתאם להגדרת התפקיד שלו. השמאל העמוק, ששכח מהי חזקת החפות, קיבל שיעור חיוני. הימין העמוק, ששכח כי יש שופטים בירושלים, קיבל תזכורת נדרשת

הדיון המשפטי ששודר השבוע בשידור חי בעניינו של ראש הממשלה נתניהו מצביע על המרחק שבין הדימוי הציבורי של בית המשפט לבין המציאות- הן לגבי אופן התנהלות הדיון והן לגבי תוכנו

על אף ההישגים הדמוקרטיים הכלולים בהסכם הקואליציוני ובלימת הפגיעה ברשות השופטת, כעת דווקא הרשות המחוקקת נמצאת בסכנה. האם בג"ץ יתערב בקשיים המשפטיים-חוקתיים שממשלת שני הראשים מעוררת?

על החברה החרדית לעשות חשבון נפש ולהבין שהם אינם יכולים להמשיך בניתוקם מן המדינה ובמקביל לא לתלות את גורלם בידי הרבנים. זו העת לחוזה חדש בין החברה החרדית למנהיגיה, ובינה לבין החברה הישראלית כולה

לא מעט דובר על התנהלותם של חלקים מהחברה החרדית בעת משבר הקורונה, וסירובם להקפיד על הנחיות משרד הבריאות. אולם כעת מתרחש תהליך קריטי לשילובם של החרדים בחברה הישראלית- דווקא בעקבות המשבר. על החברה הישראלית, מצדה, מוטלת האחריות להפסיק את שיח השנאה ולא להקים חוצץ

האם ניתן בעת הזו להעביר חוק שימנע מנתניהו לכהן כראש ממשלה, ומה תפקידו של בית המשפט בשאלת הרכבת הממשלה? בכירי המכון הישראלי לדמוקרטיה על חקיקה פרסונלית, שפיט ולא שפיט ושיקול הדעת של הנשיא

במדינה שאין לה חוקה מלאה ומגילת זכויות אדם, שחזונה נתון במחלוקת עזה בין שבטים שונים, שהמנהיגות שלה מתדלקת שיח שנאה, נדרשים שומרי סף חזקים ועצמאיים כנגד שימוש לרעה בכוח השלטוני שאנו מוסרים בידי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. עקרונות אלה צריכים להיות נר לרגליה של הממשלה החדשה שתקום

להורדת גיל הפטור לגיוס חרדים, כפי שהומלץ על ידי הוועדה שהקים הרמטכ"ל לבדיקת נתוני גיוס החרדים לצה"ל, יש אמנם יתרונות לא מבוטלים, אך הוועדה לא לקחה בחשבון שיקולים לוגיים וענייניים שלא ניתן להקל בהם ראש

כחלק מתפקידם של חברי הכנסת, ניתן להם בעת הזו גם תפקיד מעין-שיפוטי, במסגרתו בכוחם להכריע מי יהיו רשאים להתמודד בבחירות הבאות, ולמי מעמיתיהם להעניק חסינות. אולם בפועל, במקום הפעלת שיקול דעת אישי ומשפטי, התוצאות ידועות מראש, על פי השיוך המפלגתי של חברי הכנסת

ההכרעה האמיתית בשאלת החסינות של ראש הממשלה איננה בעד או נגד נתניהו כמנהיגה הפוליטי של ישראל - זו כבר תיערך ביום הבוחר, בחודש במרץ. ההצבעה על החסינות תהיה הצבעת אמון או אי אמון ברשויות אכיפת החוק בישראל

במאבק המתמשך בין המערכת המשפטית לבין המערכת הפוליטית - מערכת המשפט חייבת לשמור על מעמדה העצמאי ולשפוט ללא סייג וללא חשש מפגיעה במעמדה, אולם את ההכרעה בדבר שאלת הרכבת הממשלה על ידי אדם המואשם בפלילים, יש להשאיר בידי הציבור

אקטיביזם משפטי יכול להיות מוצדק כשמטרתו היא הגנה על זכויות אדם ומיעוטים, אבל האם יש לו הצדקה לצורך סילוק ראש ממשלה נאשם בפלילים מהמערכת הפוליטית, ערב בחירות? כיוון שהחוק לא מספק מענה לסוגיה, ההכרעה מונחת על כתפי הציבור

נאומו של נתניהו היה בבחינת בעיטה עזה בדלי המלא של הישגים שהוא צבר בשנות שירותו הציבורי הארוך. עליו להבין, ולהודיע לאומה, כי את הצדק המגיע לו הוא מבקש להשיג במהלך המקצועי, בבתי המשפט, ולא במהלך החתרני, ברחובות

אירוע ההתרמה של עמותת "עזרה למרפא" והדרת הזמרות מהבמה, הפגישו בין שני עולמות ערכיים: האחד דתי, השני ליברלי. בהיעדר תשתית חוקית שתסייע בפתרון הסוגיה, על שני הצדדים לכבד את בחירתו הערכית של האחר, ולפעול על פי אמות מידותיהם וצו מצפונם

המאבק בין הפוליטי למשפטי הגיע לנקודת רתיחה. זוהי שעתם של הפוליטיקאים לנהוג בממלכתיות ולהישאר נאמנים למסורת הדמוקרטית ולשלטון החוק, ולא לערער על הלגיטימיות של החלטת היועץ המשפטי לממשלה, תהא אשר תהיה, בדבר גורלו המשפטי של ראש הממשלה

שורת הרווח ידועה כמנוע הראשי של הקפיטליזם, אך כעת נראה שהמגזר העסקי נע לעבר גישה שונה, שמתעדפת את האינטרסים של כלל הצדדים המעורבים- ובהם העובדים, המדינה והציבור בכללותו. האם אנו צפויים להרגיש בהשלכות גם בישראל?

נראה כי תוצאת הבחירות יצרה רגע של הזדמנות לשינוי שיטת הממשל בדרך שעשויה לייצב את המערכת הפוליטית בשנים הבאות ולשפר את תפקודה. לכן אי אפשר להתרווח ולהירגע וחובה לנקוט פעולה שתמשיך את תנופת הנורמליות

פעם אחר פעם חובטים נבחרי הציבור בשלטון החוק, בכוונה להשיג יתרונות פוליטיים או אישיים. ההאשמות כלפי איילת שקד גם הן משחקות לידי המבקשים לפגוע בדימויו של שלטון החוק ובמעמדה של מערכת המשפט

יכולה להישמע טענה שהמבוקש על ידי קיים כבר בערכים המנויים במסמך רוח צה"ל ולכן לא נדרשת התוספת. אין בכוונתי להתווכח על כך. אבל, ככל שמובנת היום, יותר מבעבר, החשיבות של הדרך שבה נדרש הצבא לעסוק במחלוקת הישראלית, כך גם ראוי, לדעתי, לייחד לכך ערך נוסף במסמך הצהלי. אכן, לדעתי, הממלכתיות היא תנאי מקדמי הן לעצם האפשרות של הצבא לממש את שאר הסעיפים החשובים המנויים במסמך רוח צה"ל והן ליכולת התפקוד היעילה שלו

האם גיור משמעותו הצטרפות לעם היהודי, או לדת? הרבנות הראשית מכתיבה הליכים נוקשים ומסורבלים לעולים המעוניינים להתגייר, אך כיצד זה משרת את האינטרסים של העם היהודי בעידן הנוכחי?

ניתן להסביר את חוסר האמון של הציבור הדתי-לאומי בבית המשפט, אך החתירה והרצון לשלול ממנו את יכולת ההכרעה אינם בהכרח אסטרטגיים, ודומה שמשרתים אינטרסים קצרי טווח של המגזר, מבלי לקחת בחשבון תהפוכות ושינויים עתידיים

על אף שהבחירות האחרונות לא שיקפו שינוי משמעותי ברצון הבוחר, וכמשתמע מכך – בהרכב הממשלה, אין זה אומר שהקואליציה קיבלה מנדט חופשי מהציבור לשינוי האיזון בין המשפטי לפוליטי באופן חד ובוטה. בעוד ההסכמים הקואליציוניים נרקמים בחופזה, סוגיית האיזון בין השניים צריכה להתדיין ולהיעשות בשום שכל ובאחריות

במכתב שנשלח ליועמ"ש הוסיפו חוקרי המכון כי גם חקיקת פסקת התגברות שתמנע מבג"ץ לפסול את התיקון לחוק החסינות היא חלק מעסקת שוחד

יום הבוחר הוא הרגע שבו הפוליטיקאים נרגעים, מהומת היצרים שוככת, ונוצרת הפרדה בין הקמפיינים האגרסיביים של שלל המפלגות, לבין הקמת הממשלה וההסכמים הקואליציוניים שעוד נכונו. יום הבוחר הוא זמנם של הישראלים לנוח ממרוץ הבחירות וליהנות לרגע ממעלותיה של הדמוקרטיה הישראלית

קרוב לשליש מחברי הכנסת הבאה צפויים להיות דתיים, אך הדבר אינו בהכרח מעיד על הדתה בשורות הכנסת. אם יירתמו הפוליטיקאים הדתיים הדוגלים בהשתלבות הציבור הדתי-ציוני בחברה להסדרת נושאי דת ומדינה בכנסת הקרובה – תהיה זו הצלחה

