אתיקה התנהגותית והמאבק בשחיתות שלטונית

המאבק המתמיד בשחיתות השלטונית הוא מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי, שכן השחיתות חותרת תחת חובת הנאמנות והפעילות התקינה של המינהל הציבורי והשירות הציבורי ויוצרת כרסום באמון של הציבור בשלטון ובטוהר המידות של עובדי הציבור. יתר על כן, השחיתות גורמת לזילות ביחס לחוק, ל"דילול" תחושת החובה לציית לו בקרב אזרחי המדינה ולפגיעה בלכידות ובמרקם החברתי. ולבסוף, השחיתות מערערת את הצמיחה הכלכלית, מייקרת שירותים ציבוריים ומרחיקה השקעות חוץ במדינה. כל אלה הופכים את מיגורה של השחיתות ליעד מרכזי בחברה מתוקנת. ואכן, לא בכדי מתקיים שיח ציבורי ער בעניין הדרכים למיגור נגע השחיתות, בפרט בכל פעם שמוגש כתב אישום נגד בכיר בשירות הציבורי.

אלא שמחקרים מתחום האתיקה ההתנהגותית – שמסמך זה מתבסס עליהם – למדים כי פעמים רבות המאבק בשחיתות מושתת על הנחות יסוד שגויות, ולכן יעילותם של הכלים המסורתיים למניעתה מוטלת בספק. יתרה מזו, במקרים רבים הכלים שבשימוש היום יכולים אפילו לפגוע בסיכוי שאנשים נורמטיביים שומרי חוק אכן יימנעו מלפעול באופן מושחת. השיח הציבורי הנרחב מתמקד במקרים רבים דווקא בדרמות האנושיות שמתלוות לחקירות הפליליות בשחיתות, בנפילתם של בכירי המדינה ובניתוחים מלומדים הטוענים שאם רק נרחיק את אותם מושחתים מן הקופה הציבורית, מצבנו ישתפר פלאים.

ואולם גם השקפה זו, כפי שיוסבר בהמשך, מבוססת פעמים רבות על הנחות יסוד שגויות.