בחירות בעולם

נורבגיה

ב-15 בספטמבר 1997 נערכו בנורבגיה בחירות לבית הנבחרים, הסטורטינג'ט. בסטורטינג'ט 165 חברים, הנבחרים בשיטה יחסית. הבחירות נערכות ב-19 מחוזות, מתוך רשימת מועמדים סגורה - כלומר, לבוחר אין השפעה על רשימת המועמדים של מפלגתו.

את הבחירות הנוכחיות מאפיינת עלייה ניכרת בכוחן של מפלגות הימין. המפלגה הנוצרית העממית, מפלגה ימנית מתונה, הכפילה את כוחה, בעלות מ-13 מושבים ב-1993 ל-25. גם מפלגות ימין אחרות חיזקו את כוחן במידה זו או אחרת. אך העלייה החשובה ביותר הייתה של המפלגה הפרוגרסיבית, מפלגה ימנית לאומנית בראשות קרל הייגן. מפלגה זו הגדילה את כוחה פי 2.5 מאז בחירות 1993, ועלתה מעשרה מושבים בסטורטינג'ט אז, ל-25 עתה. באופן מפתיע, על פי משאלי דעת קהל שנערכו ביום הבחירות וסמוך לאחר מכן, הסיבה העיקרית לתמיכהבהייגן אינה צידודו בהקשחת חוקי ההגירה ובהקשחת היחס כלפי המיעוט הלאפי - עמדות לאומיות 'קלאסיות'. עיקר התמיכה בו נבעה מעמדותיו הקוראות להגדלת תקציב שירותי הרווחה ולשיפור מערך הבריאות ומערך הטיפול בקשיש - עמדות שבדרך כלל מקושרות עם מפלגות שמאל. הייגן טוען, שבמדינה שכלכלתה פורחת כמו נורבגיה, הודות ליצוא הנפט, אין סיבה שלא להשקיע בתחומים אלו. לעומתו, ראש הממשלה מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, תורבורן יגלנד, ומך בנקיטת אמצעי זהירות ובחיסכון לקראת הבאות. התופעה המעניינת ביותר בבחירות אלו היא העובדה שלמרות שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית זכתה ב-65 מושבים, יותר מפי שניים מהמפלגה השנייה בגודלה בסטורטינג'ט, התפטר מנהיגה, ראש הממשלה יגלנד, מיד לאחר הבחירות. זאת מאחר שבכהונתו הקודמת כראש ממשלה הוא התחייב להתפטר אם יזכה בפחות מושבים מאשר בבחירות 1993 - אז זכה ב-67.
מושבים, שהם 36.9 אחוז מהמושבים בסטרטינג'ט. ההכרזה הועילה להגברת התמיכה במפלגה - שעלתה מ-27 אחוז מהקולות בסקרים, ל-35 אחוז מהקולות ביום הבחירות. ואף על פי כן, חסרו לה שני מושבים לרף המינימלי שקבעה לעצמה, וראש הממשלה יגלנד התפטר, תוך הבטחה לשוב ולזכות בשלטון בהקדם.

ממשלת נורבגיה הורכבה, על כן, על ידי ראש מפלגת העם הנוצרית, קייל מגנה בונדביק, כממשלת מיעוט, והצטרפו אליה המפלגה הליברלית ומפלגת המרכז הנורבגית.
שאלה מעניינת היא מדוע, כאשר חסרו רק שני מושבים למינימום שעליו התחייב. בכל זאת התפטר ראש הממשלה ולא נמנע מקיום הבטחתו, אולי בנימוק מחוייבותו לבוחרים אשר הביעו בו את אמונם והצביעו בעבורו, ואי-רצונו לאכזבם. תשובה אפשרית יכולה להיות ירידה בנאמנות העם הנורבגי למפלגות. מחקרים הראו שהזדהות הבוחר הנורבגי עם מפלגה מסוימת ירדה באופן ניכר בשנים האחרונות. הדבר מתבטא במעברים רבים בין מפלגות, בדחיית ההחלטה על אופן ההצבעה עד סמוך למועד הבחירות, כך שניתן יהיה להצביע על פי תפקודה של המפלגה. ירידה זו בהזדהות פירושה שהמועמדים אינם יכולים להסתמך על קולות בוחריהם כדבר מובטח, מתוך נאמנות ל'תנועה'. עליהם להיות מודעים לכך שאם ינהגו בצורה שאינה מקובלת על הבוחרים, ייתכן שיוחלפו. מודעות זו עשויה להסביר גם את התנהגותו של מר יגלנד. כדי לשמור על קולות בוחריו, הוא חש צורך לשמור על אמינותו ועל כן מילא אחר מחויבותו ופרש כפי שהבטיח.