פסילת מועמדים ומפלגות מלרוץ לכנסת, הנובעת מרצונה של דמוקרטיה להגן על עצמה, מחבקת אותה לא פעם חיבוק דב - וחוטאת למטרה. במקום לשים את האחריות בידי גורמים פוליטיים בעלי אינטרסים, מוטב יהיה להסתמך על הנורמות של הגבלת חופש הביטוי ולסמוך על הדמוקרטיה הישראלית שתדע להתמודד עם קיצוניים ומסיתים

באם יוגש נגדו כתב אישום, על ראש הממשלה יהיה לבחור בין תקיפת גורמי אכיפת החוק ושיסוי המונים נגד הלגיטימיות של המערכת עליה הוא אמון, או לפעול בממלכתיות ובאיפוק, לקבל את החלטת היועץ המשפטי לממשלה ולבחור בטובת המדינה על פני אינטרסים אישיים גרידא

בעוד מועד ההכרעה בעניין תיקי נתניהו קרב, חשוב לוודא כי התהליך מתבצע באופן אחראי, שקול ונקי מלחצים. קמפיין מימון ההמונים שנועד לעזור לנתניהו עם מימון הוצאות המשפט אינו סותר זאת, להיפך – הוא מאפשר הליך משפטי איכותי, תקין וראוי, ודווקא סירוב המדינה לכך מעוות את שלטון החוק

האם המפלגות הציוניות-דתיות עדיין רלוונטיות? בשונה מהחרדים או מהערבים, ששואפים להתבדל מהחברה הישראלית ולתחזק את זהותם בנפרד, הציונות הדתית שואפת, ומצליחה, להשתלב. שילוב של מנהיגים ציונים-דתיים בכלל המפלגות, במקום במפלגות סקטוריאליות, ייטיב עם הציבור ויפתח לו אופקים חדשים

בעקבות פרשת השוחד שנחשפה בימים האחרונים, מערכת המשפט, שנתפסת כמערכת האמינה, המקצועית והישרה ביותר מבין שלוש הרשויות – מתגלה גם היא כנגועה. אמון הציבור בה מתערער, והפגיעה בלגיטימיות של שלטון החוק עלולה להיות קריטית

הצבעה בבחירות הקרובות לגושים, במקום לאישים, תרסן את הקולות הקיצוניים בכל צד, תחזק את הקול המושתק של המרכז ותתרום לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית

האוניברסיטה העברית בירושלים, בבחירתה לשנות את שפת הלימוד מעברית לאנגלית, פותחת פתח מסוכן למוסדות אחרים להשכלה גבוהה ומדירה את השפה העברית ממרכזיותה בתרבות הלאומית, כשהיא זונחת את אחריותה כלפי החברה הישראלית

מבין כל חלקי החברה הישראלית, נראה שהדתיים מרכיבים משקפיים שונים מהשאר, ורואים את המציאות הנשקפת מהם בהתאם: מצב הדמוקרטיה מצוין, חברי הכנסת ממלאים את תפקידם כראוי ואפילו השחיתות איננה משמעותית בעיניהם. בין אם זו אופטימיות הנובעת מאמונתם או מהבולטות ההולכת וגדלה שלהם בזירה הציבורית – יש לתעל אותה לכוח בונה ומאחד, ולא קיצוני ומפלג

התגובות להחלטתו של היועמ"ש מימין ומשמאל בעניין תיקי נתניהו הן בגדר תסריט ידוע מראש, אך על שני הצדדים להיזהר מהתבטאויות שעלולות לשלול את מהותו של מוסד היועמ"ש או לערער על הלגיטימיות שלו בעיני הציבור הישראלי לאכיפת דיני העונשין בישראל

שני אזרחים ישראלים נחלו הישגים גדולים בזמן האחרון והביאו למדינה גאווה גדולה, אולם בעיני רבים מהציבור הישראלי הם עדיין נחשבים לאזרחים סוג ב'. למה? כי הם לא יהודים

העצרת לזכר יצחק רבין ז"ל בתל אביב חשפה בפנינו את פרצופה הצבוע של מעוז הליברליות הישראלית, וחוסר יכולת להקשיב למי שהגיע לייצג את הצד האחר של המפה הפוליטית. מסתבר שתל אביב יכולה לקבל שיעור בפלורליזם דווקא מבית שמש

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת ההצבעה על "חוק פסקת ההתגברות הצרה" לפיה הכנסת תכריע בענין מבקשי המקלט מבלי שבית המשפט יתערב: "זהו מדרון חלקלק שיאפשר לכל קואליציה עתידית- מימין, ממרכז ומשמאל- לפגוע בזכויות של כולנו. שינוי כללי המשחק בחוקי היסוד משיקולים פוליטיים צרים, נוגד את העקרונות הבסיסיים ביותר של משטר דמוקרטי תקין"

זה שני עשורים החברה הישראלית עסוקה בערעור אמינותו של המערכת המשפט. בעבר, היה זה בעיקר הימין שנשב צינה כלפי בית המשפט. כיום, במהלך שאין לטעות בזיהויו, השמאל פועל בצורה דומה

בניגוד למשפט הפלילי, שתכליתו להכריע בין קוטב האשמה לקוטב החפות, יום הכיפורים מציג אפשרות שלישית: אחריות

במקום לחזק את הרגש הלאומי - חוק הלאום יביא להחלשתו. סאגת החוק הפכה את המוסכמה המקובלת על הרוב המכריע של היהודים בישראל לעניין שהוא נושא לוויכוח

מהו המסר של תשעה באב הרלבנטי לחיינו במדינה ריבונית? האם ההכרה של ארה"ב בירושלים כבירת ישראל הופכת את יום האבל על "העיר האבלה והחרבה והבזויה והשוממה" לאנכרוניסטי ומיותר?

אזרחי ישראל עסוקים בהורדת ידיים מתמשכת בין השבטים השונים בנוגע לשאלות של זהות המדינה וחזונה. ביטוי דרמטי לכך, בעיצומם של שלושת שבועות האבל המציינים את התוצאות הטרגיות של המחלוקת שקרעה אותנו בסוף תקופת בית שני, נגול מול עיננו בדיון המתמשך בכנסת לקראת חקיקת "חוק יסוד: מדינת ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי"

אף שהחוק מיותר במובן המהותי - שהרי קיימת הסכמה רחבה מאד, מקומית ובינלאומית, כי ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי - ניתן היה להצדיק את חקיקתו כמהלך סמלי, חגיגי, שמנסח גם ברמה הנורמטיבית את תעודת הזהות הקולקטיבית של המדינה

הנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה על חוק הלאום: "חוק המעגן את זהות המדינה שאינו כולל את המחויבות לשוויון והסכמה רחבה יהיה בכייה לדורות"

מדוע אנשים שיהודיות המדינה היא מרכיב מעצב של הווייתם, כמוני, מתנגדים לה? אם החוק תמים, מדוע הקואליציה צריכה למתוח את שריריה – עוצר יציאות לחו"ל ואיסור על קיזוזים – כדי להעביר הצהרה שאין בה כל חידוש? האם מדינת ישראל, המתיימרת להיות אור לגויים, מוכנה להיות מדינת הלאום הדמוקרטית היחידה שאיננה מבטיחה שוויון לכלל אזרחיה? 

ברור מדוע בג"ץ דן בנושא גיוס חרדים לא פחות מעשר פעמים. ממשלות נפלו, מאות אלפים הפגינו, ושני חוקים של הכנסת בוטלו בגין המחלוקת על הגיוס. והנה, השבוע, משרד הביטחון הגיש הצעה חדשה למתווה חוק גיוס שאמורה להידון בכנסת. האם ההצעה מצליחה לאזן בין האינטרסים והערכים המתנגשים?

יגדיר כל אחד את זהותו כרצונו ואם חפצה נפשו בגיור, יעשה זאת בהליך על פי בחירתו. כיוון שהגיור משנה סטטוס משפטי של אדם, אין להפקיד אותו בידי פורום פרטי, גם אם כוונותיו נאצלות. נמצאת המדינה מפקידה את הסמכות לקבוע מי רשאי להגר לישראל ולקבל אזרחות מקומית בידי גופים פרטיים, על פי שיקול דעתם. נדרשת, אם כן, הסדרה בחוק של דרכי הגיור המוכר בישראל.

המתגיירים הקדומים הצטרפו בתודעתם אל היהדות במובנה הכפול, שהוא אחד: דת-לאום. כיום, לעומת זאת, רבים תופסים את היהדות כלאום או כתרבות. אם ניתן להיות יהודי חילוני, מדוע קיום מצוות ההלכה – אורתודוקסית או אחרת – הוא מדד רלוונטי להצטרפות ליהדות ומדוע יש להפקיד את מפתחות הלאום בידי רבנים?

מדינת ישראל היא סיפור הצלחה יוצא דופן במישורים רבים – ביטחון, כלכלה, מדע, חברה. ואף על פי כן, בתודעה הסובייקטיבית של רבים מהאזרחים, המדינה נתפסת כמדשדשת. ענן סמיך של ספקות מרחף מעל חיינו הלאומיים. מהי הסיבה לקיומו של פער זה?

