אני שמח וגאה לפתוח את כנס אלי הורביץ השנתי לכלכלה וחברה.

בשעות הקרובות, נפתח בליבון אחת משאלות היסוד של המשק והחברה – ובמה שהיה מפעל משמעותי של אלי הורביץ עצמו – התכנון האסטרטגי של מדינת ישראל לטווח הארוך. ספציפית, נתעמק ונפיק לקחים מתוכנית "ישראל 2028" שאלי היה ממעצביה לפני עשור בשנת 2008.

תודה גדולה למשפחת הורביץ שמאפשרת את קיום המפעל הייחודי והחיוני הזה - דליה, חיים, ורד, דפנה [וליאור] –מעורבותכם הפעילה מאוד חשובה לנו ותורמת להצלחת המפעל הזה. הדיונים בכנס מתבססים על תכנים מחקריים שפותחו בשורה של תוכניות חדשות במכון ואני גאה בכך שהכנס מהווה שיא של פעילות שנתית, יסודית ונמרצת בקבוצות עבודה בין-מגזריות ואינטר-דיסיפלינריות שמנוהלות במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה. העומק המחקרי וההתמדה ביישום הם, לתפיסתנו, המפתח להובלת שינויים יסודיים. 

כותרת הכנס "שתי כלכלות – חברה אחת" מתייחסת לעובדה שבישראל התפתחו שתי מערכות כלכליות מקבילות, כלכלה מתקדמת וכלכלה שהיא יותר מסורתית. הבעייה ידועה והרחבנו לגביה במסמכים שהופצו לקראת הכנס.
מה שפחות ידוע לכולם, אני מניח, הוא שאחד מהקשיים היסודיים, למעשה הקושי הראשון שצויין על ידי הצוות שגיבש את דוח "ישראל 2028" הוא היותו של המשק הישראלי "משק דואלי". חלפו עשר שנים והבעייה נותרה בעינה וכנראה שהיא אף החריפה.
כך שהאבחון של הצוות את בעיות היסוד של המשק היה מדוייק, וכצפוי הקושי האמיתי התגלה בשלב של יישום אינטגרטיבי ומתמשך של ההמלצות.

מחברי התכנית קבעו רף גבוה ומאתגר למשק הישראלי והציבו יעד-על של גידול תוצר שנתי של 6 אחוזים בשנה על פני עשרים שנים, תוך צמצום הדואליות של המשק. אם היעד הזה היה מושג היינו חווים קפיצת מדרגה אמיתית במצבו של המשק ובמצבה של החברה הישראלית כולה.
אז מדוע הדוח לא יושם? ומדוע נדמה שאנחנו עדיין רחוקים מהשגת היעדים השאפתניים שנקבעו על ידי קבוצת המומחים בהובלת אלי הורביץ?

במידה רבה, הרצון לאתר מענה לשאלה הזאת עמד בבסיס המוטיבציה שלנו לחולל שיח מחודש בדוח ובממצאיו. אנחנו רוצים להבין כיצד נכון וכדאי לתכנן אסטרטגית בממשלה באופן שיוביל לתוצאות מעשיות ולשיפור מתמשך.
רשימת המשתתפים בצוותים ובועדת ההיגוי היא באמת הA TEAM של החברה הישראלית.

כאשר כיהנתי בעשור הקודם כמנכ"ל מפלגת השלטון דאז, עשינו נסיון להקים במסגרת המפלגה יחידת מדיניות, על בסיס מה שנעשה במפלגת הלייבור הבריטית בתקופת טוני בלייר, שהיווה את הבסיס לגיבוש "הדרך השלישית" להובלת בריטניה. מהר מאוד גיליתי שאין לנו "לקוחות" אמיתיים בקרב שרי הממשלה מטעמנו לגיבוש תכנית כוללת שכולם יהיו מחוייבים לה. בפועל, ה"אסטרטגיה הנתפסת של הממשלה" נגזרה משניים או שלושת הנושאים שראש הממשלה עצמו בחר להוביל או לשים על סדר היום. בשיטה כזאת, כל יתר השרים מאמצים נושאים משלהם באמצעות יועצים שמלווים אותם ודואגים לאינטרסים שלהם. תכנון אסטרטגי, תיאום, התמדה- כל המרכיבים הנדרשים לטובת גיבוש ויישום אסטרטגיה לאומית לא התקיימו בכל הממשלות שעקבתי אחר פעילותן. באופן מבני, אחת הנגזרות של השיטה הפוליטית שלנו היא חוסר היכולת לתכנן לטווח ארוך ולהתמיד במימוש אותו התכנון.