פולין

ב-21 בספטמבר 1997 נערכו בפולין בחירות לאסיפה הלאומית אסיפה זו מורכבת משני בתים - הדיאט או הסאיים (הבית התחתון) והסנט (הבית העליון). הבחירות לדיאט נערכות באופן מפוצל. 391 מ-460 המושבים נבחרים בשיטה היחסית ב-37 מחוזות. שאר 69 המושבים מחולקים באופן יחסי על פי ההצבעה לרשימות מועמדים לאומיות, ובהן משתתפות מפלגות שקיבלו יותר משבעה אחוזים מהקולות במחוזות.

בסנט 100 מועמדים. 47 פרובינציות בפולין בוחרות שני מועמדים כל אחת, ושתי פרובינציות בוחרות שלושה מועמדים. המועמדים נבחרים ברוב רגיל. הבחירות הנוכחיות התייחסו לשני הבתים, והתוצאות המוזכרות הן מתוך סך כל התוצאות.

עד יום הבחירות עצמו הייתה התוצאה מוטלת בספק. הפער בין AWS, תנועת הסולידריות המורחבת, שחברו אליה 37 מפלגות וסיעות קטנות מימין, ובין ברית השמאל הסוציאל-דמוקרטית (SLD) המבוססת על המפלגה הקומוניסטית לשעבר, היה קטן ביותר. ארבע השנים האחרונות, שבהן שלטה בפולין ברית השמאל, היו שנות שגשוג. פולין הגיעה לשיעור צמחה כלכלית גבוה של שישה אחוזים בשנה. רמת החיים עלתה בצורה מדהימה. כתוצאה מכך הצליחו הקומוניסטים לעלות מ-20 אחוז מהקולות ל-25.5 אחוז. אולם מפלגות הימין, שבבחירות הקודמות איבדו קולות רבים עקב הפיצול ביניהן, התאחדו הפעם כולן תחת דגלה של תנועת הסולידריות המאוחדת והגיעו ל-36.1 אחוז מן הקולות - הרוב הגדול ביותר שהושג בפולין על ידי מפלגה כלשהי. הבעיה העיקרית העומדת בפני תנועת הסולידריות המאוחדת היא דרגת הפיצול בוכה. התנועה מורכבת ממגוון זרמים, שהמאחד ביניהם - השנאה לקומוניסטים-לשעבר. מצד אחד כוללת התנועה את ארגון העובדים 'סולידריות', המתנגד להפרטה; מצד שני נמצא בה ליברלים תאצ'ריאנים, לאומניים מגוונים שונים, ויסוד קתולי חזק השם דגש על הגנה על ערכי דת, מוסר, וערכי משפחה מסורתיים (בין האחרונים נמצא מנהיג התנועה, מריאן קרצ'קלסקי, המתנגד להפיכת פולין ממדינה קתולית למדינה חילונית).

הדגל שהניפה תנועת סולידריות בבחירות עצמן היה העוינות לקומוניסטים-לשעבר, מעמד הדת והכנסייה, התנגדות למעורבות זרים בכלכלת המדינה ושמירה על אופיה המסורתי והלאומי של החינוך והתרבות במדינה מנגד, במהלך הבחירות התחייבו כל המפלגות הגדולות להמשך הליברליזם הכלכלי ולהמשך ההתקרבות לאירופה. לא ברור אילו זרמים בתנועת  סולידריות יגברו וייתנו את הטון, וכיצד תתפקד ברית זו של גורמים כה שונים ומנוגדים. השאלה היא, לאן תלך פולין כעת - האם תמשיך במגמת הצמיחה הכלכלית והפתיחות למערב. או שתפנה לכיוון לאומני מסתגר יותר? נאלץ להמתין ולראות.

הנאמר לעיל מבוסס על חומר עיתונאי מהארץ ומחו"ל, על חומר מהאינטרנט, והמאמר:

K. Strom, 'Democracy, accountability, and Coalition bargaining', 32 Eur. J. of Pol. Research (1997). 47-62.