נהוג לגנות את תרבות הסמוך, אך היא ראויה ליחס מורכב יותר. מצד אחד היא ביטוי לחוסר משמעת, ליהירות, להעדר מקצועיות ולחפיפיות . אבל מהצד השני תרבות הסמוך יוצרת מרחב המאפשר מימוש של יתרונות יחסיים וכישרונות שמאפיינים את הישראלים

האם ישראל, בת השבעים, הינה הצלחה מסחררת? או שמא המדינה על סיפו של תהום? מי צודק?

נראה שהממשלה נחושה לשנות את האיזון הקיים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת. הכנסת היא הגוף הנבחר המייצג את הרצון הקולקטיבי של האזרחים. אל לו לבית המשפט להעיז פנים, להתנשא, ולפסול מה ש"העם" מעוניין בו באמצעות נציגיו הנבחרים

אינך צריך להיות אדמו"ר, גם לא תלמיד חכם, כדי לדעת בוודאות שחוק הגיוס במתכונת שדורשים החרדים לא יעבור. אם כן מדוע הם מבקשים את מה שאין סיכוי שיקבלו?

בעוד נחקרת מידת אשמתו הפלילית של ראש הממשלה בנימין נתניהו בגין המעשים המיוחסים לו, אשמתו המוסרית אמורה להיות גלויה לעיני רבים - ללא קשר לדעותיהם הפוליטיות - ובראשם רבני הציבור הדתי-לאומי. היהדות מבקשת מהרבנים להיות קול ומדריך בנוגע לדרכו הישרה של אדם, אולם דווקא בעניין זה נרשמת שתיקה ארוכה מצדם

נדמה כי עוד רחוקה הידיעה בדבר נכונות אשמתו של ראש הממשלה בדבר המיוחס לו, אך תוצר לוואי של הפרשיות הוא הרס אמון הציבור בכוחו של שלטון החוק. דווקא בימים אלו יש לשוב ולהזכר כי מערכת המשפט בישראל היא המערכת המקצועית, האמינה והישרה ביותר מכל מערכות השלטון. יש לשים בה מבטחנו ולוודא כי היא תישאר טהורה, למען כולם 

הרוב המכריע של אזרחי ישראל, ובתוכם רבים מאד מלומדי התורה ואוהביה, מתקוממים נגד הקביעה כי התמסרות ללימוד תורה היא שוות ערך לשירות צבאי, הכולל סיכון הגוף והנפש ושלילת חירותו של אדם למשך תקופה ניכרת. היומרה להכתיב בכנסת, באמצעות הורדת ידיים פוליטית, חוק יסוד שעומד בסתירה ברורה להעדפות של הרוב המכריע הינה לא פחות ממקוממת

על רקע חשיפת ההתכתבות בין שופטת השלום לחוקר הרשות לניירות ערך: "אירוע חמור שיש ללמוד ממנו בכדי שלא יפגע אמון האזרחים במערכות שלטון החוק; יש לבחון ברמה העקרונית את מדיניות המעצרים לצרכי חקירה בישראל"

בית המשפט העליון הפך בדור האחרון למוקד עליה לרגל לכל מי שרוצה להטיח בו תלונות והאשמות. התקשורת, הכנסת, הממשלה והאקדמיה. סקטורים שונים בחברה הישראלית רואים בפסיקות הליברליות שלו סכנה לצביון הדתי-לאומי של מדינת ישראל, ומתיחות זו עלולה להתרגם לסכנה לבית המשפט העליון. על רקע זה, מינוייה האחרונים של שקד, שטיין וגרוסקופף, לתפקיד שופטים בבית המפשט העליון - הם בשורה מצוינת 

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת ההצבעה על חוק הלאום בוועדת המיוחדת: "הפרת האיזון בין היהדות לדמוקרטיה- הדרת ערך השוויון מהחוק מטרתה להגביר את השסעים ולפגוע בחברה הישראלית כולה"

הוא מעיד על עצמו כי הקדיש את חייו לשירות המדינה ולקידום טובתה על פי השקפתו. זו עדות אמת ועל כולם להודות בכך. הוא סבור, כסוקרטס, שנעשה לו עוול. ואולם, בניגוד ליווני אציל הנפש, במאמציו להיחלץ מאימת הדין הוא נופח רוח רעה בגחלים הלוחשות המאיימות למוטט את אמון הציבור בשלטון החוק. כאשר נתניהו מאשים כי מערכת אכיפת החוק "תופרת לו תיק" הוא מעדיף את האינטרס האישי שלו על פני טובת המדינה

יש להודות בצער שאילו היתה מועלית הכרזת העצמאות לדיון ציבורי כיום, ולהצבעה בכנסת, לא ניתן היה לגבש סביבה הסכמה רחבה. בעת הזו אנחנו בעיצומה של מלחמת תרבות שאיננה מניחה מקום לרתימה רחבה של הציבור לניסוח הסכמות חברתיות כוללות. לפיכך, שמירת ההכרזה כמעוז אחרון של הסכמה ישראלית היא אינטרס חשוב ביותר

הממשלה הנוכחית הצליחה, בישיבה אחת בלבד, לפגוע בשבעה תחומים אסטרטגיים כבדי משקל. ההתנהלות חסרת הפלורזליזם בכותל המערבי בראשם, לצד ההתרפסות לחברה החרדית ועירוב דת ומדינה. דו"ח אמריקאי אף מגנה את התנהלות הממשלה, ומאחר ובוושינגטון יושב נשיא פרו-ישראלי מובהק - אין ספק שמדובר בשיא חדש

הרב שטיינמן זצ"ל, שהובא לקבורה החודש בגיל 104, הנהיג קהילה מהצעירות בעולם: מחצית החרדים נולדו במאה העשרים ואחת. היחס כלפיהם הוא סטריאוטיפי, וסטריאוטיפים – חיוביים או שליליים - הם מכשלה לפיתוח שותפות בין החרדים לבין שאר הישראלים. לפיכך יש חשיבות גדולה לחשיפת העובדות על החרדים, כפי שנעשה בשנתון החברה החרדית בישראל 2017

עם פרסום הצעת "חוק יסוד החקיקה" של השרים בנט ושקד, הנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה קוראת לחברי הכנסת ולשרים להסיר מסדר היום אחת ולתמיד את הרעיון של פסקת ההתגברות המאפשרת לכנסת לשוב ולחוקק מחדש חוקים שבית המשפט העליון פסל מטעמים של היעדר חוקתיות.

השיחה הישראלית רוויה ביקורת עצמית נוקבת על "המצב". מוסיקת הרקע לחיינו הציבוריים היא מהז'אנר הדיכאוני; סימפוניה מתמשכת של "תוגת הישראליות". על רקע זה, מפתיע לקרוא את מדד הדמוקרטיה 2017: מתברר, שבמענה לשאלה מהו מצבה של ישראל, רק מיעוט קטן סובר שהמצב "רע" או "רע מאד". כשליש משיבים "ככה ככה", וכמחצית האזרחים מעריכים כי המצב "טוב" או "טוב מאד"

הפרדה בין המינים במרחב האקדמי עלולה לזלוג גם למרחבים אחרים כמו תחבורה ציבורית, מוסדות בריאות, מופעים ציבוריים, ובעצם כל מקום שבו כולנו מהלכים יחדיו

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת ההצבעה על חוק ההפרדה בקמפוסים: "הצעה דרמטית שעשויה להשליך לא רק על האקדמיה אלא על כלל המרחב הציבורי בישראל"

ההגדרה החוקתית של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" מסמלת את הרצון לשלב בחיינו הלאומיים השפעות משני מקורות שונים: היהודי-מסורתי והדמוקרטי-ליברלי. לעיתים, נשמעת טענה בציבור האמוני כי המרכיב הדמוקרטי-ליברלי הוא בבחינת "סוכן זר", האומנם? האם ה"חוץ" הוא בהכרח התייוונות אסורה?

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון: "כוחות השוק כבר מזמן התגברו על החוק שאינו נאכף- נדרשת הסדרה אמתית ורחבה של יום המנוחה"

בהשוואה לאזרחי ישראל הערבים, אנו מתייחסים ליהדות התפוצות כבשר מבשרנו, אך כשהדבר נוגע להתנגשות בינה ובין השבט החרדי, אנו מתנכרים לה. האנחנו האזרחי במדינה חייב לכלול את הערבים, והאנחנו הסמלי והאנחנו המשפחתי חייב לכלול את יהודי התפוצות.