אבל הקושי המבני לא נעוץ רק במבנה של המערכת הפוליטית. גם בשירות הציבורי שלנו אין מספיק יחידות, בעלות יכולת ומנדט לתכנן לטווח הארוך ולדעתי לרוב אפילו אין להן יומרה להשיג תיאום גורף בין המשרדים השונים על מנת ליישם אסטרטגיה קוהרנטית.

לכן, אחת המסקנות המרכזיות שאנחנו נבחן היום היא הצורך לשים את הדגש על המוסדות הציבוריים והתהליכים הארגוניים שאמורים להוביל באופן מתמשך את גיבוש האסטרטגיה הלאומית, את הטמעתה ואת התאמתה לשינויים המהירים במציאות המקומית והעולמית.

אין לנו את הפריבליגיה להסתפק ביחידות מקצועיות שמפנימות את הקושי בתיאום בין כלל הגורמים ולכן בוחרות לקדם בכל פעם רק נושא מסויים.

במדינה קטנה, ובהרבה מובנים דינמית, כמו שלנו הובלת השינויים הנדרשים במבנה השירות הציבורי – וגם בשיטת הבחירות – כך שניתן יהיה ליישם ולעדכן באופן שוטף תכניות כמו "ישראל 2028" היא אפשרית. מטרת המפגש היום הוא לזהות ולדון באותם השינויים הנדרשים כצעד ראשון בדרך ליישומם.

הנושא חשוב לא רק משום שכולנו עשויים להנות מפירות הצמיחה הכלכלית ומהעוצמה הלאומית שיישום של אסטרטגיה אמורים לחולל.

הוא חשוב לדמוקרטיה. בכל העולם אנו חוזים באלו שתופסים עצמם כמי שנותרו מאחור במרוץ הגלובליזציה פונים לתמיכה במסגרות פוליטיות פופוליסטיות שמאתגרות את הסדר הדמוקרטי-ליברלי שהתגבש לאחר מלחמת העולם השנייה.

בנוסף, הטמעת שינויים מבניים שיובילו לשיפור האפקטיביות של הממשלה הם המענה האמיתי לבעיות ה"משילות". מינוי יועצים משפטיים כמשרות אמון של השרים, הצעה שנדונה ברצינות בימים אלה בכנסת, לא יגבירו את המשילות כפי שטוענים יוזמי ההצעה. זה רק יגביר את הפוליטיזציה ויפחית את האפקטיביות של הממשלה. ואותו הדבר נכון גם לגבי יוזמות שנועדו לקצץ בסמכויות בית המשפט העליון כמפתח להגברת המשילות.
המסילות האמיתיות אל המשילות עוברות בתהליך יסודי, ממושך שאנו מנסים לקדם כאן היום.

לקראת סיום, אני מבקש להודות לשותפי לכנס הזה – פרופ' יוג'ין קנדל – העבודה איתך ולצידך מהווה מקור להשראה.
תודה לנגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג על שיתוף הפעולה ההדוק כמידי שנה.
תודה ליו"ר הועד המנהל של המכון חברי אמיר אלשטיין;
אני מבקש להודות גם לפול סינגר ולצוות הקרן על השותפות והתרומה המשמעותית לכנס. תודה גם לקרן צורים ולסטף ורטהיימר שהתגייס למען המטרה המשותפת של רפורמה בשוק העבודה.
תודה לכל הדוברים והדוברות הנכבדות, שפועלים איתנו בשותפות ומסייעים בקידום סדר היום המשותף.

Dr. Peter Jarrett-Head of country studies division, OECD (Sir, your interview in the paper from last week was a welcome wake-up call to us all. We deeply appreciate your being here with us today.)

כפי שציינתי בפתח דבריי, הכנס הזה הוא לא מופע חד פעמי. הוא אירוע שיא של צוותים שעובדים כל השנה כולה, וכאן כולנו נחשפים לתוצרי העבודה הזו. תודה גדולה לחברי הצוותים.

תודה מיוחדת לדפנה אבירם ניצן-מנהלת הכנס ומנהלת מרכז ממשל וכלכלה במכון. ותודה לחגית שרון-אגמון ולכל יתר צוות המכון.
תודה לכל יתר המשתתפים הנכבדים שנמצאים איתנו כאן, על המעורבות, ועל המחויבות לעשייה משותפת.
אני מאחל לכולנו כנס פורה ומוצלח.
תודה רבה!

יוחנן פלסנר
נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה