פיקוח נפש: מפקחי הבטיחות בשלושת העשורים הראשונים והאחרונים

אִם אֲנַחְנוּ נִפֹּל בָּרְחוֹבוֹת, בַּבָּתִּים, יִקְבְּרוּנוּ בַּלַּיְלָה בַּלָּאט... כִּבְמֶלֶט נַדְבִּיק הַגּוּפוֹת לִלְבֵנִים וּבִנְיַן הַמּוֹלֶדֶת נָקִים אברהם (יאיר) שטרן חיילים אלמונים (1932)

*מקור: אוסף תצלומים של זולטן קלוגר מתוך ארכיון המדינה

אחד התפקידים החשובים במינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים הוא מפקח הבטיחות. תפקידו של המפקח, כך לפי דו"ח מבקר המדינה, "לבצע ביקורי פיקוח שוטפים במקומות עבודה, כדי לאתר כשלי בטיחות, להנחות את המעסיקים בדבר האמצעים שעליהם לנקוט כדי למנוע תאונות ולנקוט צעדים כנגד מעסיקים מפירי חוק".מבקר המדינה רישום קבלנים והיבטים בהבטחת האיכות והבטיחות בענף הבנייה 457 (דוח שנתי 68ג, מאי 2018).

מתוך כלל ענפי המשק הטעונים פיקוח, גלוי וידוע שענף הבנייה ממקום גבוה בראש הרשימה משלוש סיבות עיקריות: ראשית, בשל הסכנות הכרוכות בעבודות הבנייה: נפילה מפיגומים, פגיעה מחפץ כבד ועוד. שנית, משום שעסקינן על פי רוב בעובדים מוחלשים, חלקם פועלים פלסטינים מהשטחים, עובדים זרים ממדינות מתפתחות ברחבי העולם וערבים אזרחי ישראל שאינם יכולים לעמוד כדבעי על זכויותיהם לבטיחות ולגהות תעסוקתית. שלישית, בשל ריבוי אתרי הבנייה - על פי דוח תאונות העבודה והאכיפה לשנים 2019-2017 של אגף המידע והמחקר במינהל הבטיחות בישראל היו פרוסים בשנים אלה יותר מ-14,000 אתרי בנייה.פעילות מינהל הבטיחות בזרוע העבודה דוח שנתי (משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, ינואר 2020). 

במצב זה מי שיכול להרתיע את הקבלנים מניצול העובדים באמצעות השקעה מזערית בשמירה על בטיחותם הוא פקח חיצוני, מטעם המדינה, שאינו כפוף לקבלן, למנהל העבודה או לחברת הבנייה, ויכול להטיל עיצומים. חרף האמור לעיל ולמרות התביעה החוזרת ונשנית של פועלים, אנשי מקצוע, חברי כנסת ועיתונאים – שתעמוד במוקד מאמר זה – סירבה המדינה בעקביות להגדיל במידה ניכרת את מספרם של המפקחים (למעשה גם לפני שרוב העובדים בענף הבניין היו ערבים אזרחי ישראל, פלסטינים ועובדים זרים) באופן שיוכל לסייע למשרד העבודה למלא את ייעודו. וכך המשיכו פועלי הבניין למצוא את מותם בשלל מיתות משונות.

בחרתי להתמקד בזווית הפיקוח של המדינה דווקא משלוש סיבות עיקריות: הראשונה, הקלות היחסית שבאמצעותה אפשר לתקן את הליקוי שעליו אני מצביע: גיוס מפקחים רבים שיבצעו בנאמנות את עבודתו של מינהל הבטיחות. אף שפיקוח אינו מבטיח את הפסקת התאונות הקטלניות בענף הבנייה ואולי אפילו לא יביא בוודאות לידי צמצום במספר התאונות, הוא בוודאי יעלה את הסיכוי להצליח במאמץ חשוב זה. הסיבה השנייה היא העלות הנמוכה הכרוכה בהגדלת מספר מפקחי העבודה בהשוואה לעלות המושתתת על המדינה ועל המשק בשל תאונות העבודה בענף. הסיבה השלישית היא העובדה שהמדינה כבר מגדילה את הפיקוח. עובדה זו מעידה כי נושא זה יכול לזכות לקשב בלי הצורך לתאר בפרוטרוט את תרומתו של מפקח הבטיחות לנושא. עם זאת העיסוק בנושא איננו בגדר התפרצות לדלת פתוחה, שכן הצורך לשכנע בדבר חשיבותו של המהלך והרחבתו נותר בעינו.