פסק הדין באשר לשבת התל-אביבית הדגים את הקשר שבין זהות השופט לבין הכרעתו: שני השופטים הדתיים פסקו בדרך המתאימה להעדפות אופייניות לציבור הדתי, ואילו חמשת חבריהם הכריעו בכיוון ההפוך. למערכת המשפט דרושים שופטים שלבם מכוון אל המכנה המשותף של חלקיו המרכזיים של הקולאז' הישראלי

הצעה להפקיע סמכויות מהרשויות המקומיות בנושא מסחר בשבת: "מהלך כוחני שלא יעמוד במבחן המציאות - יש לקדם הסדר רחב המקיף את כל סוגיות השבת"

פרויקט המשפט העברי איננו עוסק בהדתה, אלא בטיפוח וביצירה של תרבות. לא בקבלת עול מצוות ההלכה, אלא בבחירה סלקטיבית של עקרונות (להבדיל מנורמות קונקרטיות) שראוי לקבל מהם השראה עבור שיטה משפטית מודרנית הומניסטית של מדינת לאום יהודית

וידוי, במהותו, הוא אקט של חשיפה, ולכן בעל אופי פרטי במיוחד. ברגיל, אדם אינו מפיץ דיבתו רעה והווידוי נאמר בחביון התפילה הפרטית. אבל, כמה מפתיע, הווידוי שבתפילה מנוסח דווקא בלשון רבים: אנחנו אשמנו. הדבר משקף תודעה קבוצתית של המתוודה. החטא של האחד נזקף גם לחובת חברו – בבחינת ערבות הדדית או אחריות מיניסטריאלית של בני הקבוצה למעשים של הפרט. ימים נוראים לפנינו, והאחריות המשותפת הצרובה במסורת היהודית, היא מסודות ההצלחה של מדינת ישראל

יוחנן פלסנר נשיא המכון ושני סגניו למחקר, פרופ' מרדכי קרמניצר ופרופ' ידידיה שטרן, על השלכות החוק בנוגע לאופיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

בהנחיית: יהונתן ליס, הכתב הפרלמנטרי של עיתון הארץ

השרים בנט ושקד מפירים את האיזונים בין הרשויות ועלולים להוביל למציאות חוקתית אפלה וחסרת תקדים שבמסגרתה כל שלטון שייבחר בעתיד יהיה נטול רסנים ומגבלות ובעל מאפיינים אוטוריטריים

הדרמה סביב אי גיוס בני הישיבות שוברת כל שיא אפשרי. רוב החרדים אינם מתנגדים למדינה או לצבא. הנושא הפך לפצצת זמן מתקתקת על השולחן הלאומי שהמשפט לא יכול לפרק אותה. יש לאמץ מתווה גיוס המכיר בחשש החרדי מפני פגיעה בזהות, איננו כופה גיוס על הפרט, אך מעודד גיוס רחב היקף מתוך שימוש בתמריצים כלכליים – חיוביים ושליליים

עם השנים צברנו יכולות פוליטיות ודיפלומטיות, תקשורתיות ומודיעיניות, טכנולוגיות וצבאיות. על מדינת ישראל מוטלת החובה לעשות בהן שימוש אקטיבי ונחוש כדי ללחום באנטישמיות באשר היא. זוהי אחת המשמעויות החשובות של היותנו מדינת הלאום של העם היהודי, ולא רק מדינת אזרחיה

לראשונה, הרשות השופטת ביטלה חוק שהועבר לכאורה באופן תקין לחלוטין. חוק מס ריבוי דירות בוטל משום שמהלך הדיון בוועדת הכספים של הכנסת היה נגוע בפגמים היורדים עד השורש. פסק הדין חושף דרמה גדולה. אפשר, שכדברי שופט המיעוט מזוז, ההכרעה החדשה פותחת תיבת פנדורה, שלא יהיה קל לסגרה מחדש. איפה הגבול בין התערבות גסה לבין שמירה על הליך תקין?

ועדת חוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת החוק של חברי הכנסת מקלב וגפני, המבקשת להסמיך את בתי הדין הרבניים לדון בסכסוכי ממון בהסכמת שני הצדדים. הצעה זו, מבקשת לעגן סמכות שנפסלה בעבר בבג"ץ, והופכת את בתי הדין הרבניים לגוף מגשר

איננו יכולים בלי הלוויתן. תומס הובס, שכינה כך את השלטון, הבהיר את נחיצותו של כוח מרכזי לשם תפקודה של חברה מתוקנת שמקיימת סדרים שמבטיחים לנו יציבות, יעילות ובטחון. גם חז"ל, מפי חנניא סגן הכהנים, מבטאים רעיון דומה: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו"

מצד אחד חרדים וחרדים לאומיים פועלים לעיצוב הסדרי דת ומדינה על בסיס מדיניות הלכתית מחמירה. מהצד השני, דום שתיקה. הרוב היהודי, מנהיגיו הציבוריים ונציגיו בכנסת מגלים אדישות לא מובנת, חוסר עניין וחוסר נכונות להשקיע תשומות פוליטיות בנושאי דת ומדינה

מדינת ישראל מסבה שוב כתף קרה לזרמים הדתיים הלא-אורתודוקסיים בניגוד לכל הגיון, היא החליטה לתקוע אצבעות בעיניה של הנהגת יהדות התפוצות כאשר "הקפיאה" את מתווה הכותל זאת לאחר שהצליחה להביא את הצדדים להסכמה על מתווה סביר

הקוד האתי שפירסם פרופ' אסא כשר להתנהלות המרצים במל"ג יפגע בעצמאות המוסדות האקדמים ובאיכותם והוא מנוגד לחוק המל"ג

הרוב הישראלי, כולל הימין הרך, מוכן לוותר על חלק גדול מהשטחים אם תקום אי-פעם מנהיגות פלסטינית אמינה, שתחתום על הסדר שלום בר-קיימא

הלומדים בטקסי תיקון ליל שבועות מנהלים שיחה עם העבר והעתיד באמצעות איגרת אוהבים - ה"תורה" במשמעותה הרחבה - המועברת מיד ליד במרוץ שליחים רב דודי

איך שוברים את מונופול הרבנות בנושא הכשרות? מדוע רפורמת הרבנות הראשית היא קוסמטיקה בלבד? האזינו לפרופ' ידידיה שטרן וד"ר שוקי פרידמן על הצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה למתווה עצמאי ובלתי תלוי במערך הכשרות. כזה שיחסוך לכולנו בזבוז כספי ציבור

בניגוד לכותרות הצעקניות ועל רקע המשבר הדמוקרטי המחריף בעולם המערבי אנחנו יכולים לנופף בגאווה בנתון הבא: כ – 85% מהישראלים סבורים שכדי להתמודד עם האתגרים העומדים לפנינו עלינו לשמור על האופי הדמוקרטי של המדינה

מעולם לא נהנו היהודים מחירות פיזית כמו כאן ועכשיו. גבנו הכפוף ממסע הגלות הזדקף, ונשמתנו הרצוצה השתקמה. אבל את המשימה הגדולה באמת - חירות הרוח - לא מימשנו

סיפורו של המשכן הוא סיפור של גבולות שיש למתוח; איזונים שיש לחוות; בקרה הדדית של כוחות מנוגדים.

מסתבר שהליברליות המערבית היא ציפוי דק שממהר לקרוס בעתות מצוקה. האם אנחנו, הישראלים, שונים?

מה פשר המהפך התודעתי שעבר העם, תוך ארבעים יום, מהמעמד נורא ההוד של הר סיני אל מעשה העגל? דומה שקיים קשר פנימי בין שני המאורעות, המהווים יחדיו מהלך פסיכולוגי-חינוכי אחד. במסגרת זו אציג שני סוגים של קשר: האחד, עוסק במתח שבין המוחשי למופשט; השני, במתח שבין כפיה לחינוך.

אנו רגילים לחשוב על המשכן כעל המקום שבו בא לידי ביטוי כוח היצירה האומנותי היהודי. הפסוקים בפרשה מלמדים אותנו אחרת.

עיקר עניינן של ארבע הפרשיות החותמות את ספר שמות הוא בתיאור המשכן והתפקוד בו. על פי המסורת, המשכן מלווה את בני ישראל לא רק במדבר, אלא גם עם כניסתם לארץ כנען, דרך גלגל, שילה, נוב וגבעון, משך תקופה ארוכה של כ – 440 שנים. מה תפקידו?

על בית המשפט העליון בישראל מוטל הנטל הכבד של עמידה מול השררה בתנאים לא פשוטים. עליו להגן על זכויות האדם והמיעוט בישראל כנגד רוב מזדמן בכנסת, כנגד מנגנון בירוקרטי דורסני, כנגד שאפתנות פוליטית פוגענית.

מדוע הוצב סיפור מתן תורה בין העיסוק בסדרי הדין שבפרשת יתרו ובין המשפטים המופיעים בפרשתנו? על המקור הכפול של משפט ההלכה היהודי

בשוכבו פצוע על הכביש הצליח המחבל שהרג אזריה לבצע ארוע טרור אסטרטגי ולחצוץ בין העם לצה"ל ולחשוף את שבריריות הלכידות שלנו

עשרת הדיברות מממשים את הייעוד של הזהות היהודית, לכונן ממלכת כוהנים וגוי קדוש. אך מדוע הם מנוסחים בלשון יחיד?

הניסיון במרה מנחית את עם ישראל מהגבהים של שירת הים אל השגרה היבשה, שבה החוק והמשפט הם ששולטים. בכך מתחיל תהליך הגמילה של העם מניסים

בשמאל צריכים לחוש אמפתיה לסבל המתיישבים בעמונה ובימין צריכים לשמוח על ניצחון שלטון החוק שהוא ערך לאומי ראשון במעלה, המחזק את הממלכתיות.

סדרת מאמרים של פרופ' ידידיה שטרן על פרשות השבוע. פרשת "בא ערב רב"- על משמעות הביחד של עם ישראל והאחריות שבאה עם הזהות.

סדרת מאמרים של פרופ' ידידיה שטרן על פרשות השבוע. פרשת שמות- על ניסים ותפקידם.

