חילופי שלטון בניו-זילנד

מהפך בניו-זילנד: בעקבות הבחירות האחרונות לפרלמנט שנערכו ב-27 בנובמבר 1999, ולאחר תשע שנות שלטון שמרני, מרכיבה כעת מפלגת הלייבור את הממשלה. הלן קלארק, מנהיגת הלייבור, החליפה את ג'ני שיפלי שכיהנה כראש ממשלה מטעם המפלגה הלאומית השמרנית. למפלגת הלייבור 49 מושבים מתוך 120 מושבי הפרלמנט, וכדי לבסס רוב היא כוננה קואליציית מרכז-שמאל עם סיעת "המערך" (Alliance), שזכתה ב-10 מושבים. נוסף לכך, היא נהנית מתמיכה של מפלגת הירוקים, שזכתה בשבעה מושבים.

מערכת בחירות זאת הייתה השנייה במסגרת שיטת הבחירות החדשה שאושרה בשני משאלי עם בתחילת העשור. לפי השיטה הקודמת נבחרו כל חברי הפרלמנט במחוזות בחירה חד-נציגיים כלומר, המדינה חולקה למחוזות בחירה כמספר המושבים בפרלמנט. כל מחוז בחירה שלח נציג אחד - זה אשר זכה ברוב רגיל באותו מחוז. שאר הקולות, שניתנו למועמדים המפסידים, ירדו לטמיון. שיטה רובית זאת מיטיבה במובהק עם המפלגות הגדולות וגורמת עוול למפלגות בינוניות וקטנות, שהתמיכה האלקטורלית בהן אינה משתקפת בחלוקת המושבים בפרלמנט.

בראשית העשור החליטו הניו-זילנדים לזנוח את השיטה ולעבור לשיטה יחסית שתעודד פרלמנט ייצוגי ופלורליסטי יותר, אשר ייתן ביטוי לגורמים שייצוגם היה מקופח בשיטה הישנה (בעיקר הנשים ובני המיעוט המאוּרי). מצד שני, לא היה רצון להתנתק מהקשר המסורתי החשוב בין הבוחר לבין נציגו במחוז הבחירה.

בהתאם ליעדים אלו אומצה שיטת בחירות יחסית מעורבת: כל מצביע משלשל לקלפי שני פתקי הצבעה. בפתק הראשון הוא מצביע בעבור רשימה מפלגתית. זהו הפתק שלפיו מובטחת היחסיות בפתק השני הוא בוחר את הנציג של מחוז הבחירה, כמו בשיטה הישנה. שישים וחמישה ממושבי הפרלמנט מחולקים על פי הפתק שני. שאר 55 המושבים מחולקים לפי ההצבעה לרשימות המפלגתיות, באופן המפצה מפלגות שלא זכו במספיק מושבים (יחסית לתמיכה האלקטורלית בהן) במחוזות הבחירה.

השיטה החדשה הצליחה לשנות בצורה משמעותית את המערכת המפלגתית. מספר המפלגות בפרלמנט גדל מארבע לשבע. הדבר אילץ את המפלגה שזכתה במספר המושבים הגבוה ביותר (אך לא ברוב מוחלט) לכונן קואליציה עם מפלגה נוספת אחת לפחות, דבר שלא היה בו צורך במסגרת השיטה הישנה.

גם מבחינת הייצוגיות עמדה השיטה החדשה בציפיות שתלו בה: ב-1993 היוו הנשים 21.2 אחוזים מחברי הפרלמנט. בשתי מערכות הבחירות שנערכו בשיטה החדשה עלה שיעור זה ל29- אחוזים. ייצוגו של המיעוט המאורי, המהווה 15 אחוזים מן האוכלוסייה, השתפר אף הוא בצורה משמעותית. מייצוג מקפח של 6 אחוזים בבחירות של 1993, עלה שיעור חברי הפרלמנט המאורי ל-12.5 אחוזים ו-14.1 אחוזים בבחירות האחרונות.

ביבליוגרפיה:

* Boston, J., S. Levine, E. McLeay, & N. S. Roberts, "Enthusiasm and Entropy: New Zealand's Experience with Proportional Representation," Representation, vol. 35, no. 1, Spring 1998, pp. 32-40.

* "Partners for Now," The Economist, December 4th 1999, p. 69.