מאמר זה מסתמך בעיקר על העיתונות העברית ההיסטורית והעכשווית ועל מסמכים בנושא מארכיון המדינה. הסיבה לכך היא מיעוט העיסוק האקדמי בתאונות העבודה בכלל ובענף הבנייה בפרט. חלקו הראשון של המאמר יסקור את הביקורת שנמתחה על היעדר הפיקוח בשלושת העשורים הראשונים למדינה (1948–1978), חלקו השני יתמקד בשינויים שחלו בנושא בשלושת העשורים האחרונים (1990–2020) וחלקו השלישי יוקדש למסקנות. הפריודיזציה שבחרתי למאמר זה מקורה בקוצר היריעה, ולא בחוסר העניין לפרט על התקופה שבתווך, שנות השמונים, החשובה גם היא. עם זה לטעמי הלך הרוח שאני אבקש להעביר עשוי לעבור גם כך – ובעיקרו התסכול העמוק מהיעדר הפיקוח וההבנה שהטיפול בסוגיה זו דחוף ומתבקש.

שלושת העשורים הראשונים

העשור הראשון (1948–1958): "הגיעה השעה לפתוח במלחמה בתאונות התכופות בבניין""להגנת פועלי הבניין" דבר 15.7.1948, 2.

אפילו על רקע המלחמה העקובה מדם שהתחוללה לאחר הכרזת העצמאות נרשם רצון לאסור מלחמה על תאונות העבודה: "הגיעה השעה לפתוח במלחמה בתאונות התכופות בבניין", קראה הכתבה מעל דפי העיתון דבר כבר ביולי 1948."להגנת פועלי הבניין" דבר 15.7.1948, 2. הסיבה לקריאה זו היה מספר "מבהיל ממש" של תאונות עבודה, גם בענף הבנייה, שחלקן הסתיים אף במוות. מספרים אלו גרמו להבנה שיש להגדיל את מספרם הזעום של מפקחי העבודה "לפחות פי ארבעה"."משרד העבודה מכין חוקים חדשים לשמירת זכויות העובד" על המשמר 29.11.1948, 1. והנה, בשנת 1949 נראה היה שהפיקוח על העבודה מקבל את תשומת הלב הראויה."הפיקוח על העבודה נכנס למסלולו" הבקר 24.2.1949, 4. ראו גם "פועלי הבניין במדינה" על המשמר 25.2.1949, 10. 

אלא שבפועל התברר כי בכל הנוגע למאבק בתופעה של תאונות העבודה בענף הבנייה המדינה אינה ששה אלי קרב. אחד הביטויים העיקריים לכך היה חוסר נכונותה להשקיע את המשאבים המינימליים בהגדלת הפיקוח על אתרי הבנייה מטעם משרד העבודה, שנתפסו מבחינה רבה בתור "שטחי הפקר"."תאונות עבודה ב-1951" דבר 15.4.1952, 6; גיורא וייזר "נלחם בתאונות עבודה בבניין" דבר 20.8.1953, 6.

בשנת 1951 פורסם כי "על כל עבודת הבניין [...] החל מחדרה ועד אילת ממונים רק שני מפקחי עבודה [...] הייפלא שישנן תאונות עבודה מהן קטלניות כמעט כל שבוע? הייפלא שרבו כל כך מיני קבלנים [...] שאין כל פיקוח מוטל עליהם ושיטת עבודתם הינה הפקרות מבחינת ביטחון העובדים?".ס' קצנלסון "בטחון בעבודה – שטח הפקר" על המשמר 23.9.1951, 2. 

בשנת 1954, השנה שבה נחקק חוק ארגון הפיקוח על העבודה,חוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד-1954. עדיין הורגש חסרונם של הפקחים. בכנס נציגי אגודות פועלי הבניין שהתקיים על רקע דבר החקיקה החדש והתקנות שהתעתד משרד העבודה להוציא נאמר כי "לא יתכן פיקוח יעיל [...] באמצעות מפקחים בודדים בכל הארץ"."מתקדמות ההכנות להפעלת חוק הפיקוח על העבודה בבניין" דבר 25.11.1954, 5. למסקנה זו היה שותף גם משרד העבודה עצמו, שהכיר במחסור החמור בכוח האדם. כך ניתן להבין ממכתב ששלח הממונה על ההסברה במשרד העבודה למערכת על המשמר בשנת 1955: "[אנשי המשרד] מחכים בקוצר רוח לזמן שהאפשרויות התקציביות של המדינה תקלנה על נבחרי העם בכנסת לצייד את מחלקת הפיקוח על העבודה באמצעים ובכוח אדם מתאים"."בטיחות בעבודה - בעיה שעדיין תובעת את פתרונה" על המשמר 2.6.1955, 2. 