סדרת מאמרים של פרופ' ידידיה שטרן על פרשות השבוע

סדרת מאמרים של פרופ' ידידיה שטרן על פרשת השבוע מהעיתון מקור ראשון. פרשת וארא- על ניסים ותפקידם.

מכתב הרבנים הקוראים לבוא לעמונה ולהתנגד לפינוי מחייב זהירות יתרה בשל תפקידם בחברה הדתית ואחריותם כלפי ציבור המאמינים.

התגובה הציבורית ביחס להרשעת החייל אלאור אזריה חושפת שבר עמוק בחברה הישראלית. המשימה המשותפת שלנו כחברה אחראית וחפצת חיים היא לשמר ולחזק את האמון בצה"ל ובמפקדיו, ולבלום כל ניסיון להכניסו לשיח הפוליטי.

במדינת השבטים המפוצלת, ממצאי מדד הדמוקרטיה מעודדים ומעוררים אופטימיות.

לקראת יום ההולדת השבעים של המדינה יש לפעול לעיצוב יום אזרחי מאחד ובו סדר היום הישראלי הסוער, רווי המחלוקות, יוחלף באותו יום בשיחה על המכנה המשותף. נחגוג בו את הצלחתנו לקיים דמוקרטיה חיונית, היחידה במזרח התיכון, תוך הדגשת המאמצים לתת תוכן מהותי לסולידאריות הכלל-ישראלית.

חלקם של יוצאי הציונות הדתית בעילית המשפטית של ישראל גדול ממשקלם באוכלוסיה, אף שגדולי רבניה בזים לה בלבם ובפיהם.

60 שנה עברו מטבח כפר קאסם, שהפך אירוע מכונן בגיבוש הזהות של המיעוט הערבי בישראל ונקודת מוצא בדרך הארוכה שבה הוא צועד לשם מימוש זכויותיו. ואולם, אזרחי ישראל הערבים עדיין נתפסים על ידי רבים, רבים מידי, כ"אחר" שיש להסתכל בו ממרחק, ובעין חשדנית, מיעוט שהאזרחות שלו היא על תנאי תמידי.

משה רבנו, בנאום הפרידה שלו מעם ישראל, ממליץ על בחירת השופטים הראויים במילים הבאות: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם.." (דברים א, יג). החכמה – בקיאות במשפט, הבינה – הכושר האינטלקטואלי, אין בהם די. נדרשת תכונה שיפוטית נוספת: "ידועים לשבטיכם" – מקובלים ונתפסים כמייצגים בדעותיהם את המגוון הרחב של זהויות בחברה כולה.

בראש השנה עלינו לחדש את מחויבותנו למדינה. נזכור כי היא האחראית על החרב ועל השלום והיא המכשיר החברתי היעיל ביותר להתמודדות עם חלק גדול מאי הוודאות בחיינו: "מי ברעב ומי בצמא; מי ברעש ומי במגפה".

פרס סבר כי עתידה של הזהות היהודית תלוי ביצירת האפשרות לכל אחד להיות פרשן של היהדות, בקולו שלו.

הציבור הדתי-לאומי, התופס את עצמו כאליטה משרתת, חייב להוביל מהלך היסטורי של קואליציה כלל-ישראלית למען שבת ייחודית, גם אם לא הלכתית. 

סקר פלסטיני-ישראלי משותף, של פרופ' הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה וד"ר שקאקי מהמרכז הפלסטיני לחקר מדיניות ולסקרים, שהתפרסם השבוע, חושף עובדה מרתקת: ערביי ישראל, מבחינת עמדותיהם כלפי "הסכסוך" והיחסים בין ישראל והפלסטינים, מהווים קבוצת מרכז מובהקת. מהן השאיפות ארוכות הטווח של הפלסטינים כלפי ישראל? והפחד מהזולת באשר הוא?

אנחנו משוחחים את עצמנו לדעת במונולוגים ללא דיאלוגים, בטיעונים מקבילים שלעולם לא ייפגשו, בפרצופים פעורי פה ונעדרי אוזניים. מחליקים מטה במדרון שסופו חורבן. 

מקרה הבריטי, הפוליטיקה הממסדית הובסה באמצעות מנגנון ההכרעה העתיק - הדמוקרטיה הישירה שמתווה דרך לקבלת החלטות פופוליסטיות. המענה לכך הוא הדמוקרטיה הייצוגית שמאפשרת לאזרח לבחור את המחליטים הטובים ביותר עבורו.

לקראת שבועות ובעקבות יום הגיור בכנסת, עומד פרופ' ידידיה שטרן על אתגרי מערך הגיור הממלכתי בישראל והדרכים לפתרון מצוקתם של מאות אלפי ישראלים והבעיה הגדולה שיוצר תהליך הגיור בין היהודים בישראל ליהדות התפוצות

סדרת המאמרים "הלכה ציונית" - על הדיסוננס שבין העמדה ההלכתית לבין מציאות החיים במדינת ישראל הריבונית. 

לצד פטריוטיותו העמוקה והאומץ הציבורי של האלוף גולן הוא שגה בהתבטאותו שגיאה קשה בכמה רבדים. כל קצין בכיר חייב להסס בטרם יתבטא בדרך שתקלע את הצבא, בעל כורחו, לתוך עין הסערה של המחלוקת הציבורית בישראל.

יום העצמאות ה-68 של המדינה משכיח את "תוגת הישראליות" ושם באור הזרקורים את המגמות החברתיות והכלכליות החיוביות שפוקדות את עמנו. אין ספק כי בימים אלו, ישראל מדורגת במקום הראשון במדד האושר היהודי של כל הדורות כולם.

פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון ולשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, מביע במאמר בידיעות אחרונות עמדת נחרצת נגד ההחלטה שלא לאפשר שירת נשים במוסד בטקס יום השואה. לפי פרופ' שטרן: "הדרת נשים משפילה ומבזה אותן ופוגעת בכבוד האדם שלהן. 

האיום הסכינאי האמיתי טמון בשיבוש המצפן המוסרי שלנו. נדרשת מנהיגות אחראית שלא תיכנע לרוח הרעה אלא תכניע אותה. אסור להניח למושכלות יסוד הומניסטיות, שמבדילות אותנו מאויבינו, להפוך לשק חבטות של פחדים ושל אינטרסים פוליטיים.

השבועות האחרונים מדגימים את בלבול המערכות שאנו חיים בו בשלוש זירות ענק: כלכלה, צבא ודת. כל אחת מהזירות מציפה שבר עומק, כרוני, בחברה הישראלית: השבר החוקתי, השבר המוסרי והשבר הדתי. 

בימים בהם אין ניסים גלויים, אנו נדרשים להתמודד אל מול האתגרים המוצבים בפנינו בצורה אחראית ואוטונומית, כקבוצה וכפרט. סיפור יציאת מצרים טבע את חותמו בנפש האומה ומייצג את האיזון הנדרש בין ההבנה כי אנו מתקיימים במישור רחב יותר לבין הצורך לבחינת מציאות ריאלית, דבר המאפשר את המשך קיומנו כעם.

הצעת חוק המקוואות מבקשת לטהר את מקווה הטהרה מקונסרבטיבים, רפורמים ואורתודוקסים – בעיקר נשים – שמעוניינים לטבול בהתאם לאמונתם ורגשותיהם, גם אם דרכם איננה תואמת את הדרך החרדית.

לפני ימים אחדים הניח ח"כ ניסן סלומינסקי על שולחן הכנסת הצעה לתיקון חוק יסודות המשפט. הצעה זו עלולה להיות, שלא בכוונת מכוון, מעשה בלעם במהופך: המציעים, אשר באים לברך, עלולים לצאת מקללים.. כיצד?

השבוע נפל דבר בישראל: מונה השופט החרדי הראשון. לא מדובר בהצנחה סמלית מלמעלה אלא במינוי "רגיל" של חרדי מוכשר כשופט בערכאה נמוכה. לכאורה, עוד מינוי שגרתי; בפועל, הנפת דגל נוסף במהפכה הדרמטית העוברת על הציבור החרדי בישראל.

נראה שבהתנהלותה התקציבית מתנערת המדינה מתקצוב ארגונים שמעוניינים להנגיש תרבות יהודית לחברה הישראלית ברוח ציונית של כלל ישראל. התנערות זו מבטאת העדפה סקטוריאלית לקידום תפישה אחת של "יהדות" בלבד ובכך פוגעת בערכי יסוד.

החברה העסקית היא משחק קבוצתי, מרובה משתתפים, שכל אחד מהם הוא שחקן וטו הכרחי. אין צורך לפנות לטיעונים של צדק חברתי כדי להצדיק התחשבות הוגנת באינטרסים של כל אחד מהשחקנים.

האינטרס לשמר את הממלכתיות מעבר לצורך של המדינה עצמה, הוא גם האינטרס העצמי של כל אחד מהמיעוטים בישראל, על מנת שיוכלו להבטיח כי חינוך הדור הבא לא יהיה מסור בידי מיעוט אחר. אז מה צריך לעשות?

גיוס החרדים לצה"ל הוא לא רק ראוי אלא גם בר ביצוע, ללא מאבק תרבותי ודתי, ובלבד שהמערכת הפוליטית תפעל באופן חכם, שיאפשר לחרדים לבצע את השינוי ההיסטורי בקצב ובתנאים מתאימים. לכאורה התיקון הנוכחי לחוק מאפשר זאת, כיוון שהוא מקציב נצח של תשע שנים אך עם זאת הוא גם חדשות רעות.

