שולחן עגול: גיוס בחורי ישיבות

"... הפתרון היחיד הוא הפרדת קבוצות..."

מאז 1948 זוכים בחורי ישיבות ש"תורתם אומנותם" לדחיית שירות ביטחון, ההופכת במרוצת הזמן לפטור מוחלט. התנאי לדחייה - הימנעות הפטורים מעבודה. שאלת שחרור בחורי ישיבות מגיוס מעוררת מחלוקות סוערות בחברה הישראלית. ב-6 באוקטובר 1997 דן בכך פורום 'שולחן עגול' של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

הדיון נפתח בסקירת תולדות הפטור והגידול במספר הפטורים. נתגלעה מחלוקת בין המשתתפים לגבי היקף מקבלי הפטור. ח"כ הרב גפני חלק על נתוני מנכ"ל משרד האוצר, מר שמואל סלבין, וטען שמספר בחורי הישיבות הפטורים מגיוס קטן בהרבה.

חה"כ רן כהן ממר"צ הביע דאגה מהבעיה הכלכלית והחברתית הנוצרת בחברה החרדית. אי עבודתם של הצעירים יוצר נטל הן על החברה החרדית והן על החברה הישראלית כולה. על-פי הרב גפני, היה בעם היהודי מאז ומתמיד חלק שלמד תורה, 'שבט לוי', שהתפרנס על ידי הציבור. החרדים הלומדים תורה מתוך תחושת שליחות ולמרות מצוקה כלכלית ראויים לכבוד והערכה. נשיא המכון, ד"ר אריק כרמון, הצביע על חיץ עקרוני הקיים בין החברה החילונית לבין החברה החרדית. לחרדים שליחות שאין הרוב שותף לה. הם נושאים בעול ייחודי להם אך לא בעול החובות המחייבים את שאר החברה, כגון תשלום מסים. החרדים חלקו על עמדתו. לטענתם, גם תלמידי ישיבות משלמים מסים.

ח"כ אופיר פינס-פז ממפלגת העבודה מסכים להמשך ההסדר, אך לא בהיקפו הנוכחי והמוגזם. הרב גפני והרב שמחה מירון הכירו בבעייתיות, וציינו שבתנאים מסוימים יסכימו להצעת מנכ"ל משרד האוצר שמואל סלבין לקבוע שבחור ישיבה שהגיע לגיל מסוים יהיה פטור מ'חשש גיוס' ויוכל לעבוד. כך יוכלו צעירים שאינם יכולים או אינם מעוניינים להמשיך בלימודיהם לצאת לעבודה.
פרופסור מנחם פרידמן מאוניברסיטת בר-אילן, החוקר את החברה החרדית, גרס שהבעיה עמוקה יותר. החברה החרדית בישראל הפכה לחברת לומדים. רוב בניה מצויים מחוץ למעגל העבודה. הוצאתם לעבודה בגיל מאוחר, כשהם נטולי כישורים להשתלב במערך העבודה, לא תעזור. יש להתחיל מוקדם יותר, להעניק לחרדים כישורים להשתלבות בשוק המודרני על ידי שילוב לימודים כלליים בחינוך המוענק לילדיהם. נציגי החרדים התנגדו לרעיון. רוב המשתתפים הכירו באי המעשיות של ההצעה: החרדים לא יעניקו לילדיהם חינוך כללי שעלול להביא ל'התפרקרותם'. הצעה נוספת שהועלתה הייתה הקמת מוסדות הכשרה חרדיים מיוחדים, שיעניקו הכשרה מקצועית לצעירים המעוניינים לעזוב את הישיבות. הרב גפני ציין שמוסד אחד כבר קיים. הובעה דעה שהמנהיגות החרדית לא תסכים להצעות, מכיוון שהיא בעלת אינטרס בהמשך המצב. היכולת לאיים בגיוס מאפשרת להמשיך ולשמור את צעיריהם במסגרת החרדית, בלא שיחזרו בשאלה. הרב מנחם פרוש ושאר הנציגים החרדים זעמו על טענה זו.

פרופסור קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, חלק על הגישה לפיה יש להעניק פטור מלא לבחורי הישירות. לדעתו, אי שירותם בצבא מונע השתלבות החרדים בחברה הישראלית ויוצר עוינות ומתח הדדיים בין הפלגים. לדעתו על בחורי הישיבות, מלבד מכסה מספרית שתיקבע, לשרת בצבא. הרב שמואל יעקובוביץ הסכים להצעות הקודמות שהועלו, אך ציין שלא יפתרו את הבעיה. רוב הציבור החילוני סבור, כמו פרופסור קרמניצר, שכל עוד בחורי הישיבות לא יגויסו תימשך העוינות כלפי הציבור החרדי. הפתרון היחיד הוא הפרדת הקבוצות. פרופסור רות גביזון, עמיתה בכירה במכון, ציינה שהודאגה מהדיון. אין הוא ניסיון לפתור בעיה משותפת מתוך שוויון. קיים חוסר סימטריה ניכר בין שתי הקבוצות. בעיני החרדים, כל עוד מדינת ישראל אינה מדינה תורנית, אין ביכולתם להשתלב בה. הם אינם רואים את החילוניות כלגיטימית. פתרון הפדרציה אינו מעשי, מכיוון שיהיו עדיין תחומים שבהם ייאלצו להחליט במשותף.