גם בשנת 1958, השנה שבה התברר כי שיעור הנפגעים בתאונות עבודה בישראל הוא מהגבוהים בעולם, הורגש ביתר שאת חסרונם של הפקחים, או בלשונו של אברהם קובלנוב מהמחלקה לבטיחות בעבודה של מועצת פועלי ירושלים: "פעולת פיקוח אפסית למניעת תאונות עבודה". קובלנוב ביסס את דבריו על העובדה ש"לכל הבניינים [...] במחוז ירושלים כולו הכולל גם את באר שבע ואשקלון וכל היישובים ביניהם, מצוי רק מפקח אחד ויחיד"."שיעור תאונות העבודה בארץ – מן הגבוהים בעולם" הבקר 20.5.1958, 6. 

לסיכום העשור הראשון יפים דבריו של היועץ המשפטי לפועלי חיפה שכתב לשר העבודה את הדברים האלה: "בעשור לקיום המדינה איבדנו יותר דם בשדה התעשייה מאשר בשדה הקרב – לרבות מלחמת השחרור. בעשר השנים הללו אירעו בישראל רבע מיליון תאונות עבודה שתכיפותן עולה ועולה בעקומה תלולה"."דם פועלים" קול העם 5.6.1960, 2. 

העשור השני (1958–1968): "יופסק קציר המוות בבנייה""יופסק קציר המוות בבנייה" דבר 29.4.1964, 22.

בשנת 1958 פעלו בכל הארץ שבעה מפקחים בלבד,"פיקוח בלתי מספיק על הבטיחות בבניה" על המשמר 21.11.1958, 12; ראו גם הלל בירגר "הבו לנו תקנות למניעת תאונות עבודה" על המשמר 31.3.1959, 2. שהיו ממונים על אלפי אתרים ברחבי הארץ שבהם עבדו באותה העת כ-50,000 פועלים."7 מפקחי בטיחות על 50 אלף פועל" על המשמר 19.11.1958, 3. בשאילתה שהגישה חברת הכנסת אסתר וילנסקה מסיעת מק"י לשר העבודה שנה לאחר מכן על רקע ריבוי תאונות העבודה בכלל והבניין בפרט, היא קבלה על מיעוט המפקחים: "מועסקים בענף הבנייה במחוז צפון שלושה מפקחים בלבד שמתפקידם לפקח על עבודת הבנייה, מחצבות, חומרי נפץ, כבישים [...] ברור לכל שאין ביכולתם לעשות זאת"."מה נעשה נגד ריבוי תאונות העבודה" קול העם 24.4.1959, 5. 

גם בראשית שנות השישים המשיכו פועלי בניין לקפח את חייהם במקום עבודתם."גדל מספר התאונות בבניה" למרחב 26.2.1964, 6. בעקבות התאונות נשמעו תביעות חוזרות ונשנות להגדיל את מספר המפקחים על הבטיחות מטעם משרד העבודה,"שאלות בטיחות בכנס פועלי בניין" חרות 7.4.1964, 5. אך אלה נפלו על אוזניים ערלות."פסק הדין: אשמים" מעריב 11.4.1963, 10. משרד העבודה העדיף להטיל את האשמה בתאונות על הפועלים עצמם,פנחס טובין "יהי מאבק למניעת תאונות עבודה" קול העם 28.2.1961, 2. ואולם לכול היה ברור שהפועלים אינם אשמים בלעדיים ואפילו לא עיקריים. הסיבה לתאונות העבודה, לפי כתבה שפורסמה בעיתון קול העם הייתה במידה רבה "הפיקוח והביקורת על קיום אמצעי הבטיחות וכללי הזהירות הדרושים מצד המעבידים הם שטחיים מאוד. ראשית כל מן הסיבה הפשוטה שאין מספיק מפקחים"."תאונות עבודה ופריון עבודה" קול העם 26.6.1963, 2. היעדר המפקחים על כלל התעשייה בלט בייחוד בענף הבניין.
בשנת 1964, בכתבה שכותרתה "יופסק קציר המוות בבנייה", נכתב כי "לאמיתו של דבר ידוע כי בכל משרד העבודה עובדים בסך הכול שבעה מפקחים הממונים על הבנייה ושטח פיקוחם על [...] פני כל הארץ [...] כיצד אפשר להשיג את המפקח?". לנוכח המצב התכנסה מועצת פועלי הבניין ודרשה מהממשלה בין היתר להגדיל את מספר המפקחים,"יופסק קציר המוות בבנייה" דבר 29.4.1964, 22. שכן "באין פיקוח משתררות הזנחה ורשלנות באתרי הבנייה"."דם על הפיגומים" קול העם 30.4.1964, 5; ראו גם הלל בירגר "זהירות: דם פועלים" למרחב 28.9.1958, 8. בדיון בכנסת שהתקיים אותה שנה על רקע מותם של פועלים, בכללם פועל הבניין זאב נוימן שנהרג לאחר התמוטטות תקרה, דרשה חברת הכנסת וילנסקה משר העבודה "לדאוג להגדלה ניכרת של מספר המפקחים"."4 תאונות עבודה קטלניות בסוף חודש מארס" קול העם 30.3.1964, 4. ראו גם "הסתדרות פועלי הבניין תובעת חקיקת חוקי בטיחות" קול העם 22.4.1964, 4. 