יש להמשיך להחמיר עם אלה שזהותם הסובייקטיבית הקודמת אינה יהודית, ובאמצעות הגיור הם רוצים לשנות אותה. מנגד, ראוי להקל עם עם מי שזהותם הסובייקטיבית הקודמת היא של יהודים ואת הגיור הם מבקשים רק כדי לאפשר באופן חיצוני את תחושותיהם הפנימיות.

"על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", נאמר מחר בתפילת כל נדרי, הפותחת את תפילות יום הכיפורים. אבל מי הם אותם "עבריינים"? 

במסורת היהודית נתפסים הימים שבין כסה לעשור כימים של רפלקסיה והתבוננות עצמית. זהו מסע אינטימי בו האדם מתעמת עם מעשיו, בוחן אותם באופן ביקורתי, מזהה את כשליו, מודה בהם, ומקבל על עצמו שלא לחזור עליהם. האם התשובה האישית והפרטית מספיקה לנו כקולקטיב?

ראוי לכל אחד מאתנו לשאול את עצמו בכנות: מהי האחריות שלי לטרור היהודי שמכה בנו? האם ידיי נקיות מדמה של הנערה הירושלמית ומדמו של התינוק מהשומרון? כיוון שמקרי הרצח המזוויעים האלה, המונעים כול כולם משנאת ה"אחר", נעשו במרחב הציבורי של כולנו, במשמרת הריבונית שלנו, איש איננו יכול להסתפק בגינוי ולפטור עצמו מחשבון נפש. 

לרגל ט' באב מגיב ידידיה שטרן לפרופ' דוד אנוך שתקף התבטאות שלו בערב ההתנתקות: "מי שחושב שהיחסים בין בני אדם, החוט המקשר בני חברה אחת, יכולים להיות מבוססים רק על שורת הדין הפורמלי — החוק שקיבל הכשר שיפוטי — סופו שיחזה חורבן."

כיצד ניתן לטפל בדה לגיטימציה ותופעות החרם? פרופ' ידידיה שטרן על המחויבות שלנו כמדינת ישראל לשמירה על זכויות האדם, והפגנת רגישות לערכים הומניסטיים. 

פרשת מנדלבליט מבטאת את הצורך לעסוק בתיאום הציפיות בין יועץ למתייעץ בשירות הציבורי, אשר ככלל שונה במהותו מהייעוץ המשפטי הפרטי

מדינה יהודית איננה רק סמלים, או שמות של אתרים – אלא גם, ובעיקר, מימוש של אורח חיים יהודי כקולקטיב שנושא באחריות לעצמו ולזולתו. רק במדינה יהודית יכול להתנהל דיאלוג, בעל אופי ציבורי, בין ערכים דמוקרטיים-ליבראליים לבין ערכים יהודיים-מסורתיים. מדינה יהודית היא מכשיר הכרחי לשם תיקון עם, כלפי פנים; ותיקון עולם, כלפי חוץ.

במערכת הבחירות הזו לא עוסקים בסוגיית דת ומדינה. המחיר שנשלם על כך הוא פגיעה בזכויות אדם, בערך השוויון, במעמדה של הדת במדינה ובעקיפין באופייה היהודי של מדינת ישראל.

הר הבית היה מאז ומתמיד מקור של געגועים ומושא תפילותיהם של יהודים בכל רחבי העולם היהודי. סוגיית העלייה להר מורכבת מאד, הן לאור היסטוריית הפסיקה ההלכתית בנושא והן לאור הרגישויות שהנושא מעורר וההשלכות שלו על המצב באזור. סגן נשיא המכון, פרופ' ידידיה שטרן מנתח את סוגיית עליית היהודים להר הבית. 

יום הזיכרון לרצח יצחק רבין ז"ל יכול למלא את החסר אם יהפוך להיות "יום הדמוקרטיה הישראלית". סדר היום הישראלי, העשיר והכאוטי, מדגיש את ההבדלים בינינו. החוויה הדמוקרטית יכולה להיות עשירה ונדרשת מחשבה יצירתית שתדגיש את צבעיה וגווניה. הגאווה המוצדקת שלנו, בהיותנו הדמוקרטיה היחידה באזור, צריכה להיחגג ביום הדמוקרטיה בכל מקום: תכניות לימודים וטקסים ייחודיים, שידורים חגיגיים, תפילות בבתי הכנסת ובמסגדים.

האם הפצ"ר, שהוא יועץ משפטי של הצבא, היה צריך לתפקד כיועץ משפטי של הרמטכ"ל (כקבוע בחוק שיפוט צבאי) או כמי ש"מפקח על השלטת המשפט בצבא" (כקבוע באותו חוק עצמו)?  על חלקו של אלוף במיל' אביחי מנדלבליט בפרשת הרפז.

בתאריך 20.10.14, התקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה שולחן עגול בנושא "אתוס הלחימה בצה"ל". בהקשר זה ניתן ביטוי לעמדת הנהלת המכון, לפיה הממלכתיות של צבא חייבת להישמר מכל משמר. על הצבא להגן על המדינה, אך אין מקום, במסגרת דברו של מפקד לפקודיו, להתייחס לאויבי המדינה כאל אויבי האל. בעקבות ריאיון רדיו שהתקיים לאחר מכן, נשמעו דברים בעין הסערה שאנו מבקשים להסתייג מהם.

כיצד נקיים צבא ממלכתי שחייליו מגיעים מחברה רב-תרבותית, מרובת מחלוקות וחזונות מתחרים? בן-גוריון פירק את הפלמ"ח וטיבע את אלטלנה כדי לבסס את ממלכתיות הצבא. מהו המעשה המקביל עבור דורנו?

כיפת הברזל לא הצליחה לגונן על הישראלים מפני פגיעתו הרעה של טיל מדויק ויעיל - טיל שנאה בין יהודים וערבים אזרחי ישראל - שתוקע טריז משמעותי בין חלקי החברה. כיצד נתגונן – יהודים וערבים – מפני הזיהום הגזעני שהחל פושה בנו?

עיקר העניין בהצעת חוק הגיור הוא ברצון להבטיח אחדות בהליכי הגיור בישראל, אך לא אחידות. האחדות מבטאת את הממלכתיות הישראלית ואת הרגישות להשלכות הלאומיות של הגיור, ואילו אי-האחידות מבטאת את התבלין החריף, העשיר והמעשיר של ההלכה היהודית: כבוד הדדי בין בעלי מחלוקת שהיא לשם שמים.

טולטלתי השבוע על רכבת שדים רגשית - שעצבות, גאווה וחרדה זורקים אותה מצד לצד – נוכח קביעותיו של בית המשפט ביחס לראש עיר הבירה וראש הממשלה לשעבר. בצד העצב, הגאווה והחרדה קיימת גם התקווה: מאחורינו עשור של ניקוי אורוות. הפעולה העיקשת של מערכות אכיפת החוק בישראל נושאת פרי.

דווקא מתוך שולחן הסדר הבטוח והמוגן אנו נקראים להמשיך את המסע היהודי של הזדהות עם החלש והמודר. אם נבין שהאחר הוא אני, הגאולה ההיסטורית של אבותינו תהפוך לגאולה מתמשכת גם עבור דורנו. מאמר מיוחד לכבוד חג הפסח.

היום, ראש חודש אדר בו שרים "ונהפוך הוא", יוצאת הקהילה החרדית יוצאת היום מהגטו אל כיכר העיר הישראלית בהפגנת כוח, שכן החוק המוצע לשוויון בנטל הוא היפוכו של החוק הרצוי ומחריף את אי השוויון.

בג"ץ הוא שחקן מרכזי בסוגיית גיוס החרדים והוא שהכריח את הכנסת לחוקק את החוק לשוויון בנטל עליו עומלת ועדת שקד בימים אלה. אך החוק המתגבש מסתמן כבעייתי ונשאלת השאלה - האם הכנסת עומדת לחוקק חוק שיכריח את בג"ץ לבטל אותו?

בשנת 2013 התבקש בית המשפט לשוב ולהכריע אם ישראליות היא רק קטגוריה אזרחית או גם קטגוריה לאומית והוא קבע כעובדה כי הדין הישראלי דוחה את הדגם של לאומיות אזרחית.

בוועדת שקד מונחות שתי הצעות: האחת, מבקשת לאיים על החרדים בסנקציות פליליות אם לא יעמדו ביעדי הגיוס. השנייה, מבקשת לעודד את הגיוס באמצעות מערך של תמריצים כלכליים (חיוביים ושליליים). מי צודק? 

על הכנסת להתעשת. אסור לה לוותר על השגת היעד של קידום השוויון בנטל, אך עליה לעשות זאת שלא באמצעות סנקציות פליליות, שנזקן גדול מתועלתן. חשוב לדרבן את מגמות השינוי בקהילה החרדית באמצעות הפעלת מנגנונים כלכליים ותוך שמירה על כבוד האדם החרדי וקהילתו. לא צריך להיות ניוטון כדי להבין זאת. 

