מזרח-טימור - בחירות ראשונות במדינה הצעירה בעולם
בסוף אוגוסט נערכו במזרח-טימור בחירות דמוקרטיות היסטוריות לאסיפה מכוננת בת 88 מושבים, אשר תנסח חוקה למדינה הצעירה. הבחירות מהוות לגבי רבים פתח לתקווה שהטריטוריה למודת הקרבות תצא לדרך חדשה ושלווה בתור מדינה ריבונית.
בסוף אוגוסט נערכו במזרח-טימור בחירות דמוקרטיות היסטוריות לאסיפה מכוננת בת 88 מושבים, אשר תנסח חוקה למדינה הצעירה. הבחירות מהוות לגבי רבים פתח לתקווה שהטריטוריה למודת הקרבות תצא לדרך חדשה ושלווה בתור מדינה ריבונית.
מזרח-טימור, הנמצאת בחלקו המזרחי של הארכיפלגו האינדונזי, הייתה מאז המאה ה-16 ועד ל-1975 מושבה פורטוגזית. ב-1975 עזבו הפורטוגזים ובסוף נובמבר של אותה שנה הכריזה מזרח-טימור על עצמאותה. תשעה ימים בלבד לאחר מכן פלש אליה צבא אינדונזיה, ובאמצע 1976 הפכה מזרח-טימור למחוז ה-27 של אינדונזיה.
הכיבוש האינדונזי נתקל בהתנגדות. את ההתקוממות הובילה מחתרת עיקשת שהיוותה את הזרוע הצבאית של מפלגת FRETLIN. לוחמי המחתרת ניהלו פעולות גרילה מתוך חלקיו הפנימיים והמיוערים של האי. בסוף 1977 השיקו האינדונזים מבצע רחב היקף שנועד לחסל את כיסי ההתנגדות של פרטלין - הם נקטו בכתישה אווירית מסיבית שפגעה גם באזרחים ובשטחים החקלאיים. לקראת סוף שנות השבעים ניכרו התוצאות של הפעולות: כיסי ההתנגדות התרופפו, נוצר מחסור חמור במזון, והתושבים הסגירו עצמם לצבא אינדונזיה בכדי להימלט מגוויעה ברעב.
לאחר שהסגירו עצמם הוכו רבים מהם, עונו והוצאו להורג. בין 1979 ל-1981 נמחתה כרבע מאוכלוסיית מזרח-טימור (כ-300 אלף נפש) - בין אם כתוצאה מאכזריותם של חיילי צבא אינדונזיה ובין אם כתוצאה מהרעבה מכוונת.
הפעולות הצבאיות האלימות, המוגדרות כיום כרצח עם אכזרי, לא זכו לתגובה מצד מדינות המערב. אדרבא, לארה"ב היה אינטרס מובנה בטיפוח הקשר שלה עם סוהרטו, מנהיג אינדונזיה, באותה תקופה של מתח בין-גושי. היא המשיכה לספק לצבא אינדונזיה כלי נשק להשמדה המונית, תוך ידיעה שהם משמשים למעשי זוועה כלפי אוכלוסייה אזרחית מזרח-טימורית.
לאחר שהסתיים גל האלימות המסיבית ב-1981, האמינו האינדונזים כי בא הקץ להתנגדות הלאומית. תחת זאת התפתחה לאורך שנות השמונים אסטרטגיה חדשה שכללה פעולות התנגדות בהיקף מתון יותר ודגש על יצירת חזית פוליטית רחבה של הפלגים המקומיים השונים. את האסטרטגיה הוביל שנאנה גושמאו, שהפך לדמות המזוהה עם התנועה הלאומית.
עד שנות התשעים ההתנגדות הייתה עקרה: מזרח-טימור נותרה מנותקת מהעולם והקונפליקט המתחולל בה לא עלה על סדר היום העולמי. רק בתחילת שנות התשעים, לאחר שאינדונזיה החליטה לפתוח את מזרח-טימור לתיירות, לאנשי עסקים ולתקשורת זרה, חלה תפנית. בסוף 1991, בעקבות תהלוכת לוויה של מקומי, התפתחו התפרעויות שהובילו לטבח של עשרות מקומיים בידי חיילי צבא אינדונזיה. פעולה זו לא הייתה חריגה בהשוואה לעבר, אלא שהפעם היו נוכחים במקום נציגי תקשורת מערבית. הדי התקרית הגיעו לכלי התקשורת העולמיים והעלו על סדר היום את הלגיטימיות של השלטון האינדונזי במזרח-טימור.
ב-1992 נלכד גושמאו ונשפט ל-20 שנות מאסר. לכידתו סימלה היחלשות בכוח הצבאי של המחתרת, אולם ממילא הועתקה זירת המאבק אל מרכזי הערים והתבטאה בהפגנות סטודנטים שכוונו לדעת הקהל העולמית. לאט ובהדרגה עלתה סוגיית מזרח-טימור על סדר היום העולמי, אך הגינויים כלפי אינדונזיה מצד ארגוני זכויות אדם ומצד מדינות המערב לא שיפרו את המצב. רק במאי 1998 נוצר חלון הזדמנויות ליישוב הסכסוך בעקבות התפטרותו של סוהרטו, הנשיא הוותיק של אינדונזיה. על מחליפו היה להתמודד עם משבר כלכלי חמור ועם ייצוב המשטר, ובהחלטה אמיצה הפתיע את העולם בהצהרה שתושבי מזרח-טימור יוכלו להכריע במשאל עם אם ברצונם להישאר כמחוז אינדונזי אוטונומי או לצאת לעצמאות.
משאל העם נקבע לסוף אוגוסט 1999, ונערך בחסות האו"ם. ככל שהתקרב המועד התגברו פעולות איבה ואיומים מצד מיליציות מקומיות, שנתמכו ואורגנו על-ידי גורמים צבאיים אינדונזיים ששללו עצמאות. נשמעו הערכות כי אם יכריע הרוב בעד עצמאות ייערך באי מרחץ דמים. למרות האיומים, הופיעו כמעט כל בעלי זכות הבחירה לקלפיות ובחרו ברוב סוחף של 78.5% להיפרד מאינדונזיה. השבועות שלאחר משאל העם היו אלימים במיוחד. למרות נוכחות כוחות האו"ם ערכו המליציות פעולות איבה אינטנסיביות שבהן נהרגו מאות תושבים ונשרפו אלפי בניינים.
רק אחרי ששולם מחיר כבד, ובעקבות גינויים חריפים בעולם, נסוג צבא אינדונזיה ממזרח-טימור. כמחווה הוא אף הוציא את גושמאו לחופשי. את מקומה של אינדונזיה תפס ממשל ביניים של האו"ם, והוא שדאג לארגון הבחירות לאסיפה המכוננת ולפיקוח עליהן.
הזיכרונות הטריים ממשאל העם יצרו חשש כי שוב ילוו הבחירות באלימות אולם הן התנהלו בצורה שלווה יחסית והוכרזו על-ידי האו"ם כחופשיות והוגנות. באופן לא-מפתיע, זכתה פרטלין (המפלגה שהביאה בעיני רבים לעצמאות) ברוב מוחלט של 55 מתוך 88 המושבים. שאר המושבים התחלקו בין 11 מפלגות אחרות.
עתה מוטל על האספה המכוננת לכתוב בתוך פרק זמן של שלושה חודשים חוקה לאומה הצעירה. זמן קצר לאחר מכן, כך מוערך, תתקיימנה בחירות לנשיאות. בחירתו של גושמאו - הגיבור הלאומי של מזרח-טימור - אינה מוטלת בספק.