ואולם אף שקציר הדמים של פועלי הבניין נמשך ולצידו גם הדרישה להגדיל את מספר המפקחים,"מולך תאונות העבודה" קול העם 14.4.1965, 1. במקום להיענות לדרישה החוזרת ונשנית ולהשקיע את הזמן, את המאמץ ואת המשאבים הדרושים להגדלת מספרם של מפקחי הבטיחות, הוחלט לקדם את "תחרות העובד הזהיר בבניין" מטעם המוסד לבטיחות ולגיהות."תחרות העובד הזהיר בבניין" דבר 6.4.1965, 4. וכך על רקע היעדר הפיקוח, עם סיומו של העשור השני למדינה נרשמה עלייה במספר התאונות בענף הבנייה."עלייה במספר תאונות העבודה בענף הבנייה" למרחב 20.11.1968, 5. יתר על כן, הנתונים שחשפה חברת הכנסת וילנסקה בשנת 1959 בדבר מיעוט מפקחי הבטיחות מטעם משרד העבודה באזור הצפון נותרו על כנם – גם בשנת 1967, כך דווח, פעלו באזור כולו שלושה מפקחים בלבד."העבודה ליד המבנה שהתמוטט בטבריה נעשתה תוך הפקרות" מעריב 9.3.1967, 7. 

העשור השלישי (1968–1978): "הם סברו שתאונות קורות רק לאחרים"אייזק סדומי "תאונות עבודה בישראל: כל יום נוספים שלושה נכים" למרחב 17.1.1969, 5. 

העשור השלישי – המדמם גם הוא – עומד בסימן דבריו של זלמן חן, דובר משרד העבודה, שהתנער מהאחריות המוטלת על משרדו וטען בתוקף כי "גם בעשירה שבמדינות אי אפשר להעמיד מפקח ליד כל בניין או ליד כל פועל המזלזל בהוראות הבטיחות. הוראות הבטיחות בעבודות הבנייה הן מקיפות וברורות וכל שצריך לעשות הוא לקיים אותן בקפדנות".זלמן חן "מפקחי משרד העבודה לא הזניחו" על המשמר 29.8.1968, 3. למעשה, הלך רוח זה משתקף היטב גם בכרזות שהוציא המוסד לבטיחות ולגיהות ובהם נראים פועלים חבולים ללא מתום, חבושים מכף רגל ועד ראש ועליהם נכתב כי "הם סברו שתאונות קורות רק לאחרים".אייזק סדומי "תאונות עבודה בישראל: כל יום נוספים שלושה נכים" למרחב 17.1.1969, 5. 

