בחירות בעולם – הולנד, פינלנד
הולנד
במאי 2002 נערכו בהולנד בחירות כלליות (ראה פרלמנט 36) שבעקבותיהן הודחה מפלגת העבודה ההולנדית (PvdA) מהשלטון, והוקמה קואליציה בעלת גוון פוליטי ימני-שמרני. את הקואליציה הובילו הדמוקרטים-נוצרים (CDA), ושתי שותפותיה היו הליברלים (VVD) ורשימת פים פורטוין (LPF) - רשימת ימין קיצוני - שהגיעה להישג מרשים על אף רציחתו של מנהיגהּ, כחודש לפני הבחירות.
הקואליציה החזיקה מעמד תקופה קצרצרה של 87 ימים בלבד והתמוטטה באוקטובר, עם התפטרותו של ראש הממשלה המכהן יאן פיטר בלקננדה. הסיבה לנפילת הקואליציה הייתה נעוצה בחוסר היציבות הפנימית של רשימת פים פורטוין. מפלגה זו, שזכתה להצלחה רבה בבחירות 2002, נכנסה בעקבות רציחתו של מנהיגה לתוהו ובוהו פנימי. בהעדר דבק מלכד בדמות מנהיג כאריזמטי מקובל ומוכר, התפרקה המפלגה לגורמים ולא יכולה לספק תמיכה יציבה לממשלה החדשה.
בעקבות התפרקות הקואליציה קרא ראש הממשלה בלקננדה לבחירות כלליות חדשות שנערכו ב-22 בינואר 2003.
הבחירות הפעם היו צמודות ביותר והדגימו עד כמה הפכפכה היא דעת הקהל. רק שמונה חודשים עברו מאז הבחירות הקודמות, אך הפעם כבר לא היוותה רשימת פים פורטוין משיכה לציבור והתמיכה בה צנחה לכ- 6% בלבד מכלל הקולות. תמיכה זו מעניקה לה 8 מושבים בפרלמנט החדש, בהשוואה ל-26 מושבים בזה היוצא. כפי שעולה מן הטבלה, כל המפלגות הגדולות הרוויחו מקריסתה האלקטורלית של ה-LPF.
מפלגת העבודה ההולנדית, אשר נראתה רק לפני זמן קצר בשיא השפל התאוששה במהירות וכמעט הכפילה את שיעור מושביה מ-23 ל-42. היא הייתה מאד קרובה לזכות בבחירות, אך ראש הממשלה המכהן ומפלגתו הצליחו לזכות ב-44 מושבים ולקבל את האשראי להרכיב ממשלה חדשה.
לוח: תוצאות הבחירות לבית התחתון ההולנדי, 22 בינואר 2003
מפלגה | אחוזי תמיכה | בהשוואה לבחירות הקודמות | מספר מושבים בפרלמנט החדש | בהשוואה לפרלמנט הקודם |
המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDA) | 28.6% | 0.7%+ | 44 | 1+ |
מפלגת העבודה (PvdA) | 27.3% | 12.2%+ | 42 | 19+ |
ליברליזם (VVD) | 17.9% | 2.5%+ | 28 | 4+ |
רשימת פים פורטאן (LPF) | 5.7% | 11.3%- | 8 | 18- |
המפלגה הסוציאלית (SP) | 6.3% | 0.4%+ | 9 | ללא שינוי |
הירוקים (GL) | 5.1% | 1.9%- | 8 | 2- |
דמוקרטים 66 (D66) | 4.1% | 1.0%- | 6 | 1- |
אחרים | --- | --- | 5 | 3- |
התוצאות הצמודות של הבחירות מקשים על הרכבתה של קואליציה. אין פלא כי נכון לשעת כתיבת שורות אלה, כחודשיים לאחר הבחירות, עדיין לא כוננה ממשלה חדשה. ראש הממשלה בלקננדה הודיע כי הוא יעשה מאמצים שלא לכלול בממשלתו החדשה את ה-LPF, לאור הניסיון המר שהיה לו בישיבה משותפת עימם. עם הליברלים, שותפים טבעיים של ה-CDA, לא תהיה בעיה להגיע להסכמה, אך עדיין לא יהיה לשתי המפלגות רוב פרלמנטרי ולכן יאלץ בלקננדה לחפש שותפה נוספת. שיתוף פעולה עם מפלגת העבודה יעניק לבלקננדה רוב יציב אך המגעים הקואליציוניים בין שתי המפלגות נתקלים בקשיים רבים, בעיקר בגלל חילוקי דעות סביב מדיניות חינוך, בריאות והעמדה ביחס למלחמה בעיראק.
פינלנד
הבחירות לפרלמנט הפיני נערכו ב-16 למרץ 2003, ארבע שנים לאחר הבחירות הקודמות. בניגוד לחוסר היציבות שאפיין את הולנד בתקופה האחרונה, פינלנד גילתה יציבות מרשימה. ראש הממשלה הסוציאל-דמוקרט פאבו ליפונן כיהן בתפקיד מאז 1995, ואף הרכב הקואליציה שלו בת חמשת המפלגות כמעט ולא השתנתה מאז.
אולם לאחר שמונה שנות שלטון, הפסידו הפעם הסוציאל-דמוקרטים במערכת בחירות שהייתה צמודה מאד. מפלגת המרכז, שהייתה באופוזיציה מאז 1995, הצליחה לנצח את הבחירות ותהיה המפלגה הגדולה עם 55 מושבים מתוך 200 המושבים בפרלמנט. הסוציאל-דמוקרטים כמעט ניצחו פעם נוספת אך לבסוף זכו רק ב-53 מושבים רק 0.2% מהקולות הפרידו בין שתי המפלגות הגדולות. כעת מוטלת על מנהיגת מפלגת המרכז, אנלי יאטינמקי, המשימה לנסות ולגבש קואליציה. הדבר אינו פשוט, היות והיא רחוקה מאד מ-100 המושבים הנדרשים להשגת רוב פרלמנטרי. יש באפשרותה לכונן ממשלה גדולה עם הסוציאל-דמוקרטים, או לנסות ולזכות בשותפותן של המפלגות הקטנות יותר. במידה ותצליח יאטינמקי היא תהיה לאישה הראשונה שתכהן כראש ממשלה פינלנד. אם היא תכשל בניסיון לגבש קואליציה, תינתן לסוציאל-דמוקרטים הזדמנות לגבש פעם נוספת ממשלה בראשותם.