מאמר ראשון בסדרת מאמרים התמפרסמים ב – Jewish Week, שמטרתה להציע לקוראים דיון מתמשך בטור דו-שבועי, בסוגיות שעל הפרק, בארצות הברית ובישראל, שמבטאות את היחסים המשלימים והמתוחים בין היהדות לבין שיח זכויות האדם.

רבים מאתנו חווים באופן אישי את הנס המרתק, שבהגיע התאריך הקבוע בלוח השנה העברי – ימים נוראים – אנחנו מצליחים לעצב מצב רוח אישי של חשבון נפש. ולוואי ונצליח לשחזר מצב רוח זה גם כציבור, כלאום. שנה טובה לכל בית ישראל.  

על המדינה לאמץ מדיניות ציבורית אחראית בהקצאת המשאבים הלאומיים ללימוד תורה. שימוש נבון בהם, כתמריץ שלילי וגם חיובי, יביא את ההנהגה החרדית להבנה שהדרך להבטחת קיום מכובד של חברת הלומדים תלויה בהחלטותיה. 

הרבנות הראשית, מייסודו של הראי"ה קוק, נכבשה לפני עשרים שנה על ידי השקפת העולם החרדית. השבוע התברר שהשליטה החרדית תמשך גם בעשור הבא. זהו כשלון משולש: פוליטי, דתי ותרבותי.

המושב הנוכחי של הכנסת מסתיים בעוד כשבועיים. מלחששים שמאחורי הקלעים מתנהל מאבק בשאלה האם יש לחוקק את חוק הגיוס לחרדים במחטף מהיר או שמא יידחה המהלך למושב הבא. לכאורה זוהי שאלה טכנית; בפועל זהו מבחן אמיתי, חשוב ביותר, למידת הכנות של המצהירים על רצונם ומחויבותם לפוליטיקה חדשה. 

על הטיעונים בדבר היתרונות בקיום משאל עם כתנאי לוויתור על שטחים מאפיל הר גבוה של טיעוני נגד. לא בכדי העדפנו עד היום את הדמוקרטיה הייצוגית על פני הדמוקרטיה הישירה. משאל עם הוא מכשיר כוחני שיחליש את יכולת התפקוד של בית המשפט מצד אחד ויפגע בסמכות הכנסת מצד שני.

ברחוב החרדי מתחולל מאבק שליטה בין קבוצת רוב מתונה לקבוצת מיעוט קנאית סביב שאלת ההשתלבות בחברה הישראלית. אף שמדובר במאבק פנימי, קברניטי המדינה מתנהלים בעיוורון חברתי שדוחף את הרוב החרדי המתון לזרועות הקנאים.

פעם קראו לה רות, היום זו נטשה. שתיהן הגיעו לארץ ישראל מתוך רצון להשתקע כאן, כבנות המקום. רות החליפה זהותה, ממואבית ליהודייה, ודמה נמסך בדמנו בשדות בית לחם. עד כדי כך, שעל פיה המסורת דוד המלך והמשיח העתידי הם צאצאיה. ונטשה? גם דמה נמסך בדמנו, שהרי ילדיה מסכנים את חייהם בשירות בצה"ל, אך זהותה נותרה כשהייתה – אמנם ישראלית, אך לא יהודייה. 

"אסור לנצח את החרדים ואסור לתת להם לנצח. הגיע רגע האמת. אם נניח לשיח השנאה ולבריחה מהחלטות להכתיב את הדרך - אין לנו עתיד. אם לא נשלב זרועות עם הציבור החרדי הענקי - יתפורר הבית היהודי תוך דור. נדרש ואפשרי פתרון רגיש שמתחשב בציפור הנפש של שני הצדדים בדרך ממצעת.." מאמר דעה על אחד השברים הבולטים בחברה הישראלית: השוויון בנטל.

"הגיעה העת לכריתת ברית היסטורית בין המתונים בשני המחנות. אסור להקשיב לשיח השנאה המתייג את החרדים כטפילים ונבערים מחד, ואת החילונים כשונאי דת ועוכרי היהדות מאידך. זה הזמן לפוליטיקה אחראית שרואה בגיוס החרדים - תוך התחשבות בציפור נפשם - שני צדדים חיוניים של אותה מטבע לאומית.

לאחר הבחירות, ולקראת המשא ומתן הקואליציוני, חשוב להכיר בתוצאה המרכזית של המערכה: לפנינו הזדמנות ייחודית לשינוי פני המדינה כך שתהיה, בו זמנית, יהודית יותר ודמוקרטית יותר. 

הכול עוסקים באמירתו של נפתלי בנט, מנהיג המפלגה השלישית בגודלה בסקרים, כי אם יקבל פקודה, כחייל, לפנות יישובים, יסרב. לכאורה, זוהי קפיצת מדרגה במתן לגיטימציה לקולות המפרקים של הריבונות הישראלית. האומנם?

הרוב השקט במגזר חייב לגבש עמדה רוחנית־דתית חלופית לעמדה החרד"לית. המאבק על אורח חייו של הדור הבא עדיין פתוח.

חוק טל שימש בעיקר ככסות למדינה נגד ביקורתו של בג"ץ, עד שפקעה סבלנותה של מערכת המשפט. מאז ביטול החוק עסוק הצבא בגיבוש הצעותיו, ובינתיים לא השתנה דבר בדחייה הגורפת של גיוס חרדים. החברה הישראלית צריכה להחליט מה היא רוצה באמצעות שוק הרעיונות והכנסת, ורק אז להטיל את המימוש על אנשי הצבא והאוצר.

הטייסים אינם אוטומטים מבצעיים, אלא אינדיבידואלים בעלי ערכים ועולם רגשי. ואולם, הם חיילים בצה"ל והאחריות על ביצוע המשימה מוטלת עליהם על פי חוק. את הוויכוח הלגיטימי על רציות המשימה אין לבצע על גבם. ידידיה שטרן ואבי שגיא בעקבות העצומה הקוראת לטייסי חיל האוויר לסרב לתקיפה באיראן.

בכירי הרבנים שלחו מכתב לנבחרי ציבור, בבקשה להתערבותם המהירה, כדי למנוע את תיקון החוק לשוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות, שעבר באחרונה בכנסת בקריאה טרומית, הדורש להעניק פטור למוסדות חינוך תורניים מחובת ההנגשה לאנשים עם מוגבלויות, החלה על כלל מוסדות הציבור בישראל.

דבריו של פרופ' ידידיה שטרן שהיה חבר בוועדת פלנסר לשוויון בנטל.

הסכם ממשלת האחדות שנחשף בהמשך לקריאה לבחירות חדשות לכנסת יוצר הזדמנות היסטורית לשבירת הקיפאון הנוכחי של מערכת המשילות בישראל בה לאינטרסים צרים- סקטוריאליים יש הכוח לבלום רפורמות פוליטיות ולמנוע פריצות- דרך בנושאים בעלי עניין לאומי.

בד בבד מסמיך ההסכם רוב גדול לפעול ללא אופוזיציה משמעותית. ממשלת האחדות חייבת לפעול באחריות, לנצל את ההזדמנות ולהעביר רפורמות בשיטת הבחירות הישראלית ולקדם חלוקה שווה יותר של נטל השירות הצבאי תוך שמירה על עצמאותו של בג"צ ועמידה על זכויות המיעוטים.

בין שני האפיונים של המדינה שורר מתח, אבל אי-אפשר ליישבו באבחה. נדרש תהליך מתמשך, הבשלה רב-דורית שתחזר אחר פרשנויות שאינן מחדדות ומתנצחות אלא מעגלות ומשלימות. האשליה שניתן, או שרצוי, להכריע בין יהדות לבין דמוקרטיה חייבת להתפוגג.

ג'ון דמיאניוק מת. האיש שהוצא נגדו פסק דין מוות, אך זוּכּה לבסוף, סיים את חייו הארוכים במוות טבעי. שלושים שנות הליכים משפטיים, בשלוש מדינות, הגיעו אל קצן פחות או יותר בלא כלום. רוב הציבור חושד שדמיאניוק הוא איוון האיום, רוצח ההמונים, ובאוויר מורגשת תחושת ההחמצה. ואולם האם מדובר בכשל משפטי? התשובה טמונה בהבדל המכריע שבין עשיית צדק לבין עשיית משפט. 

פסיקת בג"ץ המבטלת את חוק טל, עלולה להתברר כמשגה היסטורי: היא עלולה להפוך את מגמת ההשתלבות ולקפד את ראשם של ניצני השינוי. יש להצטער על שבג"ץ, המתאפק שלושים שנה בסוגיה זו, לא היה מוכן להמתין עוד מעט עד להבשלת התהליך החברתי.

לפי "חוק לפיד 2" כל אדם שיכריז בעל פה, בכתב או בהתנהגות על כוונתו לרוץ לכנסת, יחוייב להקים מפלגה בתוך 14 יום, ולא יושתו עליו קנסות מופלגים.  יש הטוענים כי ההצעה פסולה משום שהיא פרסונאלית, יש בה היבטים רטרואקטיביים, והיא מביאה לתוצאות אבסורדיות ויש הטוענים כי זו זכותם של נבחרי ציבור לנסות ולצמצם את מספר המפלגות ואולי ניסיון זה יביא לחיזוק המפלגות ולא לפיצול הכוחות. קראו שתי דעות שונות לגבי החוק.