המוסד לבטיחות וגהות

גם בשנות השבעים, שבראשיתן אמר שר העבודה יוסף אלמוגי כי בכוונתו להגדיל את מספר המפקחים בענף הבנייה (שכלל שישה מפקחים בלבד)"ירידה בתאונות עבודה, ענף בניה מחזיק בשיא התאונות" למרחב 19.5.1971, 5. נמשכו התאונות."התאונות בבנייה עולות על כל ענף ייצור אחר" דבר 7.5.1971, 4. תעיד על כך משפחתו של הפועל שלמה יום טוב, שנהרג באתר בנייה בקרית אליהו;"מת פועל שנפגע בתאונת עבודה" למרחב 13.10.1970, 5. של משה מלכה מנתיבות, שנהרג במהלך עבודות ההקמה של מחנה "תל השומר";"פועל בניין נהרג בהתמוטטות תקרת מבנה טרומי" למרחב 27.3.1970, 12. של פאוזי מסורוואה מערערה, שנפל תוך כדי עבודתו באתר בנייה ברמת גן, הועבר לבית החולים איכילוב במצב אנוש וזמן קצר לאחר מכן נקבע מותו;"פועל נפל מבניין ונהרג" דבר 20.10.1972, 10. משפחתו של פועל בניין מחאן יונס ששמו לא פורסם שנהרג כשנפל מגג בבת ים,"פועל בניין נהרג בבת ים" דבר 10.8.1978, 6. ומשפחות רבות נוספות."פועל בניין נמחץ למוות" מעריב 17.2.1972, 7; "בנאי נהרג בנופלו מבניין ברחובות" מעריב 24.11.1978, 12; "פועל בניין נהרג בתאונת עבודה" מעריב 20.1.1975, 11; "נהרג פועל בניין" מעריב 6.4.1965, 8; "פועל בניין התפחם בעת פירוק פיגום ברמת גן" מעריב 25.9.1972, 9. מנהל המוסד לבטיחות ולגיהות נפתלי עמידן התריע כבר בשנת 1971 כי כוח האדם העוסק בפיקוח על אתרי הבנייה אינו מספיק וגם כי כוח האדם הקיים אינו מיומן דיו לביצוע עבודתו על הצד הטוב ביותר;אייזק סדומי "בנייה ללא בטיחות" למרחב 14.5.1971, 4. אבל נדמה כי הסיבה לכך הייתה אי-הקצאת המשאבים המתאימים . עדות לכך ניתן למצוא בידיעה שפורסמה בשנת 1977 בעיתון דבר שבה נכתב כי "[אמנם] יש חוקי בטיחות בבנייה ומפקחים מטעם משרד העבודה עוברים באתרי הבנייה ובודקים אם שומרים על החוקים האלה. אבל הביקורים האלה הם רק לעיתים רחוקות בגלל מחסור בכוח אדם במחלקה לפיקוח של משרד העבודה".ארנון מגן "יצחק שורשי הולך על בטוח" דבר 2.3.1977, 8. 

שלושת העשורים האחרונים: "אין תימה שהפיקוח הפך להיות פארסה"ועדת החקירה הממלכתית לעניין בטיחות מבנים ומקומות המשמשים ציבור 138 (2003)

שלושת העשורים האחרונים (1990–2020) החלו בסימן תנופת בנייה בעקבות העלייה ההמונית מברית המועצות. בניגוד לשנת 1989, שבה עמד מניין ההרוגים מתאונות בענף הבנייה על 17, בשנת 1990 נהרגו 32 פועלים.ר' למשל גדעון מרון ועזרא ינוב "פועל נשאב לתוך מערבל בטון ונהרג לעיני חבריו" מעריב 13.11.1990, 14. בשנים 1991 ו-1992 המשיך מספר ההרוגים להאמיר ל-39 ו-43 בהתאמה.א"מ גל-61287/6 "תאונות כללי" מקצתם נהרגו בעקבות נפילה מגובה, אחרים מהתחשמלות או מעצם כבד שנפל עליהם ויש שמפגיעות אחרות. לא עבר זמן רב וגם עולה חדש מברית המועצות, סלומון נילר, שומר באתר בנייה באשדוד שילם בחייו כשמנוף פגע בראשו.אלי בוהדנה "מנוף שנפל מהגג פגע בפועל והרגו" מעריב 18.2.1994, 8. במסקנותיה של ועדת העבודה והרווחה שהוקמה ב-1992 לעניין העלייה בתאונות העבודה, בכללן בענף הבנייה, נכתב כי המשרד נערך להגדלת כוח האדם שיעסוק בפיקוח כך שבשנת 1994 יועסקו 10 מפקחים ובשנת 1995 – 15.א"מ גל-16763/4 "בטיחות ופיקוח על העבודה". ואולם מספר המפקחים הקטן ביחס לאלפי האתרים הפרושים ברחבי הארץ לא הביאה לידי פיקוח אפקטיבי על בטיחות האתרים (והעובדים), וביקורת בעניין זה הופיעה בדו"ח ועדת החקירה משנת 2003 בראשות השופט זילר שמונתה מכוח החלטת ממשלה בעקבות אסון ורסאי לבחון את סוגיית בטיחותם של מבנים ומקומות המשמשים את הציבור. הוועדה קבעה, בדברים שיפים גם לעניינו, כי "למספר מצומצם של מפקחים אין למעשה יכולת להקיף באופן סדיר ובתדירות [...] במצב כזה אין תימה שהפיקוח הפך להיות פארסה".ועדת החקירה הממלכתית לעניין בטיחות מבנים ומקומות המשמשים ציבור 138 (2003)

אלא שמסקנות הוועדה לא נפלו על אוזניים כרויות, והראיה – גם בדו"ח הוועדה הציבורית לקידום הבטיחות בעבודה והבריאות התעסוקתית במדינת ישראל (ועדת אדם, בראשות האלוף (במיל') אודי אדם) נכתב כי נכון לשנת 2011, רק 20 פקחים מטעם מינהל הבטיחות היו אמונים על 10,000 אתרי בנייה.הוועדה הציבורית לקידום הבטיחות בעבודה והבריאות התעסוקתית במדינת ישראל 109 (מרץ 2014) לפי דו"ח מבקר המדינה משנת 2018 מספר המפקחים הקטן לא הצליח למלא את ייעודו של מינהל הבטיחות במשרד העבודה: בשנים 2009–2014 הצליחו הפקחים לבקר בפחות מ-50% מאתרי הבנייה המוכרים; בשנת 2015, השנה שבה עמד מספר המפקחים על 17 בלבד, השתפר במעט שיעור הביקורים; ואילו בשנת 2016 התברר כי סטטיסטיקת הביקורים חזרה לסורה.מבקר המדינה רישום קבלנים והיבטים בהבטחת האיכות והבטיחות בענף הבנייה 457 (דוח שנתי 68ג, מאי 2018)

באותה שנה, 2016, "בעקבות החשיפה ההולכת וגוברת לנעשה באתרי הבניה ולתוצאתן המרה של התאונות המתרחשות בהם",בג"ץ 5215/17 קו לעובד נ' משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (פורסם בנבו, 7.4.2019) נוספו בחוק הפיקוח סמכויות נוספות לפקחים המאפשרות להם להוציא "צו הפסקת עבודה" למשך 48 שעות על רקע מקרה מוות או פציעה קשה באתר בנייה. עם זאת מספר המפקחים נותר ללא שינוי ניכר. בשנת 2017 עלה מספר המפקחים מ-17 ל-22, ושנת 2018 נפתחה בהבטחה שמשרד העבודה ימנה מפקחי בטיחות נוספים לאתרי הבנייה.בילי פרנקל "מפקחי בטיחות נוספים לאתרי הבנייה" Ynet 30.1.2018 אלא שבפועל, על אף הגידול הניכר בשנת 2018 בתאונות בענף הבנייה ולמרות התקנים שניתן היה לאייש, לא עלה ביד משרד העבודה לגייס ולו פקח אחד. את אי-הגיוס הסביר מוטי אלישע, הממונה על זרוע העבודה במשרד העבודה והרווחה, בעובדה ש"אנשים לא עמדו בתנאי הסף".לי ירון "למרות ריבוי תאונות הבנייה, במשרד העבודה לא מצליחים לגייס פקחים" הארץ 5.12.2018 בנובמבר 2018, על רקע איומיה של ההסתדרות לפתוח בשביתה לנוכח תאונות העבודה בענף, הוסכם בין היתר כי מספר המפקחים יוגדל מ-20 ל-60, אבל בחלוף שנה התברר כי רק 50 מהתקנים אוישו.הלית ינאי לויזון "שנה להסכם הבטיחות בענף הבנייה" גלובס 6.11.2019. בשנת 2020 צריכה הייתה מצבת המפקחים לעמוד על 75,פעילות מינהל הבטיחות בזרוע העבודה דוח שנתי 2019 (משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, ינואר 2020). אלא שבעקבות משבר הקורונה, כאמור, שגרת הפיקוח שכבר החלה לתת את אותותיה קוצצה בגל הראשון על אף שהעבודה באתרי הבנייה נותרה בהיקף מלא.לי ירון "ההרוג ה-11 מתחילת השנה: פועל בן 28 נהרג בתאונת עבודה ביפיע" הארץ 29.3.2020 לפי מנהל בטיחות ובריאות תעסוקתית, בגל השני, פועל כוח האדם באופן מלא.