סדר היום הישראלי מציג תמונה מעוותת של המציאות המתמקדת בקבוצות שוליים - סיקריקים, נערי גבעות ושמאל פוסט-ציוני. ידידיה שטרן סבור כי כדי שיהיה לנו עתיד משותף עלינו להרחיק את עצמנו משיח השנאה ולהוקיע את קבוצות השוליים.

הדרת נשים היא פרקטיקה שכיחה בכל מקום: מהאקדמיה הליבראלית ועד לשוק העבודה הקפיטליסטי. ואולם, המדירים ה"רגילים" אינם גאים במעשיהם ומשתדלים להכחיש אותם. מנגד, הדרת נשים על רקע דתי גורסת הדרה לכתחילה. כביכול, נשים הן מכשול, דבר עבירה, ולכן יש לצמצם נוכחותן ברשות הרבים. טיעוני כזב אלו הפכו להיות תוקפניים במיוחד באחרונה. מדוע?

שליש מחברי הכנסת הגישו הצעה לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. עיון בהצעה זו מעלה כי מנסחיה סבורים שכדי להבטיח את אופייה היהודי של המדינה יש לפגוע באופייה הדמוקרטי. דווקא על רקע המחויבות העמוקה למדינה שאופייה ומהותה יהודיים, נדמה כי מדובר בהצעת חוק מסוכנת. קראו את מאמרו של ידידיה שטרן.

הדמוקרטיה הישראלית ניצבה בפני לא מעט אתגרים במהלך השנה החולפת. נדמה כי לא תמיד הצליחה הכנסת להתמודד עם אתגרים אלו בצורה הטובה ביותר, וכי לעיתים קיים היה פער בין סדר יומה לבין הקולות שעלו מן הציבור. קראו את רשמיו של ידידיה שטרן מן השנה החולפת.

ישראל חוגגת השבוע עצמאות מדינית בת 63 שנים, אך סובלת עדיין מתסמינים של חוסר בגרות ועצמאות במישור הזהות והביטחון העצמי. ידידיה שטרן טוען כי עצמאות אמיתית תושג כאשר המדינה תאמץ זהות יהודית ודמוקרטית אמיצה, ותסתמך לא רק על צבאה, אלא גם על שורשיה.

האם אנשי דת עומדים מעל החוק כאשר הם מביעים עמדה דתית? ידידיה שטרן טוען שיחד עם כח, הנהגה והשפעה מגיעה גם אחריות גדולה, וכי הניסיון לפטור רבנים מן האחריות הזו כלפי החברה האזרחית וחוקיה הוא הרסני.

ראשי המכון הישראלי לדמוקרטיה מתריעים מפני התקפה על הדמוקרטיה הישראלית – בהצעות חוק, במכתבי רבנים ובהקצנת השיח נגד כל מי שנתפס כאחר. הדמוקרטיה אינה רק שיטת ממשל ומוסדות שלטון, אלא מהותה בקיום ערכים דמוקרטיים של שוויון, חופש וזכויות אדם. מאמרם של אריק כרמון, מרדכי קרמניצר וידידיה שטרן.

ממשלת ישראל דנה בימים אלה במתן תוקף משפטי לגיור הנערך על ידי צה"ל. באופן מפתיע, אולי, מתנגד למהלך זה הרב הראשי לישראל. ידידה שטרן מסביר ומחווה את דעתו.

באחרונה הודיעה המדינה לבג"ץ, כי גיורם של אלפי חיילים עולים על ידי אותה מדינה, באמצעות הצבא, "מוטל בספק". ידידיה שטרן סבור כי זוהי עורלת לב אכזרית, טיפשות חברתית וחוסר אחריות לאומית. המדינה היהודית והדמוקרטית נוקטת מדיניות רשמית, בלתי מוסרית, של הונאת הגר.

בישראל חיים כ-300 אלף עולים שאינם מוכרים בחוק כיהודים, אך המיעוט החרדי הלא ציוני נועל בפניהם את שערי הגיור. מדובר בפצצת זמן חברתית רבת עוצמה. הכנסת מנסה לטפל בבעיה באמצעות חוק רותם. ואולם ידידיה שטרן סבור כי חוק זה הוא חוק גרוע משום שהוא מפקיד את הסמכות הבלעדית בענייני גיור בידיה של הרבנות הראשית ומחריף בכך את הבעיה. הוא מציע להעביר את האחריות לגיור מהידיים החרדיות המחמירות לידיהם של רבנים מתונים, שיישמו מדיניות שתחבק את הגרים.

כיצד ראוי ללמד אזרחות בישראל? יש המצדדים בשיטת לימוד ניטרלית לחלוטין, ויש הגורסים כי צריך לעסוק בכוונה תחילה בקונפליקטים הקיימים. ידידיה שטרן מציע פשרה רב-שלבית ומדגיש את חשיבות לימודי האזרחות בהיותם הזירה שבה אמור להתנהל השיח על הזהות הישראלית בפתיחות, באחריות ומתוך ביקורת.

למדינת ישראל תעודת זהות כפולה: מצד אחד, היא חברה במשפחת האומות הדמוקרטיות, שתרבותן ליברלית ומערבית; ומן הצד האחר היא מדינה ייחודית, מדינת הלאום של העם היהודי. כך נוצרת שניוּת – בין תרבות המערב לבין התרבות היהודית המסורתית, בין האוניברסלי לפרטיקולרי. ידידיה שטרן ושחר ליפשיץ מאחלים לחברה הישראלית שבשנה הקרובה תשכיל לבנות גשר ממשי בין התכנים האוניברסליים לבין התכנים הפרטיקולריים המעצבים את החיים היהודים הלאומיים בדורנו.

חרם  אנשי הרוח נגד הופעות באריאל, כמו גם האיום לחרם נגד האוניברסיטאות של תנועת "אם תרצו" מצדו השני של המתרס, משמשים מכשיר למי שהחלטות המדינה אינן מוצאות חן בעיניו. ידידיה שטרן מזהיר שהתארגנות קבוצתית נגד החלטות דמוקרטיות שכאלו היא בבחינת משיכה חזקה מדי בקצותיה של הטלית הישראלית. הטלית הזאת, שבה ארוגים חיינו, עלולה להיקרע.

לאחרונה גיבש ראש הממשלה ועדת שרים בראשותו של שר המשפטים כדי שתבחן את הסוגיה של הגבלת שכר הבכירים. ידידיה שטרן גורס שההסדרה של שכר הבכירים מוצדקת, רציונלית ומתבקשת במציאות הישראלית.

גם מי שחולק על התנהלות בית המשפט בעניין פרשת עמנואל צריך להכיר בכך שאת החלטות בית המשפט הישראלי חובה לכבד. ידידיה שטרן מבקש לבדוק כיצד סכסוך נקודתי הפך לסכסוך עקרוני על דת ומדינה.

הגישות היהודיות בנוגע לגיור התפתחו במהלך הדורות ושיקפו נסיבות וצרכים משתנים של הקולקטיב היהודי. ואולם כיום חילוקי הדעות על הגדרתו של מוסד הגיור קריטיים לעתידו של העם היהודי יותר מאי-פעם, ולראשונה הם נוגעים גם למדיניות הראויה למדינת הלאום היהודית.

תקופה זו בלוח השנה – בין חג הפסח לימי הזיכרון ויום העצמאות – משקפת באופן מובהק את החיבור הלאומי בין היהדות לישראליות. קראו את מאמרו של ידידיה שטרן, שבו הוא דן בחיבור הזה ובקבוצות השונות שמתקיפות אותו: תומכי "הנורמאליות", החרדים, ערביי ישראל – וקבוצה חדשה ומפתיעה הנוספת אליהם: הלאומנים.

מהפכה תרבותית – לא פחות - עומדת להתרגש על מדינת ישראל. הצעת תיקון לחוק שיפוט בתי דין רבניים היא מתכון לאסון. אם תתקבל הצעת חוק זו, יבוא הקץ על הבלעדיות של חוקי הכנסת במדינת ישראל. 

המכון הישראלי לדמוקרטיה ואתר וואלה! מסכמים את העשור הראשון של האלף השלישי של ישראל. מה השתנה באמון האזרחים במדינה? מה חדש ביחסי הדת והמדינה? האם יש לתקן את שיטת המשטר הנהוגה? מומחי המכון הישראלי לדמוקרטיה וואלה! בפרויקט מיוחד.

מצע לדיון לקראת כנס ריבונות ורבנות מאת פרופ' ידידיה צ. שטרן

הדירקטוריון אמנם נבחר בידי בעלי המניות, אך הוא איננו שלוחו אלא שלוחה של החברה עצמה. דיני החברות והרגולטור נועדו לוודא שחברי הדירקטוריון ושאר נושאי המשרה בבנק יראו לנגד עיניהם אך ורק את טובתו של מי שמשלם את משכורתם – הבנק. 

סקירת מאמרו של ידידיה צ' שטרן 'בין שופט לשיפוט', בעקבות צאת ספרו של אהרן ברק שופט בחברה הדמוקרטית*

מהי השבת? תלוי את מי שואלים. שומרי המסורת רואים בה יום קדוש, מעין עולם הבא. ביאליק, המשורר הלאומי, כינה אותה 'היצירה הגאונית ביותר של הרוח העברי'.

נייר רקע לכינוס הרביעי של המועצה הציבורית.