סיכום

סקירת הביקורת על היעדר הפיקוח באתרי הבנייה בשלושת העשורים הראשונים וההתפתחויות שחלו בנדון בשלושת העשורים האחרונים מגלה כי המדינה לא הפגינה קשב רב לשוועתם של הפועלים, גם כשרוב הפועלים היו יהודים; לכתבותיהם של העיתונאים; לחוות הדעת של המומחים בתחום הבטיחות בבנייה; להפצרתם של כלכלנים שטענו כי הגדלת מספרם של מפקחי הבטיחות זניחה ביחס לעלות המושתת על המשק בגין התאונות הקשות המותירות פועלים בנכות והתאונות הקטלניות; לשאילתות שהגישו חברי וחברות כנסת במרוצת השנים; ולארגוני העובדים שהעלו את הנושא מפעם לפעם. אמנם קשה לעמוד על הקשר הסיבתי המדויק בין העובדה שהמדינה לא נענתה לקריאות הללו ובין ביסוסם של אתרי הבנייה כזירה מופקרת מבחינה בטיחותית שגובה בכל שנה קורבנות רבים, אבל עם זאת יש יסוד סביר להניח כי לו הייתה המדינה עושה את המינימום המוטל עליה, מספרם של הקורבנות בנפש ואלפי הפצועים שחייהם השתנו מקצה לקצה היה מצטמצם.

מכאן עולה שגם אם מהלך זה לא יבטיח את מיגור התאונות בענף,מירב ארלוזורוב " לא רק אכיפה: הפתרון שיצמצם את מספר תאונות העבודה" TheMarker 21.5.2019. חשוב מאוד להמשיך את המגמה שהחלה בשנים האחרונות בעקבות הסיכום עם ההסתדרות, ולהגדיל עוד את מספר המפקחים באתרי הבנייה, שכן ההגדלה החשובה שנעשתה בשנתיים האחרונות עדיין אינה מאפשרת למפקחים לבצע את תפקידם בכל אתרי הבנייה. כתבה שפורסמה בעיתון דה מרקר בסוף שנת 2018 התייחסה לנקודה זו ודימתה את מספר המפקחים המוגדל ביחס למספר אתרי בנייה להצבתו של "שוטר בודד על כל נתיבי איילון" מבחינת יכולתו למלא את תפקידו.יעל דראל וגילי מלניצקי "כמו שוטר בודד על כל נתיבי איילון: 60 מפקחים על 15 אלף אתרי בנייה זה "מהלך היסטורי"?" דה מרקר 7.11.2018 יתר על כן, הביקורים שערכו בחודש נובמבר 2019 מפקחי מינהל הבטיחות בעשרות אתרי בנייה שבהם נמצאה שורה ארוכה של ליקויים מעידה כי זו איננה בעיה נקודתית באתרים אלה, כי אם בעיה כוללת.לי ירון "משרד העבודה והרווחה: סגרנו 51 אתרי בנייה ברחבי הארץ בשל ליקויי בטיחות" הארץ 11.9.2019. זאת ועוד, העובדה שפועלי הבניין ממשיכים למצוא את מותם בשיעורים הולכים וגדלים מעידה שהצורך לתת מענה לבעיה איננו תאורטי. ככל שהשעות נוקפות בלי פתרון ימשיכו הפועלים למות.

מסמך זה הציג שורה ארוכה של דוגמאות למעילה בחובה המוטלת על המדינה להגן על חיי העובדים בענף הבנייה אשר במסגרתה עליה לנקוט את הצעדים שיובילו את הרשויות הרלוונטיות שאמונות על הנושא למלא את תפקידן ולהציל חיים. כעת, על משרד העבודה והרווחה בכלל ואגף הבטיחות בפרט – להשקיע את המאמצים כדי להציל חיים באמצעות הגברת הפיקוח ואכיפת הבטיחות באתרי הבנייה. אם ייוותר המצב כמות שהוא ומספר המפקחים לא יהלום את המספר הנדרש לפי אנשי המקצוע ובהתאם לתקנים הנהוגים ברחבי העולם – דמם של הפועלים יהיה בראשם של האחראים.